ועדה בין-משרדית המקיימת בימים אלה דיונים עתידה לדון בהכללת תרופות יקרות למחלות קשות בשב"ן (שירותי בריאות נוספים). תחת השם המעט אפרפר "הוועדה לבחינת תכניות השב"ן", צפויים חברי הוועדה המורכבים מאנשי משרדי הבריאות, האוצר ומשרד ראש הממשלה, לתקל את אחת הסוגיות הנפיצות, הרגישות והכאובות ביותר במערכת הבריאות – העלויות הנוסקות של תרופות יקרות עבור מחלות קשות, ובהן סרטן ומחלות יתום.
הוועדה אמורה הייתה להגיש את מסקנותיה ב-1 לאוגוסט, לפני כחודש. אלא שמועד זה עבר כשעדיין לא ידוע מתי הדבר יקרה. לוח הזמנים מעניין מכיוון שממש מעבר לפינה, לקראת סוף השנה האזרחית, תתכנס שוב כמדי שנה הוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות, או בשמה המוכר יותר – ועדת סל התרופות.
בשנים האחרונות הייתה זו ועדת סל התרופות שדנה בהכנסת תרופות וטכנולוגיות מתקדמות לסל התרופות הציבורי. לא פעם נאלצו חבריה להתמודד עם שיקולים קשים שנבעו מעלותן האדירה של חלק מהתרופות והטכנולוגיות. יו"ר הוועדה בשנה שעברה, מנכ"ל איכילוב פרופ' רוני גמזו, אף הגדיר את המחירים כ"חזיריים" וקרא לייצר רגולציה מגבילה על חברות התרופות.
אלא שבמשרד הבריאות נרקמת כעת יוזמה לשוב למודל שכבר פעל בעשור הקודם, לפיו תרופות מסוימות ייכללו בשב"ן, כלומר ברובד הביטוח הפרטי. סגן השר יעקב ליצמן, שחתום על כתב המינוי לוועדה הנוכחית, הביע לא פעם בתקופה האחרונה תמיכה גלויה במהלך ואף הכה על חטא, לאחר שבעבר התבטא נגדו. אז מה זה אומר בעצם? שתרופות מסוימות יהיו בהישג יד רק בעבור אלה שמחזיקים בביטוחים הפרטיים האלה.
חשוב לומר – רוב בעלי הביטוח הרפואי בישראל מחזיקים גם ברובד העליון של הביטוחים הפרטיים, או כפי שנקראים – שב"ן, כ-74% מהם למעשה. בשנים האחרונות הביטוחים האלה הפכו להיות סוג של הכרח עבור מי שמבקש לקבל שירותי רפואה סבירים בישראל, מעין מס בריאות נוסף, כשמנגד המערכת הציבורית, זו שמספקת שירותי בריאות בסיסיים בלבד, המשיכה להתקפל ולהתנוון. לצד זאת, אחת מנקודות האור של אותה מערכת ציבורית הייתה ועודנה ועדת סל התרופות שבתבונה רבה מכריעה על הוספת טכנולוגיות ותרופות חדישות, בהתאם למערך שיקולים נרחב הכולל עלויות, כמויות חולים במחלה המסוימת, יעילות ועוד.
אך המחירים הנוסקים הציבו את ראשי מערכת הבריאות בפינה. למרות שעלות התוספת לסל עלתה משמעותית בשנים האחרונות וניצבת כעת על 460 מיליון שקל בכל שנה, לאחר שנים רבות של קיבעון שבהן התוספת ניצבה על 300 מיליון שקל בלבד, תרופות וטכנולוגיות רבות נשארות בחוץ וחולים רבים נותרים מאוכזבים.
את הוואקום הזה מקווה הוועדה לצמצם לכל הפחות, אלא שהיוזמה החדשה נתקלת בהתנגדות מצד משרד האוצר כמו גם עמותות מהמגזר השלישי, כל גורם משיקוליו. באוצר מתנגדים באופן עקבי ליוזמה מחשש לגידול בהוצאה הציבורית על בריאות, בעוד העמותות סוברות שמדובר במדרון חלקלק להעמקת הפערים בשירותי הרפואה, בין אלה שמסוגלים להרשות לעצמם לבין אלה שלא.
ואולי החשש הגדול ביותר מצד גורמים שונים במשרד הבריאות הוא הפתרון שמציעים בחלק מהעמותות הללו – העלאת מס הבריאות כך שיותר תרופות ייכללו בסל הציבורי המוצע. להיות חתום על העלאה כזו אינו דבר פופולרי במיוחד, ובמקום מהלך שכזה ככל הנראה הרבה יותר נוח להסיט את הכיסוי עבור תרופות אלה לביטוחי השב"ן. אלא שהם עצמם כבר הפכו, כאמור, לסוג של מס בריאות נוסף לזה הקיים, שקשה כיום לקבל כיסוי רפואי סביר בלעדיו. מס שהוא לכאורה רשות, אך הוא בעצם כבר די הכרח.
