לאייל חג'בי (52), קב"ט המועצה האזורית שער הנגב מזה שש שנים, היה השבוע קצת זמן לנשום. למרות שהממשלה לא יצאה בהצהרה רשמית על הסדרה עם ארגון החמאס ברצועת עזה, עבר כבר שבוע מאז החלה הרגיעה הביטחונית. ברביעי השבוע, לאחר מספר ימים ללא טרור שריפות בנגב המערבי, נפתח מעבר הסחורות כרם שלום ועברו בו כ-700 משאיות, 40 אחוז בקירוב מתוכן יועדו לחומרי בניה.

ארבעת החודשים האחרונים אופיינו בכ-1,300 הצתות שנגרמו כתוצאה מטרור, 400 מתוכן היו בתחומי המועצה האזורית שער הנגב, ונשרפו כ-4,000 דונם בשטחי גידול חיטה ועוד למעלה מ-13 אלף דונם של חורש טבעי ושטחי מרעה. התמונה שמצייר חג'בי מעוררת דאגה ביחס ליכולתו של צה"ל להתמודד עם אירועים מפתיעים ומורכבים בזמן אמת, זאת לצד נחישות, יצירתיות וערבות הדדית שהביאו האזרחים ואנשי הביטחון בשטח. במקום בו מערכת הביטחון לא הצליחה לתת מענה, המועצות האזוריות, היישובים, חקלאים ותושבים נוספים שילבו זרועות למאמץ משותף להתמודד עם המציאות החדשה באמצעות הכלים העומדים לרשותם ושיתופי פעולה חסרי תקדים.

אחרי לילות רצופים של טילים, קמנו לשגרה. אחרי שריפות קמים לשגרה. אתה מקבל 220 טילים בלילה כולל יירוטים, קם בשש בבוקר ושומע שאין הנחיות מיוחדות לעורף. כל הלילה לא ישנו וקמים לשגרה? הרבה תסכול

"כשנכנסנו לאירועים ולא היינו ערוכים", אומר חג'בי "התקשרנו למועצות אחרות כיוון שבשלב הראשוני לא היה לנו ציוד כיבוי אש כבד במועצה. התקשרנו לבית ניר והם נתנו לנו מיידית. סיכמנו על ערבות הדדית בין המועצות השכנות. שאם יש מוקד שריפה ביישוב, הישובים הסמוכים מסייעים לו. אם בשער הנגב יש שריפה אז המוא"ז שדות נגב והישובים הסמוכים, כמו סעד ועלומים, יגיעו לסייע ולהיפך וכך היה. המצב הזה יצר שיח יומיומי וקשר הדוק בין מנהלי הביטחון, הרבש"צים (רכזי ביטחון שוטף צבאי – ש.נ), צוותי הכוננויות, צוותי הזיהוי והתצפיתנים".

מאז ה-30 במרץ האחרון, סדר פסח, המועצות האזוריות והיישובים הסמוכים לרצועת עזה נכנסו לתקופה חדשה ביחסי האיבה בין ישראל לרצועת עזה. על רקע הפרות הסדר האלימות בגדר הרצועה אליהן נערך צה"ל מראש בכוחות מתוגברים ובאמצעים מיוחדים, החלה פרקטיקת טרור חדשה – הצתות של שדות חקלאיים וחורשות באמצעות עפיפונים מאולתרים, שהפכו בהמשך לבלוני תבערה. צה"ל, ובמידה מסוימת גם חמאס, קיבלו בהפתעה את כניסתם למערכה של עפיפוני התבערה. אך בעוד שבתוך הרצועה פעלו במרץ ובגיבוי החמאס לפיתוח שיטת ההצתות, בצה"ל ובמערכת הביטחון, מיאנו להפנים את דמות האיום החדש ואזהרותיהם של האזרחים, הקב"טים והרבש"צים, והגיבו לכך באיחור.

אזור נחל בשור לאחר שריפה בעקבות עפיפוני תבערה שנשלחו מרצועת עזה (הדס פרוש פלאש90)

לדברי חג'בי, "הארבעה וחצי חודשים שעברנו כאן היו קשים במיוחד לאור האירועים. תוסיף לכך את הסוגיה שהיו ארבעה גלים של צבע אדם וירי טילים שלא פסק לילות שלמים, ולילדים שעברו את החוויות של השריפות והבלונים נוספו האירועים האלה. אנחנו לא התרגלנו. המסיביות מאז ערב פסח שינתה אצלנו את התודעה"

מה ייחד את התקופה הזו מתקופות קודמות של הסלמה?

"כשהתחילו האירועים ביום האדמה הצבא נערך בכל הכוח לאירועים ביטחוניים כמו הגעה לגדר, טיפול בזורקי אבנים, מניחי מטענים, ניסיונות חדירה. הצבא נערך עם צלפים. ב-8 באפריל הפלסטינים מצאו את השיטה היותר טובה. באזור אשכול העפיפון הראשון חצה את הגדר והחל לשרוף את החיטה. למחרת התחילו לבנות באופן מפתיע עפיפונים ומנסים ומנסים. גם בלונים הם החלו להפריח. ב-11 באפריל נשרפו לנו 500 דונם. כשעליתי לשידור אצל גאולה אבן אמרתי לה כמה שהיום הזה היה קשה. חשבתי שזה היה יום קשה ולא תיארתי כיצד הולכים להיראות החודשים הבאים".

במקום בו מערכת הביטחון לא הצליחה לתת מענה, המועצות האזוריות, היישובים, חקלאים ותושבים נוספים שילבו זרועות למאמץ משותף להתמודד עם המציאות החדשה באמצעות הכלים העומדים לרשותם ושיתופי פעולה חסרי תקדים

"הצבא לא התייחס ברצינות לאזהרות על הסכנה של השריפות. היו בטוחים שזה יגמר מעצמו. לאחר שבועיים התגלה שזה החריף. משיחות עם אנשים מתוך עזה גילינו שהחלו לייצר כמויות גדולות של עפיפונים ובלונים. ראינו שזו הולכת להיות הצלחה של החמאס. הצבא יצא להתמודד עם זה באיחור. היה מאז גם סיעור מוחות של 500 אנשים על הגדר בהם יוצאי צבא וחיל אוויר והחלו ליצר משהו שימנע את שיגור העפיפונים והבלונים". למרות ניסיונותיה של מערכת הביטחון לפתח מענה לאיום בלוני התבערה, לא נמצא עד היום מענה אסטרטגי והולם.

"בתחילה הרבש"צים הזעיקו את כוחות כיבוי והצלה והכווינו אותם למוקדי השריפה", אומר חג'בי ומוסיף, "היו ימים קשים. פעולות שהחלו מהבוקר והסתיימו רק בלילה. אנשים נהיו מפויחים בעבודה הסיזיפית הזו. אדם היה נכנס הביתה להתקלח ואז הולך לעוד סבב. היו לנו עשרים מוקדים ביום. זה לא דבר פשוט. העבודה המאומצת בסוגיה להתמודד עם שריפות הייתה שלנו בתוך הישובים ובאמצעות הכלים החקלאים".

פקחי רשות הטבע והגנים בסיוע כוחות כיבוי אש מטפלים בשריפה בבשור שהחלה אתמול (צילום: רשות הטבע והגנים גלעד גבאי)

"אילתרנו במועצה חמ"ל שעבד סביב השעון. הבאנו דו"ח יומי מסכם במועצה והעברנו גם לתושבים. כולל הנחיות כיצד לנהוג בעת זיהוי של בלון נוחת בישוב, שלא לגעת מחשש למטען נפץ או דליקה או בשל היותו חומר מודיעיני. ביקשנו להתקשר למשטרה ושחבלן יגיע. אבל, כשנופל בלון או עפיפון בחצרות, הילדים, שרגילים שבלון ועפיפון זה דבר מהנה והנה הפך להיות מבהיל, החלו לפתח חרדות. המון ילדים הגיעו לחוס"ן (מוקד הסיוע של מחלקת הרווחה – ש.נ) עם פחדים עד כדי חשש להתקלח ולעשות צרכים לבד או חשש לצאת מהבית. ככה נראינו ארבעה וחצי חודשים".

שני מיליון ומאתיים אלף פלסטינים בצד השני ועם ריבוי טבעי של 4% בשנה, 70 אחוזי אבטלה שמגיעים לחרפת רעב זו פצצה מתקתקת. אשמתם או לא אשמתם. מה זה חשוב?

לדברי חג'בי, נקודת המפנה הייתה כשצה"ל ומערכת הביטחון נכנסו לתמונה. "כוחות כבאות והצלה היו מגיעים לזירה ורואים שדה חיטה נשרף. לפי הפרוטוקול שלהם הם היו מחכים לשריפה בפינה. אולי לא היו משפריצים טיפה. החקלאי מצידו כשהיה רואה שריפה בשדה הוא היה לוקח טרקטור עם דיסקוס ועושה חייץ. אחרי שהצבא הבין את המשמעות הוא לקח את זה לידיים שלו. הקים חמ"ל באוגדה עם כל הנציגים של משטרה, כיבוי והצלה, רשות הטבע והגנים, יחידת כפר עזה (יחידה מתנדבים שאומנה לפני כשנתיים להיות לוחמי אש) ויחידות צה"ל הפרוסות בשטח. מזניקים לשטח כבאיות, מעלים לשמיים מטוסי כיבוי ומסוקים לזיהוי".

יחד עם יכולות גבוהות להתמודד עם זיהוי הבלונים וכיבוי השריפות, חג'בי מתאר מציאות חיים קשה מאוד בקרב תושבי המועצה האזורית. לדבריו, "בצוק איתן, מדינת ישראל הכריזה על מצב מיוחד בעורף. אנשים היו או מתפנים או הולכים בעצמם למקום יותר בטוח וחיים עם המתח. המיוחדות של עכשיו היא שחיינו בתוך שגרה. המדינה לא ראתה במצב הביטחוני הזה כמשהו להכריז עליו. אחרי לילות רצופים של טילים, קמנו לשגרה. אחרי שריפות קמים לשגרה. אתה מקבל 220 טילים בלילה כולל יירוטים, קם בשש בבוקר ושומע שאין הנחיות מיוחדות לעורף. כל הלילה לא ישנו וקמים לשגרה? הרבה תסכול".

מחאת תושבי עוטף עזה מול הקריה בתל אביב, 11 באוגוסט 2018 (צילום: יאיר ויטמן)

האם אתה זוכר תקופה כזו בה נדרשו מאמצים אזרחים מצידכם בסדר גודל כזה?

"לא היה מאמץ אזרחי כזה עד היום. התמודדנו עם הטילים והצבע האדום ובאמצעות ההנחיות לעורף. אחרי צוק איתן אחד מהלקחים שהופקו היה לייצר תכנית פינוי לתושבים שימשיכו את מרקם חיים במקום מתואם מראש. התחלנו את התהליך והוא עבד מאוד יפה. היום אנחנו נמצאים בנקודה שאנחנו יודעים להיכן כל קיבוץ צריך להתפנות בחירום. אם יתחיל מבצע, והמדינה תגיד שיש מצב מיוחד, אנחנו יודעים להפעיל את התכנית. בארבעת החודשים האחרונים המדינה לא הפעילה כלום, למעט הסדרת מס רכוש ופיצויים. לא הייתה חשיבה עמוקה על צו השעה. חשבו שייגמר ואוטוטו יחלוף. שהמועצות והישובים חזקים. שנזרע עד המטר האחרון".

איך על העורף להיערך לתרחיש איום מהסוג הזה שיבוא?

"מדינת ישראל צריכים להחליט החלטה מהירה באיזה מצב אנחנו נמצאים. זה חשוב כיוון שזה כרוך בהשקעת משאבים. בהיבט השריפות כבר התחלנו בתהליך. מערך כבאות והצלה הביא צוותים וירד לשטח לעשות סקר בכל הישובים אם חלילה נלך לסוג טרור מתמשך מהסוג הזה. אחרי הסקר צריך תקציב מהממשלה לביצוע העבודה. לעשות חיץ בישוב, חישוף או צירים אלו משמעויות כספיות גדולות. צה"ל צריך להעמיד לרשותנו כלים לטובת עבודת הכיבוי, ולא לבנות רק על הכלים החקלאיים של הישובים. הכשרה של צוותי כיבוי בתוך הישובים באמצעות הדרכה מטעם כב"ה (כבאות והצלה – ש.נ). כל סוגיית אמצעי הכיבוי שיסופקו וההדרכה תבוצע גם על-ידי כב"ה".

חשוב להדגיש כי ההתמודדות החדשה עם טרור ההצתות מחייבת שינוי בחשיבה מהם מרכיבי הביטחון להם זקוקים הישובים והמועצות האזוריות כדי להתמודד עם שריפות באמצעות הדרכה ראויה וציוד. ככל הנראה מסקנות לקראת ההיערכות להמשך יביאו למלחמה בין משרד הביטחון, האחראי בפועל על תקצוב מרכיבי הביטחון היישוביים, לבין המשרד לביטחון פנים, האחראי על מערך הכיבוי וההצלה שצריך להיכנס גם הוא לתמונה.

עפיפון תבערה. מפרי סדר בחמישה מוקדים לאורך הגדר ברצועת עזה, 8 ביוני 2018 (דובר צה״ל)

"הציבור בשער הנגב חווה קושי. רמת העוצמה של הקושי תלויה בין השאר בחוסן האישי ובחוסן הקהילתי. התושבים חשופים לפעולות טרור לכל דבר ועניין. אנחנו בעיצומה של התשה מתמשכת, מובלים אל הקצה ממנו הכל יכול לקרות, אולי אפילו המבצע הבא. המועצה התמודדה בעבר עם תקופות קשות, אירועים ואתגרים גדולים ואנו בטוחים שגם הפעם אנחנו ערוכים לכל תרחיש ובטח שסומכים על צה"ל וכוחות הביטחון שעומדים לרשותנו בכל עת. טרור העפיפונים יצר וחיזק רעות בין האנשים והישובים".

"זה בסדר שהמעבר יהיה פתוח" אומר חג'בי ומוסיף, "השאלה היא אם זה במסגרת של הסדרה או כמנוף לחץ". חג'בי מבקש בדבריו כי יהיה שינוי במדיניות הממשלה בנוגע לרצועת עזה שתביא לרגיעה ארוכת טווח ואומר כי להתייחס למעברי הסחורות כאמצעי לחץ בלבד לא מהווה פתרון כולל ולא פתרון ארוך טווח. "גם ממשלות קודמות לביבי החזיקו במדיניות שהמעבר הוא מנוף לחץ. המעבר ייתן הסדרה? לא. הסדרה תהיה כשמכוונים להסדרה. החמאס לא רואה שישראל פתחה את המעבר והכל טוב מעכשיו. אם הוא רואה שפתחנו מעבר בגלל שקט של יומיים אז לא פתרנו שום דבר. אני מוכן להתחייב שפתחנו את המעברים היום ועוד שבוע הם יסגרו. זו לא הדרך להסדרה. זהו עוד מנוף לחץ".

מהי הסדרה בעיניך?

"ההסדרה תבוא באמצעות דיבור ישיר (בין ישראל לחמאס – ש.נ) ולא באמצעות מתווכים. הסדרה זה לא פתיחת מעבר קרני, זה הסרת המצור בכלל. זה אספקת חשמל, פתיחת סחר ים, יצירת מקומות עבודה, פתיחת מעבר רפיח. 300 אלף פועלים שנכנסים מידי יום לישראל, בתקופתי יצאו מאות אלפים לעבודה בישראל, זה מנוף לחץ כלכלי אדיר של ישראל. נכנסו היום 700 משאיות אבל 300 מתוכם הן אגריגטים למלט ועוד חומרי בניה. זה מה שיפתור את העוני ברצועה? צריך להקים ועדה מסדירה של המצב ברצועה".

עשן עולה לאחר התקפה של צה"ל ברצועת עזה (יונתן זינדל \ פלאש90)

"בשבילי, שני מיליון ומאתיים אלף פלסטינים בצד השני ועם ריבוי טבעי של 4% בשנה, 70 אחוזי אבטלה שמגיעים לחרפת רעב זו פצצה מתקתקת. אשמתם או לא אשמתם. מה זה חשוב? אנחנו מדברים על מעבר כרם שלום? צריך הרבה יותר מהמעבר הזה. אם לא אז צריך להגיד מה עושים. צריך לחשוב אחרת מאשר פתיחת מעבר אחד".

אתה חושב שמשא ומתן ישיר בין ישראל לבין חמאס, שלא זנח את שאיפותיו לחסל את ישראל, הוא אפשרי?

"משא ומתן עם החמאס זה לא שאלה. אנחנו צריכים להוביל ולא להיות מובלים. זה לא ניצחון לטרור שפתחנו את כרם שלום. זה נכון שהם רוצים להכחיד אותנו, אבל הם לא יצליחו. אנחנו מדינה חזקה וכן, אנחנו מתעסקים פה עם קבוצה של טרוריסטים בתוך הרצועה. צריך לזכור שסדר הגודל של מחוללי הטרור הוא 80 אלף איש מתוך המיליונים האחרים. כל השאר הם לא אנשי טרור. אזרחים לכל דבר ועניין. אנחנו צריכים להיות אמיצים. פחות לדבר. להקים צוות שמורכב מנציגי הממשלה ואנשים שמבינים בתחומים כלכליים ובתשתיות ולהתחיל ללכת צעד צעד. שיבינו שאנחנו באים לקראתם."

"הבעיה שלנו שאנחנו לא מדברים עם החמאס. הדרך העוקפת, באמצעות מתווכים, היא המסוכנת שבשביל להגיע להנהגה צריך ארבעה אנשים בדרך. זה מה שמסוכן. ממשלת ישראל צריכה להחליט, לדבר איתם ישירות או להחליף שלטון ברצועה. לעזור לחזקים שיכולים לנצח את החמאס. אנחנו עוד נתחרט שלא עשינו צעדים מקדימים. הבעיה המרכזית, שמאז שנת 2000 הפסיקו להיכנס פועלים לישראל. כל אלה שהיום בני ארבעים לא יודעים מה זה מדינת ישראל, רק דרך הרשתות החברתיות שמלאות שנאה לישראל. בני החמישים ומעלה אומרים לצעירים שאין כמו ישראל. 'שם עבדנו וטיילנו ועכשיו אתם תקועים פה'".

"יכול להיות שהיבול יהיה יותר טוב אחרי השריפה", מסכם חג'בי את השיחה בנימה אופטימית, "אבי שהוא חקלאי כל חייו במושב יכיני אמר לי שפעם, כשהיו שורפים את השדות, התבואה הייתה טובה יותר. שנה הבאה יהיה המבחן".