לאחר שבאמצע יולי החליט בית הדין המשמעתי לשופטים להדיח מתפקידה את השופטת רונית פוזננסקי-כץ בעקבות פרשת המסרונים בה הייתה מעורבת, עתרה היום (ראשון) פוזננסקי-כץ לבג"ץ, תחת הטענה כי בית הדין טעה כשבחר להדיחה במקום להשעותה.

את העתירה הגישה פוזננסקי-כץ באמצעות עורכי הדין רם כספי ופיני רובין, וכך היא טוענת, "הדעת נותנת והשכל הישר מלמד כי אם בית הדין הנכבד היה מגיע למסקנה שמוקנית לו סמכות להשית על העותרת עונש משמעתי של השעיה לתקופה קצובה – אזי במקרה כזה בית הדין הנכבד היה נמנע מהדחה, כל שכן הואיל ועונש משמעתי חמור זה אינו הולם את נסיבות המקרה".

"בפועל" כותבת פוזננסקי-כץ, "הדחה לצמיתות – אינם הולמים את חומרת המעשים או המחדלים שיוחסו לעותרת, שנעשו על-ידה בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון". השופטת המודחת טוענת כי הודתה במעשים לאחר הבנה עם התביעה כי תעתור להשעייתה מכהונתה כשופטת לתקופה קצובה בת שנה אחת , ולא כפי שקרה, הדחה.

פוזננסקי-כץ מציינת כי העובדה שהודתה בעובדות גרמה לזה שראיות מטעמה לא שולבו בשלב שקדם להכרעת הדין. "לפיכך, לא נחשפה בפנינו התמונה המלאה באשר לשיח שבין הפרקליט לשופטת. כמו כן, לא הובא לידיעתנו כיצד בדיוק פועלים בבית המשפט בו מכהנת השופטת, הוא בית משפט השלום בתל-אביב, כאשר מוגשים הליכים פליליים, שחלקם על-פי טיבם נידונים הם על-פי צד אחד, וכאשר מובא לבית המשפט חומר חסוי מצד התביעה".

תראי מופתעת

כזכור, פוזננסקי-כץ שימשה כשופטת המעצרים בתיק 4000. במהלך הארכות המעצר התכופות בתיק זה, נחשפו בערוץ 10 מסרונים אותם החליפו פוזננסקי-כץ ועו"ד ערן שחם-שביט, ששימש כתובע בתיק מטעם הרשות לניירות ערך. המסרונים בין השניים החלו עם תיאומים לוגיסטים, אך בהמשך הפנה שחם-שביט לפוזננסקי-כץ מסרונים בלתי פורמליים, שהתייחסו לגופם של הליכים בתיק. כל זאת, מבלי שהסנגורים המייצגים את החשודים והעצורים בתיקים, ידעו על התכתבויות אלו.

השופטת רונית פוזננסקי-כץ וצילום ההתכתבות המפלילה (צילומים: אתר בתי המשפט | באדיבות ערוץ 10).

דיאלוג פסול

לאחר חשיפת המסרונים, ננקטו מספר הליכים כנגד השופטת והתובע: בין היתר, המקרה הועבר לבדיקת נציב תלונות הציבור על השופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין. ריבלין כינה את ההתכתבויות "דיאלוג פסול", ואמנם קבע כי במסרונים לא מתקיים חשש למעשה פלילי, אך המליץ על נקיטת הליך משמעתי נגד השופטת בפני בית הדין המשמעתי לשופטים. בנוסף, המליץ להתייחס לכשלים המערכתיים שנתגלו בבית משפט השלום בתל אביב.

בהמשך, לאחר קבילה אותה הגישה שרת המשפטים איילת שקד, הועבר המקרה לבחינת בית הדין המשמעתי לשופטים. בהרכב בית הדין המשמעתי יושבים נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס, השופט ניל הנדל והשופטת אסתר הלמן.

בית הדין הצביע על החשיבות הרבה של אמון הציבור ברשות השופטת ובשופטות ובשופטים המכהנים בה, והסביר כי אמון הציבור נובע מן האמונה כי ההליכים המתנהלים בבתי המשפט הם הוגנים, כי כללי הדיון מוחלים באופן שוויוני על בעלי הדין וכי השופטות והשופטים פועלים באופן אובייקטיבי וחסר פניות. עוד הוסבר כי אין מקום שהכרעותיהם של השופטות והשופטים, היינו תוצאות ההליכים, יושפעו מרצון למצוא חן בעיניי הציבור.

צעדים חריפים

בית הדין מצא פסול בהתנהלות השופטת הן בעצם ההתכתבות עם הפרקליט שייצג את המדינה בהליכים בפניה והן בתוכנם של המסרונים. זאת במיוחד כאשר החשודים שענייניהם נדונו בפני השופטת לא היו צד לקשר הבלתי פורמאלי בין השופטת לפרקליט. בית הדין קבע כי "התנהלותה של השופטת חרגה במידה משמעותית מן המצופה, הנדרש והמתחייב מאדם המכהן כשופט ברשות השופטת".

בעקבות זאת, הוחלט כי נוכח חומרת מעשיה ומחדליה של השופטת, נכון וראוי להשתמש באמצעי החמור ביותר שעומד לרשות בית הדין – סיום תפקידה של השופטת. בגזר הדין הזכיר בית הדין את הראיות שהוצגו בפניו ואשר הצביעו על כך שהשופטת הינה שופטת מקצועית, חרוצה ומסורה לעבודה. אותן תכונות חיוביות נתגלו, כך על פי עדות שהובאה, גם לפני מינויה כשופטת, עת שעבדה בפרקליטות מחוז מרכז. חרף זאת מצא בית הדין כי ההתנהלות של השופטת, כפי שתוארה בכתב הקובלנה, היא כה חמורה עד שיש בה כדי להוביל לתוצאה של סיום הכהונה.