"הכל אני יכול בחופש הגדול", כתבה נעמי שמר, בשיר שהפך לקלאסיקה ישראלית לצד מאות ואלפי שירים וסיפורים המתארים את חוויית חופשת הקיץ של ילדים וצעירים. אך במקביל לחופשה הזו, גם המורות, הגננות ועובדי ההוראה השונים נמצאים גם הם בחופשה, שנראית קצת אחרת. עבור רבות מהמורות ומהמחנכות הקשר החינוכי עם התלמידים, אינם נפסקים במהלך הקיץ, אלא רק משנים את צורתם ומקצבם. ככל שה-1 בספטמבר מתקרב, גוברות ההכנות לשנת הלימודים – החל בהכנת מערכי שיעור ועד הכנה מנטלית. גם התקופה הזו, אגב, זכתה לשורה בשיר: "המורות משתעלות / והולכות לישון מוקדם", כתבה רחל שפירא ב'שיר תשרי'. לקראת פתיחת השנה, ביקשנו ממספר מורים ומורות לתאר את החופש הגדול שלהן.

"הכנתי את עצמי לקבל כיתה בפעם הראשונה"

דולב פרנקל הוא מורה לתקשורת בתיכון השש שנתי בן גוריון פיינברג בפתח תקווה. השנה הוא מתחיל לחנך לראשונה כיתה י' ולרכז את החינוך החברתי, והיה אחראי להכין בקיץ את המערכים ושיעורי החינוך. "גם בפן האישי התכוננתי בקיץ, הכנתי את עצמי, לקבל כיתה בפעם הראשונה, לתרגל איך להמיר את ההתרגשות לעשיה, לחפש כמה שיותר כלים כדי להעביר להם כמה שיותר כלים. זו קבוצת תלמידים שאת רובם אני עדיין לא מכיר וכבר יודע שתשנה לי את החיים. שנעבור ביחד תהליך עד לבגרות שלהם – עד שיהפכו לבוגרים משמעותיים כמה שיותר. זה מאוד מרגש אותי ואני יודע שגם אני אשתנה בדרך". פרנקל מקווה למצוא את המילים הנכונות, וחושש לפספס, לא לראות נער שזקוק לעזרה.

דולב פרנקל, מורה לתקשורת ומחנך כיתה בתיכון בן גוריון פיינברג בפתח תקווה (צילום באדיבות המצולם)

"הילדה שלי יודעת שבאוגוסט בבקרים הולכים לבית הספר של אמא לארגן דברים"

"לקראת סוף הקיץ אני מבקשת מההורים לעדכן אותי אם קרה לילד משהו בקיץ. חודשיים זה המון זמן בחיים של ילד" סיפרה לנו מורה בבית ספר יסודי בתל אביב, שביקשה להישאר בעילום שם. "אני בקשר רציף עם הורים כל הקיץ. הבאתי לילדים עבודה לתרגל בקיץ, וההורים לאו דווקא יודעים ללמד, אז הם מתקשרים להתייעץ ושולחים הודעות."

"במהלך החופש הכנתי את כל התוכנית השנתית לכיתות ג'-ד' כמרכזת אנגלית, וחומרי לימוד ומערכי שיעור לכיתה ד' שאני מחנכת. השנה שינו לנו את תוכנית הלימוד בתורה, ואנחנו לא יכולים להשתמש בחוברות אז אנחנו צריכים לכתוב גם תוכנית לימוד לכיתה שלנו לשנה החדשה. יש כמובן גם פגישות בבית ספר, צוותים למיניהם מפגש עם הורים ותלמידים חדשים".

"הילדה שלי יודעת שלפחות באוגוסט בבקרים הולכים לבית הספר של אמא לארגן דברים" היא מוסיפה. "כל מה שאתה לא מספיק במהלך השנה נעשה בקיץ. הרבה מורים בגלל המשכורת הנמוכה הולכים לעבוד גם בקייטנות ובדברים אחרים".

"שאלתי את התלמידים החדשים מה הם חולמים"

אלהאם עבד אלעל היא מורה לעברית בתיכון דרור רמלה – בית ספר מקצועי-טכנולוגי שש שנתי השייך לרשת 'דרור בתי חינוך' וקולט בעיקר תלמידים שלא מצאו מענה מותאם במוסדות חינוך קודמים. השנה היא מחנכת לראשונה כיתה ט'. "את התלמידים פגשתי כבר באוגוסט בשני מפגשים, האחד רק איתם והשני פעילות משותפת עם ההורים. צילמנו תמונות ובעזרת השם נתלה אותן בכיתה. שאלנו את הילדים – מה הם חולמים? למה הגיעו אלינו? התלמידים בחרו ללמוד מקצוע טכנולוגי עיוני ובפניהם עומדים אתגרים לא קלים בתחומי דעת שונים, כמו שפה. את הדברים הבסיסיים שמגיע לכל ילד לדעת ונחוצים כדי להסתדר בחיי היום יום, לדעת למלא טופס. הרבה מהם מתלהבים גם לקראת לימודי המקצוע, לדעת נגרות, מכונאות רכב או מסגרות, זה מעניין אותם".

אלהאם עבד אלעל, מורה לעברית בתיכון דרור רמלה (צילום באדיבות המצולמת)

"כרגע רשומים בכיתה שלי 15 תלמידים, ואני מעריכה שבמהלך החודש הראשון המספר יגדל. בשבוע הראשון נתמקד בפעילויות היכרות וגיבוש. דברים יותר כיפיים. יהיה גם תוכן לימודי אבל באופן חוויתי. החוויתיות חשובה לכל אורך השנה כי אלה תלמידים שקשה להם פשוט לשבת ולקרוא. אין לנו ספרים וחוברות – אנחנו בונים תוכנית עבודה פרטנית לכל ילד לפי הצרכים שלו, כי אחרת הוא לא יצליח לשבת 45 דקות בשיעור. . אמרתי להם שנקבל אותם כמו שהם. במקומות אחרים פלטו אותם אבל אני אמרתי להם שחשוב לי שיהיו מי שהם באמת, ושיאמינו בעצמם. שיתמקדו במטרות שלהם. זו פעם ראשונה שאני מחנכת כיתה ואני מאוד מתרגשת. אני רק רוצה לראות את התלמידים בסוף השנה – לאן זה יוביל. לראות את השלבים, את העבודה עם האותיות. ובסוף שנה שהם כותבים משפט. לראות את ההתקדמות של כל אחד ואחד".

"התלמידים מתקשרים כל הזמן לשאול ולהתייעץ, מה ואיך לעשות"

ביוני האחרון סיימו תלמידיו של גבי ציונוב, מורה ומחנך כיתה בבית הספר אורט תעשייה אווירית בלוד, את שנת הי"ב שלהם. "הייתי בקשר איתם כל הזמן בחופש. חלקם מתגייסים לצבא וחלקם ממשיכים לי"ג, אז הם כל הזמן מתקשרים לשאול, להתייעץ. מה ואיך לעשות. אנחנו ממשיכים עם קבוצת הוואטסאפ, אני אמשיך ללוות אותם ולהיות בקשר", סיפר.
ציונוב, מורה במגמת מערכות תעופה המקצועית-טכנולוגית מזה 17 שנים, יתחיל בשנה הבאה לחנך כיתת י' חדשה, ומקדיש זמן ומחשבה כדי לפתוח את השנה בצורה הטובה ביותר. "ההתחלה היא הכי חשובה, הרושם הראשוני, השיחה הראשונה", הסביר, "זה מאוד תלוי מה הילדים קולטים ברגע הראשון שהם רואים אותך. אני משתדל שירגישו שאפשר לסמוך עלי. שהילד ידע שאני ה'אבא ואמא' שלו בבית הספר, הכלי שבעזרתו הוא יצליח. איך מתכוננים לזה? חושבים טוב טוב מה אומרים. כל שלוש שנים אני מנסה לשדרג את הראיון האישי שאני בונה עם כל תלמיד. צריך לדעת איך לשאול את השאלות, כי נער שעוד לא מכיר אותך יכול לענות לך תשובות יבשות, ואתה רוצה שתוכל ללמוד להכיר אותו מהתשובות שלו. המסגרת המשפחתית שלו מאוד משפיעה עליו גם אם הוא לא מודע לזה".

"לא חושבת שמישהו היה מצליח לשרוד במקצוע אם זה היה רצוף"

מדי קן הייתה מחנכת הכיתה שלי בתיכון האזורי בגדרה לפני 12 שנים, והשנה היא רכזת שכבת י"ב בתיכון. התקשרתי לשאול אותה איך מתכוננים לשנת לימודים. "המנוחה בקיץ היא חלק מההכנה לשנת הלימודים. שמעתי פעם מישהו שהגיע להיות מורה מחליף ליום אחד בכיתה שאמר 'עשיתי מלא עבודות בחיים, חלקן פיזיות – יום בבית ספר זה הכי קשה מהכל'. זה נכון. זה מקום מאוד רועש, והרעש הזה תוקף אותך פיזית, זה מעייף. בשיעור אתה כל הזמן דרוך. צריך לנהל שיח וגם לראות שכולם בסדר, שהתלמידים איתך ובמצב נורמלי. וכמובן גם ללמד את החומר. זו חוויה דרוכה מאוד. לכן באמת חלק מההתכוננות בחופש זה לנוח, כי זה מאפשר לעשות מעט פאוזה ולפתוח את השנה בכוחות מחודשים. אני לא חושבת שמישהו היה מצליח לשרוד במקצוע אם זה היה רצוף".

מדי קן, רכזת שכבה י"ב בתיכון אזורי גדרה (צילום באדיבות המצולמת)

"לתלמידי י"ב היום חשוב להתבלט בשטח ו'לעשות קצת בלאגן' ביום הראשון ללימודים. הייתה לנו עכשיו אפיזודה מעניינת עם זה. ידענו שיש להם תוכנית כזו מראש, ורצינו להגיע איתם להבנות מה הם מתכננים לעשות. לא להיות מופתעים וגם משום ששמענו על דברים איומים שקרו בבתי ספר אחרים" מספרת קן אפיזודה מהימים האחרונים של החופש, טרם פתיחת השנה.

"הזמנו אתמול תלמידים, נציג מכל כיתה לדבר על זה, והגיעה רק תלמידה אחת. אז הגדרנו אנחנו המורים מה יהיו גבולות הגזרה, ופרסמנו אותם. זה כמובן העיר אותם, הם כתבו לנו בוואטסאפ, 'למה אתם לא מאפשרים, למה אתם נגדנו?'. זה הדאיג אותנו. זו תחושה קשה אם היום הראשון ללימודים יתחיל במשהו שהם יעשו ואנחנו נצטרך לכעוס בתגובה, זה ממש להתחיל ברגל שמאל. אמרנו להם 'תקשיבו, הזמנו אתכם לדבר על זה ולא באתם. עכשיו אתם באים בטענות אלינו?'".

"זה שינה קצת את האווירה, ובעקבות זה הם ביקשו מאתנו אם נסכים לקבוע פגישה נוספת, ובאמת היום נפגשנו והגיע קבוצה מכובדת. השיח היה נהדר. אם הם יקחו רק מה שהיה היום לחיים, דיינו, כי בסופו של דבר הגענו להסכמה, והדברים שהם רצו וחלמו עליהם, שירים וריקודים – כן יהיו, אבל סיכמנו באיזו שעה, איפה, ואיך. חינוך זה להצליח למצוא את שביל הזהב בין ללמד את הנערים להצמיח כנפיים, לבין איך עושים דברים בצורה מכובדת, אחראית. זה דבר שבאמת צריך ללמוד ב-י"ב. אם יש משהו שצריך לצאת איתו לחיים זה שאפשר להשיג הכל בהדברות, ואני חושבת שיהיו לזה גם השפעות טובות על השנה. אם הם רוצים לרקוד ולשיר זה ממש לא דבר רע, זה דבר טוב. הם נורא מתרגשים שזו השנה האחרונה שלהם. זה בכל פעם מחדש מפתיע אותי, אבל יש תלמידים שאוהבים לבוא לבית הספר. אני לא חושבת שהם בהכרח 'אוהבים את בית הספר', אבל הם אוהבים לבוא לפגוש את החברים שלהם, וזה חשוב".

חודש הדרכה בקייטנה וחודש חופש

ג'ורג'י דייוויס עלתה ממנצ'סטר לפני כשש שנים ומלמדת אנגלית בקריית חינוך יפו. בשנה שעברה חינכה כיתה ז', והיא עולה עם הכיתה שלה ל-ח' השנה. "בחופש עבדתי ביולי בתוכנית של בית ספר לאנגלית בפריפריה, כמו קייטנה, ובאוגוסט היה לי חופש. הייתי צריכה רק לחשוב איך מתחילה השנה ולהכין כמה שיעורים ולחשוב על ההקבצות לתלמידים שלי. לאורך הקיץ דיברתי איתם מעט בוואטסאפ, בדקתי איך הם ומה הם עושים. עם ההורים תקשרתי רק השבוע, על ציוד ורשימת הספרים. מרגש אותי שהשנה יש לי יותר שעות לימוד עם הכיתה שאני מחנכת, ואני מגישה גם י"בניקים לבגרות ב-4 יחידות. כשאני חושבת על התלמידים שלי, אני רוצה להגיל להם ששנה חדשה זה דף חדש. שמה שהם עשו בכיתה ז' אפשר גם לעשות אחרת ב-ח', בקטע טוב. זה הזמן שלהם להתבגר ולקחת אחריות".