"הציבור לא יודע כמה ימי שביתה חסכו ממנו בתי הדין לעבודה באופן בו ניהלו ויישבו את סכסוכי העבודה שהובאו לפתחם, תוך הגעה לפתרונות שהיו מקובלים על שני הצדדים ולשביעות רצונם. רק מי שפעיל ומייצג צדדים לסכסוכים הללו יודע", כך אמרה הבוקר (שלישי) נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט ליבנה במסגרת פאנל "מי רוצה לשבור את הוועדים, ומי רוצה להחליש את העבודה?" בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין. לדבריה, מדובר במאות ואלפי ימי שביתה, ורק בסוף השבוע האחרון הצליחו בתי הדין להגיע לפשרות שייתרו שביתות בתחבורה הציבורית ובמערך ההיסעים לתלמידי בתי הספר בפתיחת שנת הלימודים.

"צריך לזכור שנקודת המוצא היא שבמדינת ישראל קיימת זכות התארגנות שהיא זכות יסוד, ולה נלוות זכות השביתה. זו זכות שקיימת מאז קום המדינה, לטוב ולרע" הבהירה, "בית הדין בהחלטותיו מחייב את הצדדים להידבר ולחזור לשולחן המשא ומתן. החלטות בית הדין ממתנות את רוח הלחימה של הצדדים – עם זאת לעיתים אין מקום להדברות ויש להכריע. השביתה היא הכלי המרכזי של העובדים להשגת הישגים מול המעסיק".

נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט-לבנה (צילום: עופר עמרם)

לטענת הנשיאה, שינויים במבנה המשק הישראלי טשטשו בעשורים האחרונים את ההבדל בין שביתה כלכלית מובהקת על תנאי עבודה – המותרת בחוק – לבין שביתה פוליטית מובהקת ואסורה כנגד החלטות ריבון, והרחיבו את תחומם של מאבקי העובדים ה"מעין פוליטיים", הנמצאים בטווח. מאבקים אלו הם כנגד החלטות ממשלה שלהן השפעות ישירות על תנאי העסקת העובדים ונקבע כי תינתן בהם זכות השביתה, אך מוגבלת וקצרה.

"אלו שינויים מרחיקי לכת עבר שוק העבודה מאז שנות האלפיים שהצדיקו שינוי רדיקלי במדיניות בתי הדין לעבודה?" תהה בתגובה ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), שהגיש ביוני האחרון הצעת חוק להגבלת זכות השביתה כנגד רפורמת להגברת התחרות, "המצב רחוק שנות אור מלשון החוק הפשוטה, מהעילות הרשומות בחוק יישוב סכסוכי עבודה על מה יש עילת שביתה ועל מה אין. בסופו של דבר העובדה שבית הדין הפך עצמו מגוף שאמור להכריע בשאלות משפטיות לגוף מפשר רק הגבירה את סכסוכי העבודה במשק. הצדדים ממילא יודעים שיגיעו לבית הדין לעבודה. הדבר הנכון זה שאם יש עילה לשביתה שובתים ואם אין לא שובתים".

עו"ד שי תקן, יו"ר משותף של פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין, ובעבר מנכ"ל הלשכה המשפטית של ההסתדרות, מיהר להשיב לחבר הכנסת. "אתה פשוט טועה", טען, "אני בעשרים השנים האחרונות חי עמוק בבתי הדין לעבודה. בחלק גדול מהסכסוכים הגדולים במשק. מה עושים בלשכה? מנסים לפתור את הסכסוך. כשהתחלתי את הקריירה שלי היה נשיא מנחם גולדברג וזה היה כמו שאתה מתאר, והסכסוכים לא היו נפתרים. בעולם יחסי העבודה כשבסוף כל סכסוך צריכה להיות הסכמה והמשך של יחסי העבודה, הגישור הזה נחוץ".

עו"ד שי תקן, לשעבר יו"ר הלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי ויו"ר האגף להתאגדות (צילום: עופר עמרם)

"בואו נודה על האמת, כולם נגד הוועדים"

שר התחבורה ישראל כ"ץ שנשא את דברי הפתיחה בפאנל, טען כי רפורמות רבות שהוביל – בתעופה, בנמלים וברכבת – נתקלו תחילה בהתנגדות העובדים, אך זכו למיכתם אחרי היישום. "התוצאה היא שהחברות יהיו בתחרות, שאני מאמין שתהיה הוגנת, והעובדים יהיו במקומות עבודה שיוכל להחזיק את עצמם לאורך שנים בלי להחזיק את היד על השלטר. זה ההבדל, אנחנו מורידים את היד שלהם מהשלטר", אמר השר.

"בואו נודה על האמת, כולם אבל כולם נגד הוועדים והעבודה המאורגנת. המחוקק, הממשלה, הרגולטור, בתי הדין לעבודה שלא נותנים זכות שביתה ולא קונסים כמו שצריך. וגם הציבור ששונא שביתות וועדים… עולם בלי ועדי עובדים הוא עולם קר וציני שבו יכולים לעשות בעובדים מה שרוצים", אמרה עו"ד ארנה לין, שייצגה ועדים בכמה מההישגים המשפטיים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות.

ארנה לין (צילום: עופר עמרם)

על הצעות החוק להגבלת זכות השביתה, אמרה לין כי "המטרה היא למנוע מעובדי הבריאות, החשמל, המים אפשרות להכריז סכסוך עבודה כשיש שינוי משמעותי. זה לקשור את ידי הוועדים מאחורי הגב". לין דחתה את דברי השר כ"ץ והבהירה כי רבות מהרפורמות שמבקשת הממשלה לקדם כרוכות בפיטורים ובפגיעה בזכויות העובדים, וזכותם להתגונן.

פנחס עידן, יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה אמר כי "התדמית של בית דין לעבודה לצערי היא שהם שתמיד באים לקראת הוועדים. אם מותר לנו להשבית ונותנים לנו אפשרות של 14 ימים משא ומתן, אז לא נותנים לנו זכות לשבות. זה לא קל. חבל שלוקחים מאיתנו את הזכות לשביתה. אף אחד לא מתלהב משביתה, אבל צריך להשאיר את הזכות הזו, אנחנו כולם חושבים על המערכת".

עו"ד לין טענה גם שבתי הדין לעבודה לא מגנים די על זכות העובדים בישראל להתאגד. "בית הדין קבע שבקפה נואר קם ועד פנימי מטעם ההנהלה כדי לסכל את ההתארגנות, והיא אכן סוכלה" התייחסה לפסק הדין מהשבוע שעבר, שנגע לפירוק ועד העובדים הראשון שהוקם בענף המלצרות, וקבע כי הנהלת המסעדה פיטרה מובילי התארגנות, והילכה עליהם אימים, "למה יש לי טענות? כי אחרי כל הקביעות של בית הדין לעבודה, איזה קנס נתנו לקפה נואר? 300 אלף שקל. הרבה מעסיקים ישמחו לשלם 300 אלף שקל כדי לסכל התארגנות, וזו המשמעות של זכות ההתארגנות במדינת ישראל".

לטענתה, בית הדין מצמצם גם את זכות השביתה בישראל בטענה של "מידתיות" אך אינו מתייחס למידתיות הפגיעה של השביתה, אלא למידתיות של עצם הזכות לשפוט שאינה קיימת במשפט הישראלי.

עו"ד יעל דולב, אף היא עומדת בראש פורום דיני העבודה, תקפה מנגד את פסק דין פלאפון מ-2012, שקבע כי למעסיק אסור להתבטא באשר לזכות ההתארגנות של עובדיו. "אני לא בטוחה שהפסיקות של בתי הדין לעבודה עומדים במציאות של חברה עסקית" הסבירה, "האם זה ברור מאליו שהתארגנות היא לטובת עובדים? האם ה'בליץ' של ההתארגנויות באמת עזר, או העלה את מספר המשרות שעברו להודו או אוקראינה? נקודת המוצא היא שהמעסיק אמור להיות אדיש למה שקורה אצלו ולא יכול לנהל שיח, זה לא נשמע לי, זה העסק שלי".

עו"ד יעל דולב יו"ר משותפת של פורום דיני עבודה בלשכת עורכי הדין (צילום: עופר עמרם)

הנשיאה וירט ליבנה אמרה לסיכום כי "אני שמחה לשמוע שגם צד המעסיקים וגם צד העובדים כועסים עלינו. זה סימן שאנחנו מאוזנים". לדבריה,"מה השתנה בשוק העבודה מאז בג"ץ בזק, שלקחנו על עצמנו את הסמכות להרחיב את העילות לזכות השביתה? השינוי גדול" השיבה לח"כ סמוטריץ'. "המדינה רצתה לעשות רפורמות, שינויים מבניים והפרטות. שזה בסדר וחשוב", אמרה וציינה כי לפני שנות התשעים בתי הדין כמעט ולא נדרשו לדון בשביתות מסוג זה כנגד החלטות ריבון שעברו בחקיקה. "מצד שני – הכוח המאורגן ירד בצורה משמעותית והגיע ל-30% עובדים מאורגנים. פערי השכר במשק הישראלי גדלו בצורה משמעותית שלא הייתה אף פעם ומספר העובדים שמשתכרים שכר מינימום הלך וגדל".

"בגלל ההפרטות הרבות והשינויים המבניים, נוצר מצב שהסכסוך הוא הרבה פעמים 'משולש'. לא שביתה של עובדים נגד מעסיק – אלא שביתה שבה מתדיינים שלושה צדדים והמדינה מופיעה כצד משמעותי בדיון, ולעיתים כצד הדומיננטי כריבון ורגולטור, ולאו דווקא כמעסיק" המשיכה, "המעסיק לפעמים הוא בצד של העובדים דווקא והמדינה היא זו שמנהלת את המשא ומתן, ולכן הטשטש הגבול בין השביתה הפוליטית לכלכלית".

לדבריה, "בכל הרפורמות אנחנו אומרים שאנחנו נותנים את זכות השביתה רק כשמוכח שיש חשש ממשי להשפעה ישירה, ולא עקיפה, על זכויות העובדים". כך, לדוגמה, נדחתה דרישת עובדי בזק לשבות בגין השימוש של רשתות התקשורת האחרות בתשתית החברה, ולעובדי חברת חשמל הובהר שלא יוכלו לשבות על עצם המעבר ליצור פרטי, אלא רק על החשש מפני פיטורים שהוכח שהיה קיים.

עוד הזהירה וירט-לבנה מפני פגיעה עתידית בזכות השביתה בישראל באמצעות חקיקה ואמרה כי "אני סבורה שבמדינה בת 70 שקיימת בה הזכות לשביתה – ביטול הזכות יביא לכאוס של שביתות פראיות בלא אפשרות לפקח על השביתה".