העיתונאי ופעיל השלום אורי אבנרי הלך הלילה (ראשון) לעולמו בבית החולים איכילוב בתל-אביב והוא בן 94.

אבנרי, ששם נעוריו הוא הלמוט אוֹסטרמן, עלה עם משפחתו לארץ מגרמניה בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון. אחיו ורנר, ששירת ביחידת הקומנדו 51 במסגרת הצבא הבריטי, נהרג במלחמת העולם השנייה במהלך המערכה לכיבוש אתיופיה, ולזכרו נבחר שם המשפחה אבנרי. עם הגיעו לארץ אימץ אבנרי את השם אורי. בגיל 15 הצטרף לאצ"ל, ובהמשך, במלחמת השחרור הצטרף להגנה והשתתף בקרבות רבים.

לאחר שחרורו עבד כעיתונאי, ובהמשך, ב-1950 רכש את השבועון "העולם הזה" שפורסם בעריכתו במשך 40 שנה, והפך לשם דבר בעיתונות הישראלית ונחשב לאנטי-ממסדי, חושף פרשיות שחיתות, תוך שימוש באמצעים כמו פרסום סנסציות, סיפורי מין, רכילות ותמונות עירום – דבר יוצא דופן בישראל של אותם ימים.

ב-1965 הקים והנהיג את תנועת "העולם הזה – כוח חדש", והיה חבר הכנסת מטעמה בכנסות השישית והשביעית. לאחר מכן היה שותף להקמת מחנה של"י, וחבר כנסת מטעמה בכנסת התשיעית. היה שותף גם להקמת "הרשימה המתקדמת לשלום" והתנועה החוץ-פרלמנטרית "גוש שלום".

במסגרת פעילותו הפוליטית עסק בנושא זכויות האדם, נלחם נגד כפייה דתית, נגד אפליה עדתית, למען שוויון זכויות לערביי ישראל ולמען שלום והשתלבות של ישראל ב"מרחב השמי".

יחד עם הסופר עמוס קינן, מאיר פעיל ואחרים הקים אבנרי לאחר מלחמת יום הכיפורים את "המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני" – גוף שמטרתו היתה לשכנע את הממשלה בראשות יצחק רבין להוביל יוזמות מול הפלסטינים. בשנת 1979 חזר אבנרי לכנסת ותמך בהסכם השלום בין ישראל למצרים. ב-1982 ראיין את יאסר ערפאת בביירות ועורר סערה בישראל.