רוקסנה מראצ'ניאנו, בת ה-43, מונתה השבוע על ידי נשיא צרפת עמנואל מקרון לתפקיד שרת הנוער והספורט החדשה של צרפת. שחיינית העבר תהיה אמונה על המשך פיתוח תרבות הספורט הצרפתית ותחילת ארגון אולימפיאדת פריז 2024.

חלק גדול מהעיסוק של השרה החדשה יוקדש לבניית המתקנים המתאימים לתחרויות, והעברת משאבים משמעותיים לפיתוח תחומי הספורט האולימפיים. במטרה להכשיר ולגדל כבר היום את הדור העתיד של הספורטאים בצרפת, במטרה להצליח לעמוד ביעד השאפתני של ממשלת מקרון – 80 מדליות אולימפיות.

מראצ'ניאנו מחליפה בתפקיד, החשוב ביותר בספורט הצרפתי, את לורה פלסל , הסייפת המעוטרת בתולדות צרפת. במהלך הקריירה המקצוענית שלה היא זכתה בחמש מדליות אולימפיות מהן שתיים מזהב, ב-13 מדליות באליפות העולם בסיף מהן שש מזהב, בשש מדליות באליפות אירופה מהן אחת מזהב ו-18 פעמים באליפות צרפת.

במסיבת העיתונאים שנערכה אחרי ההכרזה על מינויה, אמרה מראצ'ניאנו: "תודה לך צרפת.  שקיבלה אותי כל כך יפה, וכעת אשמח לשרת אותך". עוד הוסיפה כי "בעיני אין דרך טוב יותר לתרום בחזרה למדינה, שקיבלה אותי כל כך יפה מאז שהגעתי אליה מרומניה ב-1984, בגיל 9. כשהורי הגיעו לכאן הם היו בגילי היום, הם לא דיברו צרפתית, הם לא הכירו כאן אף אחד. בזכותם, זכינו לאחי ואני לחיות את חיינו בחופשיות. כשאני נזכרת איך הרגשתי כשהגענו למרכז האינטגרציה לפליטים, מעולם לא חשבתי שאגיע למה שאני עושה היום".

מראצ'ניאנו, כאמור, נולדה וגדלה ברומניה. כבר מגיל צעיר היא סומנה כספורטאית מצטיינת וצורפה לקבוצת התעמלות בפיקוח ממשלתי. הופעתה הסנסציונית של נדיה קומנץ' באולימפיאדת מונטריאול 76', הפכה את רומניה הפכה למעצמה הגדולה בעולם ההתעמלות, בעקבות . כדי להכשיר דורות נוספים, שימשיכו את המסורת ויביאו כבוד אולימפי נוסף לדיקטטורה הקומוניסטית, עשתה הממשלה שימוש בידע הרב שנצבר בתחום כמו גם באסטרטגיות כוחניות ומדכאות.

בתחילת שנות השמונים, נשלח אביה של מראצ'ניאנו לעבוד כמהנדס עירוני באלג'יריה. ב-1984 לקח עימו את אשתו ושני ילדיו, ומאלג'יריה ברחה המשפחה לצרפת כדי לבקש מקלט מדיני ולקבל מעמד של פליטים. מראצ'ניאנו הקטנה לא כל כך הבינה את המתרחש סביבה. "נסענו לפריז במכונית מדגם רנו 16, בלילות היינו ישנים ברכב ובצהרים מתקלחים במזרקות העירוניות" סיפרה בראיון לעיתון הצרפתי ווסט-פראנס (Ouest-France), "בהתחלה זה שעשע אותי, עד שבסוף הבנתי שזה טיול ללא חזרה הביתה".

ההבנה של הילדה הקטנה שהמעבר למדינה הזרה הוא קבוע, הוסיפה, שבר את ליבה ומילא אותו בגעגועים למוכר ואהוב. "באותו הזמן  התחלתי לבכות בלילות, במחשבה  על המולדת, שלעולם לא אחזור אליה שוב. התחלתי לדמיין לעצמי סרט קולנוע, במהלכו אני מצליחה לחזור חזרה לרומניה".

למרות ההתחלה הקשה, המשפחה השתקעה בצרפת ומאוחר יותר זכתה לקבל את האזרחות הצרפתית המיוחלת . באותן שנים, הנערה הצעירה החלה להצטיין בתחום השחייה, אותו העדיפה על פני ההתעמלות בגלל חווית הילדות הקשה באימונים המפרכים ברומניה.

בגיל 21 כשלה מראצ'ניאנו בניסיון להגיע לאולימפיאדת אטלנטה 96', ושקלה לפרוש. האכזבה הייתה קשה, ולדבריה היא לא ראתה את עצמה משתפרת ומצליחה להגיע לרמה הנדרשת כדי להגיע לרמות הגבוהות באמת. אך מספר חודשים מאוחר יותר, החליטה לא להישבר ונסעה לגרמניה כדי ללמוד מספר שיטות שחיה חדשות במקצי הגב.

האימונים בגרמניה שינו את חייה. ב-1997, הגיעה לאליפות אירופה בסביליה שבספרד, מוכנה הרבה יותר. הטכניקה המשופרת שרכשה הביאה לה מדלית כסף ב-100 מטר גב, ומדלית ארד ב-200 מטר גב.

 

ב-1998 הגיעה לאליפות העולם באוסטרליה, הפעם מלאת ביטחון עצמי, וזכתה באופן מפתיע במדלית הזהב במקצה 200 מטר גב. מראצ'ניאנו  הייתה לשחיינית הצרפתית הראשונה בהיסטוריה שזוכה במדלית זהב עולמית. שנה מאוחר, במהלך אליפות אירופה בטורקיה, זכתה במדלית הזהב נוספת במקצה 200 המטרים, ובמדלית ארד ב-100 מטר גב.

לשיא הקריירה הגיעה באולימפיאדת סידני 2000. שם זכתה במדלית הכסף במקצה 200 המטרים. באופן מפתיע, הפסידה את מדלית הזהב לדיאנה מוקנה בת ה-16 מרומניה.

אחרי סידני, התקשתה לשחזר את הישגי העבר, וב-2004, אחרי נסיגה הדרגתית ביכולתה, היא פרשה סופית מספורט מקצועני. שש שנים מאוחר יותר, הצטרפה מראצ'ניאנו למפלגה הסוציאליסטית ונבחרה לבית הנבחרים הצרפתי, בו הייתה חברה עד בחירות ב-2015.

השבוע, חזרה לעולם הפוליטיקה וכעת ותצטרך להוביל את ספינת הדגל הספורטיבית החדשה של צרפת – שיפור משמעותי של הספורט האולימפי במדינה. ניתן לקוות שמתוקף תפקידה ועברה כספורטאית, תשקיע מראצ'ניאנו  מאמצים ניכרים כדי לקדם את ספורט הנשים במדינה.

השאלה הזו תעמוד למבחן כבר בקיץ הבא, אז תארח צרפת את מונדיאל הנשים, ולמראצ'ניאנו  תהיה את האפשרות לתרום להפיכתו לאירוע עולמי משמעותי, ולמקפצה לפופולריות של כדורגל הנשים במדינה.