יוסי לנגוצקי, הגיאולוג שהוביל את החיפושים בהם התגלה מאגר הגז "תמר", קורא למדינת ישראל להתעורר – בכל הנוגע לניהול מאגרי הגז. הוא עושה זאת כבר שנים, אך קריאה במכתב ששלח לאחרונה למשרד האנרגיה, מכתב עליו חתם "בדאגת אמת", יוצרת את הרושם שלנגוצקי כבר לא "קורא", אלא זועק.

קידוח מאגר תמר (צילום: משה שי / פלאש 90).

"סקירת מאגרי הגז העכשוויים והעתידים במזרח הים התיכון", כתב לנגוצקי בחוות דעתו, "מקטינה מאד להערכתי, אם לא מבטלת לחלוטין, את חלום הפיכתה של ישראל למעצמת גז, שאמורה לייצא אותו למדינות הים התיכון ומדינות נוספות".

את הדברים הנוקבים האלו כתב לנגוצקי בתגובה לדו"ח הביניים של הצוות המקצועי שמינה אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, אשר הוטל עליו לבחון את התוקף של החלטות וועדת צמח שאושרו בממשלה לפני חמש שנים. וועדת צמח הייתה הוועדה שקבעה את היקף הגז הטבעי שיותר למונופול הגז לייצא אל מחוץ לישראל, וכמה גז יש להשאיר לצורך השימוש שלנו.

אודי אדירי, מרכז תחום תשתיות במשרד האוצר (צילום: דבר ראשון).

כעת, חמש שנים אחרי שהתקבלו מסקנות וועדת צמח, ניתן לבחון את תוקפן – האם התחזיות בדבר הביקוש לגז טבעי במשק המקומי התממשו? האם כל מאגרי הגז שנחזו להיות קיימים אכן קיימים וניתן להשתמש בהם? וכן הלאה – ניתן לבחון את הנחות הבסיס של וועדת צמח, שעל בסיסן מנוהל משק הגז הטבעי בישראל.

לנגוצקי, כאמור, סבור שיש לנטוש לחלוטין את מה שהוא מכנה כ"חלום": תפיסת ישראל כמעצמת גז שתוכל לספק גז למדינות אחרות. הוא אמנם מסייג קביעה זו בכל הנוגע לממלכת ירדן, אך לשיטתו של לנגוצקי יש להשאיר את כל הגז בישראל, כמחסן חירום.

שאול מרידור, ראש אגף תקציבים במשרד האוצר באוצר על הבר. 27 במאי (צילום: עמר כהן)

"תשומת לבכם", כתב לנגוצקי לצוות של משרד האנרגיה, "לדברים שהשמיע בנידון מר ג'ון הופמייסטר, נשיא (לשעבר) של חברת הנפט הענקית "של", בכנס הרצליה בשנת 2015, אז חזר והזהיר את מדינת ישראל שלא לייצא גז כל עוד לא תוכחנה בפועל כמויות גז נוספות מעבר לרזרבה לאומית לתקופה של 40-50 שנה".

אלא שוועדת צמח, וכך גם הצוות המקצועי הנוכחי של משרד האנרגיה, כלל לא מסתכלים 40 ו-50 שנים קדימה. תכנון ניהול משק הגז וההחלטות לגבי כמה גז יש להשאיר במשק המקומי נעשים על פי מודלים שנקודת היעד שלהם היא שנת 2042. 29 שנים קדימה בעת דיוני וועדת צמח, ו-24 שנים בסה"כ מהיום.

יצחק תשובה. ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

אור-לי ברלב, ממטה מאבק הגז, תהתה במכתבה לצוות של משרד האנרגיה מדוע התחזיות נעצרות בשנת 2042.  "האם המדינה תחדל מלהתקיים בשנת 2042?" שאלה ברלב והזכירה את אמירתו האומללה של נציג האוצר בוועדת צמח, כיום ראש אגף התקציבים, שאול מרידור "אני יודע אם תהיה מדינה בעוד 30 שנה?". גם ארגון ישראל יקרה לנו טוען בזכות הרחבת טווח השנים הנלקח בחשבון, והגדלת היקף הגז שיש להבטיח שישמש את המשק המקומי, בטרם יתאפשר יצוא של גז ישראלי לגורמי חוץ.

החידוש בעמדות שהוגשו למשרד האנרגיה, בתגובה לדוח הביניים שבוחן את מסקנות ועדת צמח, הוא תמימות הדעים בין אנשי המחאה השונים ובין תאגידי הגז והגופים הכלכליים השונים שסובבים את תעשיית הגז הטבעי הישראלי. הכל מסכימים כעת כי התחזית לביקוש של המשק המקומי, כפי שהיא נעשתה על ידי וועדת צמח, הייתה מצומצמת מדי, ומן הצד השני, ניכר כי גם התחזיות האופטימיות על מאגרי גז עצומים במימי ישראל שעוד צפויים להתגלות כבר מתפוגגות.

אם אכן תממש הממשלה את כוונת להפחתת ייצור החשמל בפחם, הרי שהביקוש לגז יעלה. התחזיות הגבוהות ביותר לביקוש מקומי הוצגו למשרד האנרגיה על ידי חברת היעוץ BDO, אשר מייצגת בעקיפין את האינטרס של יצרני החשמל הפרטיים. יצרני החשמל הפרטיים תומכים בהגדלת המלאי התכנוני של תחנות הכח בישראל. לטענתם, לא רק שנעשה חישוב יתר של שימוש בפחם, אלא הם מציינים גורמים נוספים מטעים רבים: ביקוש כבוש לחשמל מצד הרשות הפלסטינית, שבעתיד נוכל לספק; הפחתת השימוש בסולר ומזוט לייצור חשמל; עדכון כלפי מעלה של תחזית הצמיחה במשק ואיתה גם הביקוש לחשמל כפי שעשה בנק ישראל; תוספת מתקני התפלה, שהם צרכנים כבדים; עיכובים בהקמת מתקנים לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות וגם ייחוס יתר של הנצילות שלהם (שעות שמש אפקטיביות בשנה). כל אלו הצטברו, לטענת BDO, לסטיה כלפי מטה בהערכות משרד האנרגיה בהיקף של 2.5 עד 4 BCM בכל שנה בעשור הקרוב. זו סטיה עצומה, ואם הנתונים של BDO נכונים הרי שייצוא של גז ישראלי יביא לכך שלא נוכל לספק לעצמנו את הגז הנדרש לצורך השימוש במשק הישראלי תוך פרק זמן נראה לעין.

פיצוץ בעקבות מתקפה נוספת בצינור הגז של חברת EMG בסיני בשנת 2011 . (AP Photo/Ashraf Swailem, File)

גם איגוד תעשיות הגז והנפט פנה למשרד האנרגיה בביקורת על התחזיות הנוכחיות. איגוד תעשיות הגז הבהיר למשרד האנרגיה שהתחזית הנמוכה שבה הוא משתמש לביקוש מקומי לגז מקשה על תאגידי הגז לגייס מימון לפיתוח המאגרים. "כמי שמייצגים את החברות והיזמים", נכתב בעמדת האיגוד שהוגשה למשרד האנרגיה, "עלינו להדגיש כי צפי הביקוש בשנת 2025 קריטי עבור הגופים המממנים הן את פיתוח המאגרים הקיימים והן פעולות של חיפוש ופיתוח שדות עתידיים, ומובן שתחזית ביקוש נמוכה בכללותה פוגעת פגיעה קשה בפעילות החיפושים".

העניין הוא כמובן שתגובות מן הציבור – גם מבעלי עניין וגם מגופים אזרחיים המנסים להגן על האינטרס הציבורי לפי תפישתם – הן בבחינת המלצה בלבד. אין כל דרך לוודא שההצעות הללו אכן נקראות ואין שום מחוייבות של משרד האנרגיה להתחשב בכולן או במקצתן. לאור הביקורות הרבות שמוטחות בעבודת המשרד מכל הכיוונים, ולגבי כל מכלול ההחלטות – נתוני, נושאי עבודת הצוות, ההערכות והמסקנות, נראה שיש לפקידי הממשלה הזדמנות טובה לעדכן את עמדותיהם ולהפיק לקחים מהמשוב שהתקבל מהציבור. חלקם מציעים הצעות של חשיבה "מחוץ לקופסא", כמו כניסת הממשלה כשחקנית במשק הגז לשם הקטנת סיכונים והבטחת אספקה מגילויים חדשים של מאגרים, ולו גם מאגרים קטנים, או הגברת יכולת אגירת הגז בישראל. האם במשרד האנרגיה יתייחסו להצעות ולביקורות ברצינות הראויה? אין שום דרך לדעת.