מי שהיה בעבר האיש החזק במשק, נוחי דנקנר, הורשע ביולי 2016 ביחד עם שותפו איתי שטרום, בהרצת המניות של אי.די.בי, והבוקר (רביעי) החמיר בית המשפט העליון את עונשו לשלוש שנות מאסר. דנקנר הגיש ערור על החלטת בית המשפט המחוזי, שגזר עליו מאסר של שנתיים וקנס של 800,000 שקלים בגין עבירות על חוק ניירות ערך ואיסור הלבנת הון. השופט חאלד כאבוב, שופט המחוזי, שלח אז גם את שטרום למאסר של שנה, היום האריך העליון את תקופת מאסרו של שטרום לשנתיים.
מהתנועה לאיכות השלטון נמסר: "אין זה יום שמח כשאדם נשלח למאסר, אך חשוב לזכור שמר דנקנר היה מאבני היסוד של תופעת הריכוזיות במשק הישראלי והוביל את ההתנגדות העזה למהלכים למען פירוק הריכוזיות והמבנה הפיראמידיאלי במשק. אנו מחזקים את ידי מערכת אכיפת החוק שפעלה ללא מורא וללא משוא פנים כלפי אנשים בעלי עצמה רבה שנחשבו כמרכזיים בכלכלה הישראלית ולא היססה לקדם את האינטרס הציבורי במקום שבו נדרשה לכך".
ח"כ שלי יחימוביץ': "החלטתו של בית המשפט העליון היא איתות חד וברור לא רק לנוחי דנקנר עצמו, אלא לרשימה ארוכה של אשמים ששיתפו עם מעשיו הפגומים והנצלניים פעולה, גיבו אותו, והפכו אותו לגיבור. יש לזכור כי נוחי דנקנר אמנם קרס והיום שב ונענש, אבל דומיו עדיין קיימים, עדיין זוכים למעטפת הגנה מושחתת על חשבון הציבור כולו, ומי שנאבק בהם הופך להיות יעד למתקפות מכוערות."
התיק בו הורשעו השניים דן בהתנהלותם במהלכם של שלושה ימים בפברואר 2012. דנקנר ושטרום קשרו קשר על מנת להעלות את ערך המניה של אי.די.בי, לקראת הנפקה שתיכנן דנקנר לבצע. פסק הדין קובע ששטרום נשלח על ידי דנקנר לרכוש את מניות אי.די.בי בבורסה בהיקפים גדולים, ולאחר מכן למכור אותן מחוץ לבורסה. כך למעשה, יצרו דנקנר ושטרום מצג שווא של ביקוש גבוה למניות החברה, שהעלה את שווין באופן מלאכותי. לטובת ביצוע הרצת המניות, בנוסף להלוואה אישית שסיפק דנקנר לשטרום, הוא סייע לו לקבל מימון מהבנק הבינלאומי. חלק משמעותי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי עסק בעדויות של אנשי הבנק הבינלאומי במידת התערבותו של דנקנר לטובת שטרום ובשאלה האם ההלוואה שניתנה לשטרום הייתה ניתנת לו גם בלי התערבותו של דנקנר.
יומיים לאחר שביצע שטרום את המסחר במניית אי.די.בי יצא דנקנר להנפקת מניות במסגרתה גייסה אי.די.בי 321 מיליון שקלים. חלק מרוכשי המניות היו בני משפחתו ומכריו של דנקנר, אך יש לציין כי חלקם עשו זאת לא בכספם הפרטי אלא באמצעות חברות ציבוריות שהיו בשליטתם.
"המניות גם לא רצו"
במהלך המשפט טען דנקנר להגנתו כי ההנפקה שהתקיימה יומיים לאחר רכישת ומכירת המניות על ידי שטרום, הייתה הנפקת חברים בה השתתפו מכריו ובני משפחתו ולכן לא היה לו עניין להעלות באופן מלאכותי את שער המניה. "את אף אחד מהם לא עניין מחיר המניה", אמר דנקנר במהלך משפטו "לא היה צורך להריץ מניות, המניות גם לא רצו, אבל גם לא היה צורך לעשות את זה". על כך כתב השופט כאבוב בפסק הדין כי "העובדה שבני משפחתו של דנקנר השקיעו עשרות מיליוני שקלים בהנפקה, העובדה שדנקנר עצמו עמל והתקשר באופן אישי לכל גורם שסבר שיסכים להשקיע מכספו, העובדה שדנקנר גייס את מנהלי הקונצרן למטרה זו – בכל אלה יש להצביע על כך שדנקנר עשה כל שבידו להעביר סיגנל לשוק שמצב החברה איתן ויציב".
בפסק הדין תיאר השופט כאבוב גם את הנסיבות שהביאו את דנקנר לפעול כפי שפעל "(דנקנר) היה שקוע בניסיון להציל את החברה שבבעלותו, עד כדי שנגרר לפעולה. העובדה כי השקיע סכומים כסף פרטיים וגייס כסף מבני משפחתו ומחבריו מעידה כי לא מדובר במי שביקש לעקוץ גורמים בשוק ההון, אלא במי שהאמין שיוכל להציל את החברה ולהביא אותה להבראה". כלומר – על אף ההרשעה בעבירה חמורה שעונשה מאסר, כאבוב קיבל את הטענה כי דנקנר לא ביקש 'לעקוץ' את השוק, אלא פעל מתוך ניסיון להציל את החברה שבראשה עמד.
לאחר שבדצמבר 2016 גזר כאבוב עונשי מאסר על דנקנר ושטרום, החליטו השניים לערער לבית המשפט העליון. "הרשעתו של דנקנר נגועה בכשלים יסודיים, אשר חומרתם זועקת ומחייבת את התערבות בית המשפט העליון", טענו עורכי דינו של דנקנר והוסיפו כי – "טעויות בית המשפט המחוזי שוללות את המסקנה המרשיעה, הראיות תומכות בהסבריו של דנקנר ומחייבות את זיכויו". מנגד גם בפרקליטות החליטו לערער על גזר הדין, שלדעתם מקל עם הנאשמים ומוריד את רף הענישה המקובל בעבירות דומות, ודורשים לגזור על דנקנר עונש מאסר של 5-3 שנים.
הפרקליטות: "אנחנו לא בסרט אילם"
אחד הטיעונים המרכזיים של עורכי דינו של דנקנר בערעור היה כי השופט חאלד כבוב טעה כשהרשיע את דנקנר במחוזי, מאחר שהתבסס על עדויות נסיבתיות שאין בהן כדי להוכיח שדנקנר ידע על המעשים של שטרום, וכי הייתה בכוונתו להטות את מחיר המניה של IDB. "מה שמבדיל בין התנהגות לגיטימית של רכישת ומכירת מניות לבין תרמית היא כוונת האדם", אמרה עורכת הדין רוזן-עוזרי. "על הפער הזה בין התנהגות המהווה עבירה לבין התנהגות שאין בה עבירה, אמר בית המשפט כי הוא דק מן הדק. הפער הדק הזה מטיל על בית המשפט חובה לבדוק בצורה מעמיקה ורצינית ולדקדק בראיות עד שהוא מגיע למסקנה כי אכן התקיימה אותה הכוונה לביצוע העבירה".
מנגד עוה"ד חנה קורין, שייצגה את הפרקליטות בערעור טענה כי "יש כאן סדרת אירועים שגם אם היינו רואים אותם כסרט אילם, כגון הקניות של שטרום, ההלוואה, המחלצים. בית המשפט לא התייחס וגם אם מסתכלים על זה כסרט אילם זה מאוד מאוד מחשיד. אבל אנחנו לא בסרט אילם, יש פסקול והפסקול זה הודאות המערערים. ולכן בית המשפט הגיע למסקנה של פליליות מעשי המערערים".
כשנה וחצי לאחר פרשת הרצת המניות, עוד בטרם התחיל המשפט, שורה של שגיאות עסקיות הובילו לקריסת קונצרן אי.די.בי ודנקנר, שאיבד את השליטה על התאגיד, עזב ב-2014 את תפקיד היו"ר והעביר את השליטה בקונצרן לאיש העסקים אדוארדו אלשטיין. דנקנר שהיה מאנשי העסקים החזקים במשק ירד מנכסיו וחתם על הסדר חוב מול הבנקים, במסגרתו עליו לשלם 500 מיליון שקלים מכיסו הפרטי.
היום יפרסמו שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ את החלטתם בערעור. לבקשת דנקנר ושטרום, לא תתקיים הקראה של ההחלטה באולם בית המשפט. השופטים יסתפקו בהעברת החלטתם לעותרים ולתקשורת באמצעות דואר אלקטרוני.
