17.5%. כן, קראתם נכון, גובה קיצבת הנכות הוא 17.5% מהממוצע במדינות ה-OECD. בערך כמו גובה המע"מ בארץ. 3,200 שקלים בחודש – קו העוני, זה גובה הקיצבה. נכה ביוון, עם הבעיות הכלכליות שלה, מקבל 10,000 שקלים בחודש. נכה בהולנד 16,000. ובמקום האחרון – ישראל עם 3,200 שקלים בחודש.
אז כן, ב-2003 ישראל הייתה במשבר כלכלי. ככה לפחות אמר שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, והקיצוץ היה הכרחי. כך הוא אמר. והקשבנו לו. איש לא רצה להיות אחראי על מפלתה של כלכלת ישראל. שר האוצר הבטיח לנכים שתוך שנתיים לכל היותר הוא מוציא את הקיצבאות מהפריזר. אז אמר. היום, 2018 איש לא זוכר כבר מה הוא אמר אז.
כבר שנתיים שאני שומעת את ביבי ואת כחלון מתפארים במצב הכלכלי של מדינת ישראל בכל הזדמנות. משבחים את עצמם ומתהדרים בהישגים של עצמם, קצת כמו עורב שמתהדר בנוצות של טווס.
אז מה היה לנו שם? צמצום יחס החוב-תוצר ל59%. שיא של כל הזמנים. אינפלציה 0. רק 4.5% מובטלים – שפל של כל הזמנים. צמיחה בשמיים. שיא השיאים היה בשבוע שעבר עם העלאת דירוג האשראי של ישראל, מסתם A ל-A.A.-. נשמע טוב?
בכלכלה, כמו בטבע, לכל פעולה יש תגובה השווה בעוצמתה, לכל + יש – ולכל יין יש יאנג. תמונת הראי של ההצלחות הגדולות האלו נראות בבירור במצב האזרחים במדינה. באותה המידה בה פחת יחס החוב-תוצר, כך גדלו חובות משקי הבית, ככל שפחת מספר המובטלים, כך עלה שיעור העובדים העניים, המועסקים בחלקיות משרה או עובדים ללא קביעות וללא זכויות. ככל שהשתפר מצב העשירים במדינה כך גדל מספר העניים. ככל שהאינפלציה אפסית ואף שלילית, כך עלו מחירי הדירות.
ברפואה משלימה למדתי, שהמצב האופטימאלי, הבריא, הוא תמיד מאוזן. לא למעלה ולא למטה. יש תדר מסויים שהכי טוב לגוף שלנו להיות בו, וסטייה מהתדר הנכון מלמדת על מחלה. הגוף חייב תמיד להיות מאוזן. מי שחסר לו ויטמין מסויים בגוף, יחלה ואם יקח יותר מן המידה שהוא זקוק לה, גם. אין יש מאין, ומישהו תמיד משלם על כך מחיר.
השכבות החלשות ביותר הן הראשונות המשלמות את המחיר. הנכים, הקשישים, הילדים, חסרי הישע והממון. האזרח האפור, זה שקם בבוקר לעבודה, חוזר בלילה הביתה וממשיך לעבוד, הוא הבא בתור. ככל שיורדים בסולם החברתי כך המחיר גבוה יותר והשלבים רעועים יותר. ככל שאם גבוהים בסולם, כך, כשהוא יקרוס לבסוף, הנפילה תהיה קשה וכואבת יותר.
17.5% והכלכלה משגשגת. 285 מיליארד עודפי גבייה של ביטוח לאומי נבלעו לחור השחור של האוצר. מקום המדינה ועד ימינו אלו, משאב הטבע הכי חשוב, יקר ואיכותי, היה ההון האנושי שבה. ריבוי האקדמאים ואיכות מוסדות החינוך, שייצרו הכנסה גבוהה למדינה. כמו את שאר משאבי הטבע של המדינה גם המשאב הזה, נמכר למרבה במחיר, ואיש אינו שומר עליו. לאט ובעקביות, מחסלת ההפרטה חסרת האחריות את משאבי המדינה, את כולנו. ים המלח הפך לבולען, הכינרת הפכה לשלולית והגז… הו הגז…
סחר בבני אדם אינו חוקי במדינת ישראל. הנחת היסוד היא שבני אדם אינם סחורה, לעומת שוק ההון, שעליו עומדת כלכלת המדינה. המדינה כולה הונפקה לאחרונה בבורסה. וההון האנושי? בני האדם החיים ועובדים כאן במדינה? גם הם נמדדים רק ביחס ליכולת ההשתכרות שלהם.
המדינה משקיעה פחות ופחות במשאב הטבע הכי חשוב שלה. מיליאדים מושקעים בפיתוח מאגרי הגז בלב ים, אבל בחינוך? מיליונים מושקעים לתיקון כל קלקול בפי הבאר אבל במערכת הבריאות אין כמעט השקעה, ומי שאיבד את יכולת ההשתכרות שלו, מקבל 17.5% מהממוצע. לכאורה, מאנשים אלו, המדינה מנסה להיפטר. נכים בישראל מתים פי 1.5 מהנכים במדינות המפותחות. לכאורה, נראה שהיא מצליחה והדרוג A.A.- לאור נתנונים אלה, מתמצה בביטוי – נזם זהב באף חזיר.
מחר, 28.8.18 בשעה 18:00, נתכנס כולנו בצומת עזריאלי בתל אביב ונבהיר לממשלה שיש לחזק את הרגליים לפני שמטפסים בסולם. ששכר המינימום זה המינימום ולא המע"מ. שבני אדם הם בני אדם, ושקשישים ונכים הם לא שטיחים ואם דורכים עליהם יותר מדי – הם נושכים!
