בשנים האחרונות הרגילו אותנו שהקרון הצפוני ביותר ברכבת הוא קרון "מקומות שמורים". כמו רצו לומר לנו ברכבת ישראל, במשרד התחבורה ובמשרד האוצר "לא רק שאנחנו לא נשקיע ברכש של עוד קרונות, אנחנו גם נאפשר לכם לשלם יותר כדי להימנע מהצפיפות שאנחנו גרמנו לה". עכשיו נולדה המצאה חדשה נוספת: קרון שקט.

אם עדיין לא נחשפתם לקרונות השקטים החדשים שלנו, קבלו הצצה!
בקרוב תוכלו ליהנות מנסיעה שקטה ונוחה בקרון השקט, ללא תוספת תשלום.

Posted by ‎רכבת ישראל Online‎ on Sunday, 19 August 2018

משתמשי הרכבת הכבדים מכירים את הקרון השקט מזה זמן מה אבל בשבוע שעבר התפרסם פוסט בדף הפייסבוק של רכבת ישראל המבשר על שלב נוסף בוויתור של רכבת ישראל על היותה שירות ציבורי איכותי מונגש לכל. "בקרוב תוכלו ליהנות מנסיעה שקטה ונוחה בקרון השקט, ללא תוספת תשלום". אה וואללה? כבר לא צריך לשלם על נסיעה שקטה? הקרון השני הכי דרומי עבר להיות כזה שתשבו או תעמדו, הכל לפי הדוחק ברכבת הספציפית אבל לפחות זה יהיה בשקט. מעולה? אז זהו, שלא. משתי סיבות.

עומס ברציפי הרכבת בתל-אביב (צילום ארכיון: גדעון מרקוביץ׳).

האחת, אותו ייבוש תקציבי שהביא להיעדר קרונות הביא גם להיעדר פקחים והיעדר יכולת אכיפה. יכול אדם לפתוח פסנתר באמצע הקרון השקט ואף אחד לא יגיד לו כלום. אתם יכולים למצוא את עצמכם ליד מישהו או מישהי שמעדכנים את זה/זאת שהרגע ראו (או תיכף יפגשו) על כל קורות יומם ובהצלחה לכם עם למצוא פקח שיעצור את זה. נוסעי הרכבת נותרו לבדם (כל אחד לעצמו) עם מפגע הרעש ושאלת האומץ שלהם להעיר למי שמרעיש.

הסיבה השנייה היא המסר העקיף: אם יש קרון שקט, זה אומר ששאר הקרונות הם רועשים. כלומר, אם בקרון אחד אסור לדבר בקול רם, לשמוע מוזיקה ולשוחח בטלפון – אז ביתר הקרונות מותר. איזה מסר עקיף נוראי. במקום זה, צריכים היו ברכבת להכריז על מספר קרונות בהם מותר לשוחח בטלפון. אפשר, לנוחיות הנוסעים, שלא לדחוק אותם לצד זה או אחר של הרכבת אלא לפזר אותם לאורכה, ובשאר הקרונות לא משוחחים בטלפון. כמובן שעל האזנה למוזיקה בלי אוזניות, שיחות בקול רם או סתם צעקות אין מה לדבר בכלל, באף אחד מהקרונות.

הבעיה היא בפופוליזם שמניע קבלת החלטות כאן. אתן דוגמה: לפני כמה שנים, כדי להתמודד עם העומס בשעות השיא הוחלט שבשעות אלה חיילים לא ייסעו ברכבת בחינם ויעמדו לטובתם הסעות. המדינה, בתור המעסיקה של הקבוצה המאורגנת הכי גדולה שמשתמשת ברכבת, באה ואמרה "אוקיי, אני לוקחת אחריות (על הבעיה שאני יצרתי) וכמעסיק שגם שולט בשעות העבודה של העובדים שלי, מצאתי פתרון זמני סביר.

רכבת בנימינה בעת ההשבתה (צילום: דבר ראשון).

בינינו, כל מי שעשה צבא יודע שזה לא משנה אם הם יחזרו לבסיסים העורפיים ביום ראשון ב-9 או ב-12 וחיילים שב"קו" ויוצאים "ראש בראש" פשוט יכולים לדחות את היציאה והחזרה בכמה שעות ואף אחד לא הפסיד כלום. אלא שאז קמו צעקות מהזן הפופוליסטי העלוב ביותר על ש"מפקירים את החיילים", ו"איך ייתכן שמי שמשרתים לא יסעו?" ושאר קשקושים שנפלו על אוזניהם של מחוקקים פופוליסטיים לא פחות כשבסך הכל האמירה הייתה שיסעו באוטובוסים מיוחדים (כמה חיילים שדיברתי איתם אמרו שזה היה הרבה יותר נוח), ולא ברכבת העמוסה, עד שיגיעו קרונות נוספים.

הפופוליזם הפחדני ניצח, החיילים חזרו לרכבות ביום א' בבוקר, הקרונות לא הגיעו, או שלא הגיעו מספיק ולראייה כבר דיברו לאחרונה על כך שפתיחת הקו החדש לירושלים שעובדים עליו מאז 67 תאלץ את צמצום הקו הישיר בין כרמיאל לת"א. אותו קו שבזמנו כשנפתח ביטל את הרכבת מחיפה לת"א שהתחילה בחיפה. ככה זה כשמייבשים.

ה"נפלא" בשיטת הייבוש התקציבי, שרוח המפקד (קרי, משרד האוצר ורה"מ) מנשבת במפרשיה, הוא שהשירות ההולך ומתדרדר שאנחנו מקבלים בגללה מביא את כולם להתחנן להפרטת הרכבת. נוסעי הרכבת החבוטה והמובסת ישוועו להעברת השליטה על עורק תחבורה מרכזי בישראל מידי המדינה שאחראית לספק לתושבים מגוון שירותים וביניהם גם את היכולת לנוע ממקום למקום, לידי בעלי הון שלנגד עיניהם עומדת שורת הרווח בלבד. אל חשש, גם ברכבת המופרטת יהיה רעש ולא יהיה מקום לשבת. רק שאז יתפעלו אותה עובדי קבלן בשכר עלוב ובלי תנאים ויחסכו על ביטחון כדי למקסם רווח. הדוגמאות בארץ ובעולם לא חסרות.

אבל אני, כמו כולם, רק רוצה לנסוע בשקט בבוקר בדרך למשרד ובערב הביתה.


הכותב גר בחיפה ועובד בת"א ב-9 השנים האחרונות, נוסע המון ברכבת ויודע על מה הוא מדבר