כיצד השפיעה הפחתת קצבאות הילדים על השתתפות בכוח העבודה? במחקר שמפרסם היום (שני) בנק ישראל מנתחים דוקטור יובל מזר מחטיבת המחקר של בנק ישראל ודוקטור יניב ריינגוורץ מאוניברסיטת חיפה את השאלה הזו באמצעות בחינה של השפעת ההפחתה של קצבאות הילדים בישראל משנת 2003 על שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שהוא אינדיקטור להיצע העבודה. זהו המחקר הראשון שבוחן סוגיה זו.

במחקר נמצא שלהפחתת הקצבאות הייתה השפעה משמעותית על משקי הבית שבהם לפחות ארבעה ילדים מתחת לגיל 18. התוצאות מראות כי הרפורמה הביאה לעלייה של כ-3.6 נקודות אחוז בהיצע העבודה של אימהות מרובות ילדים, ושל כ- 2.3 נקודות אחוז בהיצע העבודה של אבות מרובי ילדים, בהשוואה להיצע העבודה של נשים וגברים מעוטי ילדים. גידול היצע העבודה משמעותי במיוחד עבור האוכלוסייה היהודית החילונית ולמתגוררים ביישובים שבהם ההשכלה הממוצעת נמוכה. לעומת זאת לא נמצא שגברים ונשים חרדים מושפעים משמעותית מהקיצוץ בקצבאות הילדים. חשוב לציין כי המחקר לא כולל את סוג העבודה, השתכרות ויציאה ממעגל העוני.

בתחילת שנות ה-2000 החליטה ממשלת ישראל על קיצוץ חד בגובה תשלומי ההעברה, ובפרט בגובה קצבאות הילדים. ב-2002 קוצצו קצבאות הילדים בכ-15%, וביוני 2003, במסגרת "תכנית ההתייעלות הכלכלית", הן קוצצו פעם נוספת בשיעור חד של כ-40%. הקיצוץ שבוצע ביוני 2003 לווה בתוכנית לקיצוצים עתידיים, שמומשה בשנים 2004-2008. ההכנסה שאינה מעבודה של משקי בית מרובי ילדים בישראל ירדה בצורה משמעותית. הפחתת הקצבאות לא הייתה אחידה לכל הילדים, והשפיעה במיוחד על משפחות מרובות ילדים.

כך לדוגמה, למשפחות שבהן שניים ושלושה ילדים סך קצבאות הילדים בשנת 2010 היה נמוך בכ-18 וכ-24 אחוזים (בהתאמה) לעומת שנת 1999 ואילו משפחות שבהן ארבעה וחמישה ילדים חוו ירידה תלולה של כ-38 וכ-36 אחוזים, בהתאמה. התפתחות זו צמצמה משמעותית את הפער בין הקצבאות של משפחות מעוטות ילדים לאלו של משפחות מרובות ילדים. ברור גם שמבחינת אחוז הירידה בהכנסה הכוללת ההשפעה החזקה ביותר הייתה על משפחות מרובות ילדים שהכנסותיהן משוק העבודה מעטות או שאין להן הכנסות כאלה כלל.

המחקר אמנם מאשש את ההנחה הרווחת כי למדיניות הפחתת קצבאות הילדים הייתה השפעה חיובית על היצע העבודה, אולם מהמחקר עולה גם כי זו השפיעה במיוחד על קבוצות האוכלוסייה שצוינו לעיל, וכמעט שלא על קבוצות אחרות. ההשלכה לעיצוב המדיניות העולה מן הממצאים היא כי בעת עריכת שינויים גדולים בתשלומי ההעברה יש לקחת בחשבון את השפעתם על התמריצים לעבודה. בפרט, תכניות המתנות סיוע כספי למשפחות בגיל העבודה בתעסוקה, כמו מענק ההכנסה, יוצרות איזון טוב יותר בין התמריצים לתעסוקה והפחתת העוני מאשר קצבאות ילדים, שאינן מותנות בתעסוקה.