כעת, כאשר מסתמן הסכם כלשהו בין ישראל לחמאס – לא ברור אם בשלב הזה מדובר בהסדרה כוללת של החיים בעזה, העברת חיי היומיום לפסים נורמליים: מים, חשמל, תנועה וכו'. נראה יותר שמדובר בחזרה לתהדיאה, "רגיעה", בבחינת הפסקת אש מן הסוג שהכרנו בעבר, אבל בכל זאת, עניין הנמל הימי לעזה הופך מרכזי בשיח ההסדרה לעתיד לבוא.
מה הן האופציות האפשריות? חמאס רוצה נמל ריבוני שלו בעזה עצמה. קשה לממש עמדה זאת. אין בעזה השטח המתאים לנמל, מעבר למזח הדייגים הקיים, ובשלב הזה קהילת התורמות לא בשלה לראות בחמאס שותף אחראי לבניית נמל לעזה. הקהילה הבינלאומית רואה בחמאס שליט דה פקטו, כלומר: "זה המצב, מה לעשות", אבל לא ממשלה דה יורה – כלומר: ממשלה מוכרת על ריבונות מוגדרת.
שני שרים ישראליים הציעו הצעות מעוררות דמיון: אי מול עזה, הצעתו של ישראל כץ, ונתיב מאובטח שיחל בקפריסין, הצעתו של אביגדור ליברמן. אלה הצעות מעוררות השראה אולי לעתיד, אבל לא רלוונטיות למצב הנוכחי.
מדובר גם על נמל בסיני, ייעודי לפלסטינים, אבל מצרים הודיעה לכל מי שרוצה לשמוע, כי היא לא תסכים לתת שום שטח בסיני לטובת הפלסטינים. זאת עמדתה כעת. אם מצרים תשנה את דעתה, הרי נמל בסיני עשוי להיות פתרון נאות. נמל בסיני יהיה מחובר לכרם שלום – כלומר: הביטחון כולו בידי ישראל.
אז מה נשאר? המצב הנוכחי… נמל אשדוד, הקשור למעבר כרם שלום. זה הפתרון הטוב ביותר מן הבחינה הביטחונית, אנחנו ורק אנחנו עושים את הבדיקות הביטחוניות, ולא אף אחד אחר. "העסק עובד", אז למה לשנות?
לפעמים את המטבע דווקא כן יש לחפש מתחת לפנס, ולא לאור הזרקורים…
**
