יוון אמורה הייתה לחגוג היום (שני) אירוע היסטורי – סופה הרשמי של "תכנית החילוץ" שנכפתה עליה ויציאתה לדרך עצמאית, אלא שהאווירה סביב האירוע רחוקה מלהיות חגיגית: שמונה שנים של צנע והפרטות השאירו את המדינה חבולה ופגועה, והעצמאות כלכלית אמתית עדיין לא נראית באופק.

אחרי שמונה שנים, יוון נפרדת מהפיקוח האדוק של פקידי האיחוד האירופי וקרן המטבע, וחוזרת לכאורה להיות "מדינה נורמלית" כפי שאמר היום פייר מוסקוביצ'י, נציב הכלכלה האירופי. עם זאת, אחרי שמונה שנים של קיצוצים והפרטות בקנה מידה חסר תקדים, ספק אם נקודת הציון תשמח רבים מאזרחי יוון, שכלואים עדיין בעוני וחנק כלכלי כתוצאה ממדיניות הקיצוצים שהביאה לאחד המיתונים החמורים ביותר בהיסטוריה של הקפיטליזם.

במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד סיום התכנית שיבחו אנשי האיחוד האירופי את יוון, והציגו את שמונה השנים האחרונות כסיפור הצלחה. "היו לנו שמונה שנים מאד קשות, ולעיתים גם מאד כואבות, עם שלוש תכניות חילוץ שונות" אמר מוסקוביצ'י "אבל יוון יכולה סוף סוף להפוך דף. המשבר, שנמשך זמן רב מדי, נגמר. הגרוע ביותר מאחורינו".

דונלד טוסק, נשיא הנציבות האירופית, צייץ "עשיתם את זה! ברכות ליוון ולאזרחיה על סיום תכנית החילוץ. באמצעות מאמץ אדיר וסולידריות אירופית, ניצחתם". פוליטיקאים נוספים שיבחו את יוון ואת הסולידריות של אירופה איתה, על אף העובדה שלעיתים קרובות במשך שמונה השנים האחרונות יוון הוצגה כאשמה בבעיותיה מתוך עצלות וחוסר אחריות.

יש לציין שעל אף העובדה שתכנית החילוץ נגמרה באופן רשמי, המעורבות של האיחוד האירופי במדיניות הכלכלית של יוון רחוקה מלהסתיים. בהסכם שנחתם בין יוון לאיחוד האירופי לפני מספר חודשים, התחייבו ממשלות יוון העתידיות לדבוק במדיניות הקיצוצים. על פי ההסכם, כ-40% מהחובות של ממשלת יוון למדינות אירופה יזכו לדחייה של עשור. במילים אחרות, תשלומי הריבית וההחזר ידחה בעשור, מ-2023 ל-2033. צעד זה יאפשר לממשלות יוון מרחב פיסקלי, היות והיא לא תידרש להחזרים רבעוניים. בנוסף, ביוון מקווים כי הצעד ימשוך משקיעים לשוק האג"ח הממשלתיות שלה, ויאפשר גיוס זול יותר של הון.

עם זאת, בתמורה להקלות אלו, התחייבה מדינת יוון לשמור על עודף תקציבי של 3.5% עד לשנת 2022, ולאחר מכן לעמוד על עודף תקציבי של 2.2% עד לשנת 2060. כך, תישאר המדיניות הכלכלית של ממשלות יוון תחת פיקוח אדוק של האיחוד האירופי, שתחזיק בזכות לפקח ולאשר את תקציבי המדינה של יוון עד לשנת 2060.

שמירה על עודף תקציבי כזה, ללא התייחסות למצב המשק היווני ולאורך ארבעים שנים הוא צעד חסר תקדים. משמעותה של דרישה זו היא שממשלות יוון העתידיות יאלצו להמשיך במדיניות ההפרטה והקיצוץ התקציבי כדי לעמוד ביעדים שהוסכמו, בין אם הצעדים הכלכליים הנבונים יהיו השקעה או קיצוץ. למעשה, ההסכם דן דור שלם של יוונים שעוד שלא נולד למדיניות צנע חריפה.