מפלגתה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, איחוד הנוצרים הדמוקרטים (CDU), מציעה לקבוע בחוק שירות לאומי בן שנה לכלל תושבי המדינה, בהם גם מבקשי המקלט והפליטים. אחרי שב-2011 בוטל גיוס החובה לגברים לצבא הגרמני, שנתפס כמיותר, היוזמה החדשה של "שנת שירות" באה לענות על האתגר של שילוב מעל מיליון מהגרים.

"אם פליטים ישלימו שנה כזו (של שירות לאומי), זה יסייע להם להשתלב במדינה ובחברה" אמרה מזכ"ל ה-CDU אנגרט קראמפ-קארנבאואר, והוסיפה כי "זה גם יעלה את הנכונות לקבל את הפליטים בקרב האוכלוסייה הגרמנית". היא צודקת.

מהגרים עולים על אוטובוס בפסאו שבגרמניה, בנקודת קליטה של פליטים ומהגרים (צילום: shutterstock).

שילוב של מהגרים תמיד עדיף על בידוד שלהם. המחקר מלמד כי ככל שחברה נחשפת למהגרים, כך היא נוטה לקבל אותם. דחיקתם אל מחנות כליאה או אל יישובים נפרדים והניסיון להפוך אותם לסובייקטים רחוקים-מן-העין-רחוקים-מן-הלב אינה רק בלתי-מוסרית, אלא גם מפספסת את הפוטנציאל הרב של מהגרים לתרום לחברה.

אינטגרציה היא סוגיה סבוכה ואין מסלול ישיר אליה. היא גם סוגיה טעונה, שפורטת על המיתרים העדינים ביותר בוויכוח על מה היא אזרחות.

מהגרים יכולים לתבוע זכויות כפרטים תוך שימוש בשיח הליברלי שנטוע בסדר הדמוקרטי. יחד עם זאת, על-מנת להבקיע את השער אל ליבה של החברה, מהגרים וקבוצות מיעוט אחרות בשולי החברה נדרשות לעתים לתרום מעצמן.

זו לא ציפייה ראקציונרית המוגבלת רק לשמרנים בגרמניה. זו אותה ציפייה שעודדה בשנה שעברה מצביעים במונטנה לבחור בווילמוט קולינס – פליט מליבריה ששירת במילואים בצי האמריקאי במשך שני עשורים – לראשות העיר הלנה. זה אותו סנטימנט שעודד את הנשיא מקרון להעניק אזרחות צרפתית למהגר ממאלי שהציל בגבורה ילד שעמד ליפול מבניין בפריז לפני שלושה חודשים. גם זה סוג של שירות לאומה.

מהגרים יודעים זאת גם כן ולכן הם מעריכים פעמים רבות את ההזדמנות שקראמפ-קארנבאואר מציעה כעת בגרמניה.

בישראל, השירות הלאומי – במובן הרחב של המושג – הוכיח את עצמו כמנגנון רב-עצמה להשתלבות. צה"ל היה כלי חיוני במדיניות "כור ההיתוך" של בן גוריון במטרה לקבץ את הגלויות בארץ, אך הוא גם חשוב לשילוב מיעוטים לא-יהודיים.

לפני 1948, בדואים גויסו לשורות הפלמ"ח. נוער דרוזי התגייס לצד נוער יהודי כבר במהלך מלחמת העצמאות. מאז, דרוזים, בדואים וצ׳רקסים השתלבו בחלק מיחידות העלית של צה"ל.

מעבר למיעוטים אתניים ילידיים, מהגרים לא יהודים משרתים אף הם בצבא. מאז תחילת שנות התשעים, ישראל היא ביתם של לפחות מאה אלף מהגרים לא יהודים בכל רגע נתון: בעלי מעמד וחסרי מעמד, תיירים שנשארו בארץ אחרי שפג תוקף האשרה שלהם, מבקשי עבודה ומבקשי מקלט ופליטים.

בעוד שהממשלה החליטה לגרש את כלל המהגרים חסרי המעמד ומשפחותיהם, מאות מהם זכו למעמד חוקי (בעקבות קמפיינים מוצלחים של ארגוני זכויות אדם ב-2005, 2009 וב-2014). ילדיהם זכאים לחינוך שווה ופעמים רבות הם מצטיינים בו.

בית-הספר הגדול ביותר שלהם, הקמפוס ביאליק-רוגוזין בדרום תל-אביב, מדורג בראש הטבלאות של משרד החינוך. תלמידיו עוטים בגאווה את דגל ישראל כאשר הם מייצגים את המדינה בתחרויות ספורט ובירידי אמנות ומדע בינלאומיים. בכל שנה, עשרות מקרב בוגרי בית-הספר מתגייסים לצה"ל ולמסגרות אחרות של שירות לאומי. בין אם מדובר בבת המולדאבית של פועל בניין או בבן של עובדת ניקיון מגאנה, הם יודעים שהנתינה בחזרה למדינה היא גם הזדמנות פז להפוך למקובלים יותר בחברה הישראלית.

השירות הלאומי הוא בוודאי לא גלולת פלא כנגד כל האפליה הגזענית והכלכלית. אזרחים דרוזים עדיין סובלים מהיעדר תכניות בנייה מאושרות, כפרים בדואים שלמים נעקרים ממקומם ואותם ילדי מהגרי עבודה עוד סופגים עלבונות על רקע גזעני. באופן דומה, פליטים סורים בגרמניה בוודאי יתמודדו עם שלל קשיים גם לאחר שיעבדו במשך שנה בבית אבות בבאווריה.

זכויות אזרח, זכויות אדם וזכויות פליטים חייבות להיות מוגנות בלי תנאים. יחד עם זאת, בעוד שאזרחים ותושבים יחידים יכולים לתבוע את זכויותיהם מהממשלה, ההשתלבות שלהם מחייבת ערבות הדדית עמוקה. השיח הרפובליקני לא מחליף, אפוא, את השיח הליברלי. הוא משלים אותו.

שירות לאומי הוא כלי שעומד לרשות הממשלה בגרמניה לעידוד כל תושביה בבעיותיה של המדינה. בהשתלבותם בשירות לאומי מסוגים שונים, בני מהגרים ומיעוטים יכולים להשתנות ממי שמצטיירים כקרבנות ולהפוך לסוכנים פעילים למען שינוי חברתי חיובי.

אף מדינה לא מציעה מסלול ישיר להשתלבות. השירות הלאומי סולל דרך אחת בכיוון הנכון.


טל הריס הוא דוקטורנט בתחום ההגירה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט