משלחת המודיעין המצרי נועדה בשבת ברמאללה עם ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, כדי לקדם את ההסדרה בין ישראל לחמאס, ועל פי הודעת הסיכום הפושרת אפשר ללמוד כי לא השתנה דבר, וכי המצב תקוע. תקוע אבל לא במבוי סתום, כי דווקא מן הכיוון של חמאס יש איתותים על רצון להגיע להסדר.
מאז חג הקורבן נתנו שני מנהיגי חמאס בעזה הכרזות המעידות על רצון חזק לנרמל את המצב בעזה. איסמאעיל הנייה אמר בדרשת החג כי ההסכם קרוב, ויחיא סינוואר אמר בסוף השבוע כי מטרת חמאס היום היא להחזיר את החיים בעזה למסלולם. הנייה קיים את הדרשה שלו באופן מופגן בלב עזה, ולא על גדר הגבול.
אז למה אין הסכם? כי מצרים עומדת על כך שאבו מאזן יחתום על עליו, ולא חמאס, אבל אבו מאזן מסרב. יש לו דרישות קבועות והוא לא מוותר עליהן. בשורה התחתונה הוא דורש שחמאס ייכנע כניעה גמורה, ויעביר לרשות הפלסטינית את השלטון כולו, ויתפרק מנשקו.
באופן מעשי הוויכוח הוא על עקרון "השותפות בשלטון", שאותם מציגים חמאס יחד עם מצרים, מול עקרון "ההסמכה" שבה דוגלת רמאללה. ההבדל הוא שעל פי העקרון של חמאס, פתח וחמאס ישתתפו יחד בשלטון בעוד שכל פי עקרון ההסמכה – פתח תשלוט לבד ותדיח את חמאס.
מכיוון שמצרים עומדת על כך שאבו מאזן יחתום על ההסכם, הרי שדרושה הסכמה פנים פלסטינית על פיוס. וכאן, שוב יש חילוקי דעות. בעוד רמאללה עומדת על כך שהסכם פיוס יקדם להסדרה, חמאס אומרת כי ההסדרה והפיוס שניהם עניינים ראויים, אבל אין לקשור ביניהם.
המצב נראה תקוע, אבל איננו במבוי סתום. חמאס רוצה את ההסכם. הנייה הציע בנאומו דרך לפתרון. הוא אמר כי על ההסכם יכולה לחתום מסגרת של מדינות ערב המעוניינות בו. בשלב מסויים מצרים עשויה להקשיב לעצה זאת.
**
