אינספור כתבות, ראיונות ומאמרים הופיעו בכל התקשורת השונים מאז גל המחאה הספונטני והצודק של קהילת הלהט"ב לאחר חקיקת החוק שהחריג את חברי הקהילה ומנע מהם את הזכות הבסיסית להקים משפחה בישראל.

בין המלל הרב שנכתב ונאמר בלט לו קול אחד. קולם של ועדי העובדים. הקול הזה אומנם החל להישמע ביחס לסוגיה האם העובדים יוכלו להיעדר מעבודתם ביום השביתה המדובר, אבל הוא גם האיר את הפן הערכי יותר, הסולידרי, המחבר בין הוועדים והמצוקות השונות של עובדים ואנשים מכל גווני ורבדי האוכלוסיה.

תפקידו הבסיסי של ועד עובדים הוא חשוב מאין כמוהו. חתימה על הסכם קיבוצי, שיפור תנאי העבודה, מניעת מהלכי פיטורים והפקת אירועים לעובדים הם "הלחם והחמאה" שלנו כראשי ועדים. אבל כשחושבים קצת מעבר לחלקת האלוהים הקטנה של כל ועד וועד ניתן לגלות קרקע פוריה ובשלה לשיתופי פעולה נרחבים למען כל החברה.

המציאות התעסוקתית החדשה בישראל מחייבת את ניפוץ הקונספציה ואת תרגומם ועיצובם של מונחי העבר לתקופה בה אנו חיים. אחת המטרות שעמדו לנגד עינינו לאחר התאגדות העובדים בסלקום לפני כחמש שנים הייתה לגרום להנהלת החברה להבין כי קיים גורם חדש עמו יש לדון ולהתייעץ ושאותו יש לעדכן בנושאים השונים. לא רק בחתימה על הסכם קיבוצי ושיפור תנאי ההעסקה של העובדים, אלא גם בדברים שלא תמיד ניתן לכמת בכסף כמו שילוב עובדים בעלי מוגבלויות בחברה או יצירת תקן נגישות אשר יהווה למעשה את האורים והתומים שלנו כעובדים בכל פעם שניתקל בעניין חשוב זה.

אבל עיצוב מחדש של מונחי העבר אינו מתייחס רק לקשר השוטף בין הוועד להנהלה, אלא גם בין ועדי העובדים השונים. אנחנו צריכים להיות שם ולתמוך (גם כלכלית אם ניתן כפי שעשינו בסלקום) בהומוסקסואלים המופלים לרעה בשירותי פונדקאות, בצעירים וצעירות ממוצא אתיופי הנתקלים בגזענות כמעט 24/7, בניצולי שואה אשר המדינה זנחה ועוד ועוד. סולידריות עם כלל החברה הישראלית ולא רק בין עובדים.

לנו יש את הכוח ואם נמשיך לפעול כך, נוכל לקבל שכר נוסף שרק למעטים יש את הזכות ליהנות ממנו – השכר של השליחות ושל הזכות להשפיע ולשנות את הסביבה של כולנו.

**

מיה יניב היא יו"ר ועד עובדי קבוצת סלקום