אברה מנגיסטו חוגג יום הולדת 32 ו-1446 ימים בשבי החמאס. המשפחה, הפעילים ותושבי אשקלון עירו ציינו את יום ההולדת העצוב תחת הכותרת 'אין מי שיכבה את הנרות' וביקשו מאזרחי ישראל לאחל לאברה איחולים לכבוד יום ההולדת בפייסבוק, עם ההאשטג #ברכות_יום_הולדת_לאברה. יש ציבור לא קטן בישראל שעוסק בהעלאת מודעות לשביו של מנגיסטו אצל החמאס, פעילים ופעילות שעושים הרבה כדי להפוך את הבחור הצעיר, הסובל משוליות כפולה ואולי משולשת, לכזה שיעניין כל משפחה בישראל, למרות ששם המשפחה שלו הוא לא שליט.
מנגיסטו לא לבד.
במאי 2015 התפוצצה מחאת העדה האתיופית במלוא עוזה. בכמה הפגנות בירושלים ותל-אביב, גילתה החברה הישראלית שהעדה ה"שקטה" ו"הנחמדה" יודעת גם לזעום ולזעוק – כשצריך. וצריך. ב-26.4.2015 הותקף החייל המצטיין, דמאס פיקדה בחולון. תיעוד המקרה שפורסם בכלי התקשורת הוא הגפרור שהצית, הדליק וסחף אחריו את צעירי העדה, ולא רק אותם.
למעלה מאלף בני אדם התאספו ארבעה ימים אחר-כך מול המטה הארצי של המשטרה בירושלים. הם התארגנו דרך הפייסבוק וקבוצות הוואטסאפ והגיעו מכל הארץ. דתיים, חילוניים, עשירים ועניים שהחליטו במקום לטבוע בעלבון – לעצור את הרכבת הקלה בירושלים, ירוסלם. הצעירים היהודים שהמשטרה ניסתה לפנות עם בואש מתחת לגשר המיתרים, הם צעירים פקוחי עיניים, שלא מוכנים שימכרו או יקנו אותם בסיסמאות ריקות. אלו צעירים אמיצים וזקופים – שאוהבים את אתיופיה לפחות כמו שהם אוהבים את ישראל. אלו הצעירים שראו את טהוניה מנצחת ב'אח הגדול', את טיטי איינאו זוכה בתחרות מלכת היופי, את חגית יאסו לוקחת את 'כוכב נולד' – אבל את הניצחונות שלהם הם רוצים בחיים עצמם, ולא בריאליטי.
לצד פיקדה ומנסיגטו, הסמלים המרכזיים של העדה האתיופית בשנים האחרונות. לצידו, לצערנו נוסף גם יוסף סלמסה, שסבל אף הוא מאלימות משטרתית ומצא את מותו במחצבה בזכרון יעקוב. שלושתם, לצד מספר פרשיות של גזענות, מוצאים את דרכם לתרבות הפופולארית, בייחוד אצל הראפרים האתיופים, אבל לא רק.
לערבב מוזיקה ופוליטיקה, או מחאה חברתית זו לא פרקטיקה נפוצה בישראל. אם נסתכל אחורה, אין לנו הרבה שירי מחאה שאינם קשורים במלחמות, שירים שעוסקים ביחסים בתוך החברה הישראלית, יחסי הכח, המין, העדה והמעמד.
קפה שחור חזק: "מה ההבדל בעצם בין סלמסה לקירשנבאום"
"עם שכל הזמן נרדף סבל מגזענות
מוצא עצמו היום פתאום נוהג באותה בורות
במציאות שבה מתייחסים לכל אחד כמו אל בובה על חוט
שואל את עצמי למה המצב כל כך דפוק האם לא?
למדנו שום דבר מההיסטוריה
מרגיש שאני חי בסרט עם הפקה של טרויה
הרי חלקנו סבלו באוושויץ בירקנאו
מה ההבדל בעצם בין סלמסה לקירשנבאום"
קפה שחור חזק הם קונצנזוס. הצמד שהרים את חגיגות העצמאות לפני שנתיים, עם לא מעט להיטים, לא רק נעים לאוזן הישראלית, ובאלבמם הראשון 'רק לעלות' אפשר לשמוע את השיר 'ימים טובים', שיר מחאה בועט שלא זכה להערכה מספקת.
השיר הוא אופטימי, מהסוג של יהיה בסדר, אבל לא שוכח להדגיש את מה שצריך לתקן. אילק סהלו ואורי אלמו לא פוחדים להזכיר בנשימה אחת את הגזענות שחווה העם היהודי בעבר, ועוד את אושוויץ, לצד היחס לו זכה סלמסה. לא השוואה, רק שאלה. מה ההבדל?
טדי נגוסה: "הסיבה שך לפחד"
"אני הסיבה לדאוג הסיבה שך לפחד
אל תדאג כי מחר תה לא תראה אותי יותר
את כל הראיות הם ימחקו ויעלימו
את כל הראיות הם ימחקו ויעלימו
כמו שהם עשו לסלמסה ומנגיסטו"
כשהוא לבוש מדי צה"ל, ומשחזר את האלימות שהפעילו השוטרים כלפי פיקדה, נגוסה הופך את הקליפ כולו למחווה לאותה מחאה. קטעי הווידאו ממהדורות החדשות המדווחים על המחאה ועל הסיפור של פיקדה, של סיפורי אלימות שוטרים כלפי אתיופים, משובצים בקליפ – קולו המונומנטלי של גיא פלג שאומר ,עכשיו נשאר לחכות ולראות, האם ימוצה הדין עם השוטרים שלקחו את הכוח צעד אחד יותר מדי".
שיר המחאה הבועט הזה, שזכה לאחרונה לקליפ, נוגן בגלגל"צ – מה זה אומר? האמת שלא הרבה. אמנם מדובר בפלטפורמת חשיפה מטורפת, אבל במכונה בה משודר שיר כזה אחרי סיה, קשה לייצר מהפכה, או קהל המקשיב באמת לטקסט. לכן עשה טוב נגוסה כשהוציא את הקליפ.
המסר המחאתי של השיר, מעבר לטקסט, מתבטא בעובדה שהוא מגלם את כל התפקידים בקליפ – הוא החייל, השוטר והאסיר. ולמה הוא מחאתי? כי נגוסה אומר לישראלים הלבנים, העניין של השחרור שלנו הוא לא אתם, הוא להשתחרר.
קי.ג'י.סי: דורש צדק למנגיסטו וסלמסה
"על הכתפיים מסה מהולה בבאסה
דורש צדק למנגיסטו וסלמסה
אז זורם כנגד הזרם
מוזיקה שנוצרה מחרם"
קי.ג'י.סי מביאים את מנגיסטו וסלמה לשיר שלהם, ולא בפעם האחרונה כאן. משה טסמה (בזי.בי) וישראל אלמו (אלמו טי) קושרים בין הסיפורים של מנגיסטו וסלמסה למאבק שלהם "נגד הזרם", והם בעצם ההוכחה ש"לאף אחד לא איכפת". למרות שאנחנו לא בשבי החמאס או בקבר, אנחנו זה הם. צדק עבורם הוא צדק עבורנו. זה כוחם של סמלים.
נצ'י נצ': "באנו לכאן קיבלנו זין לפנים"
"המסך הזה כובל אותנו ועושה קופה עלינו
ונראה לי שזה רק באשמתנו
דוחק אותנו לפינה ולא אומר דיינו
מזלזל בנו, וצוחק עלינו
אומר שברוסיה היינו דוקטורים
שבאתיופיה היינו בורים אחי, כי באנו מכפרים
חלמנו על תקווה, עתיד ורוד לילדים
באנו לכאן קיבלנו זין לפנים"
נצ'י, מהראפרים המרכזיים של התקופה אחרונה, אולי הבולט שבהם, לא חדש בשירי מחאה, באזכורים של התנגדות למיינסטרים, למדינה, לנורמה. מה שנקרא ראפ. בשיר החדש שלו, עגל הזהב, הוא מתמודד עם תרבות הריאלטי, הסגידה ללייק, לשטחיות, לרדיפה אחרי הכלום, ברצון להיות כמו כולם. אם תשאלו אותי, מדובר בטקסט מאיפשהו שם בתחילת האלפיים, לא בנאלי אבל גם ממש לא מפתיע, ועם זאת מתגלגל על הלשון. כן, קשה לעשות מוזיקת מחאה, למרות שכותבים הרבה זין ולא איכפת לי, כי בתכלס? כולנו במטריקס. לא שלא שווה להתנגד, אבל צריך כלים טיפה משוכללים יותר.
נצ'י קשור לקהילה האתיופית, למחאה שלה, לכאב שלה. האמת? זה לכשעצמו עניין חשוב, ומהצד נראה אותנטי וכן. ברור שאצל נצ'י, מתוקף מעמדו, אזכורים של הנושאים הבוערים לקהילה האתיופית יקבלו יותר חשיפה, ולכן חשיבות הנראות של המחאה, דרך קטעי הטלווזיה מההפגנות השונות, דרמטית. נצ'י אומר – המחאה האתיופית לא הסתיימה, והיא היא הקונטרה לזיוף שיש בתרבות ובחברה הישראלית. מעין 'איפה שיש מאבק ישנה תקווה' שכזה.
קי.ג'י.סי: "נ.ב לכו תזדיינו כולכם"
"קבל היפ הופי מהפריפריה
אוכל כל קטגוריה נגד הסניגוריה
בית הנבחרים וכל הפרלמנט
אין סנטימנט אבשה רפרזנט
נפש חיה במרקם שחור
ומייצג את אחיי כל כהיי העור
גם אחרי ביאת חברה קדישא
נשאר וואחד אורגינלי של אבשה
ז'אנר שאי אפשר לבצר
אמת מייצר לא עוד ליצני חצר
שונה מהתעשייה לא כבול ציפור חופשיה
לא אהבתם הסליחה עמכם
נ.ב לכו תזדיינו כולכם"
קי.ג'י.סי חזרו, והם פה להרים. שיר הקיץ הכי טוב השנה עושה כבוד לתרבות אתיופית, ולא בא כבד אלא בכייף. סצינת מסיבת טבע, שיש בה לא מעט חיקויים להיפ-הופ של השחורים בארה"ב, אבל גם עם לא מעט אלמנטים מסורתיים, למשל קראר (כלי נגינה עם שישה מיתרים) ועוד. הפעם סלמה, מנגיסטו ופיקדה לא נכנסו לטקסט, אבל המחאה שם. החבר'ה במסיבה לובשים את חולצות 'אברה עדיין חי'.
כמו המנהג היהודי העתיק, לשבור כוס בחתונה, מביאים בזי בי, אלמו טי, אבירם טזרה (טזרה) ושי דסה (שאנטי) את המחאה לתוך הקליפ והשיר הכיפי הזה. אנחנו רוקדים, אבל וואלק יש עוד מלא מה לעשות, מה לתקן. אנחנו שמים זין, ולא שוכחים את האחים שלנו.
וואלק, גם אנחנו.
