לקראת בחירות 2003 יצא עמיר פרץ, אז ראש מפלגת 'עם אחד', בקמפיין שכותרתו 'פתאום כולם נהיו עמיר פרץ'. הקמפיין הציג את מנהיגי המפלגות השונות כשאת פניהם מעטר שפם 'פרצי' טיפוסי. המסר מאחורי הקמפיין היה – כולם רוצים לדבר בקול חברתי, אבל יש רק קול חברתי אחד אמיתי. הרבה מים עברו בנהר הפוליטיקה הישראלית מאז, אבל התופעה הזו שבה פוליטיקאים מנופפים בתפיסה המתקראת 'חברתית' רק הלכה והתעצמה. המחאה של 2011 הפכה את המושג 'חברתי' למטבע שגור, שכל מפלגה מתהדרת בו ועושה בו כרצונה. האחרונה לעלות על העגלה החברתית היא מפלגת 'האיחוד הלאומי' – המייצגת את הגרעין הקשה של ההתנחלויות, ומאז 2013 התמודדה לכנסת כחלק מרשימת הבית היהודי. סיסמת המפלגה משקפת נאמנה את מיקומה הנוכחי במפה הפוליטית – 'הסמן הימני'.

ביום שני האחרון התכנסו כמאתיים פעילי המפלגה בעכו, לחשיפת התכנית החברתית כלכלית של המפלגה. במבט ראשון מדובר נראה כי מי שהניפו עד כה את הדגלים ההתיישבותיים והתורניים בחרו להסתכל אל החברה הישראלית פנימה, ליומיום ולמצוקות של אזרחי ישראל. לא סתם בחרו באיחוד הלאומי להגיע לעכו: הם מבינים היטב שהצגת תכנית חברתית בקרני שומרון או באלון מורה תיתפס כמנותקת מהעם, אליטיסטית ומתנשאת. באיחוד הלאומי מודעים לדימוי שיש למפעל ההתנחלויות שבלבו צמחה המפלגה. את הכנס אירחו ראש ישיבת ההסדר בעכו ונציג המפלגה במועצת העיר.

הוועידה הכלכלית חברתית של האיחוד הלאומי בעכו, 2 בספטמבר 2018. צילום: שחרית אמסלם

שני הדוברים המרכזיים באירוע היו נציגי המפלגה הנוכחיים בכנסת – יו"ר המפלגה ושר החקלאות אורי אריאל, וחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שפירט את הבסיס הרעיוני העומד מאחורי התכנית. "התורה מחיה, מאירה ומכווינה את כל מרחבי החיים שלנו", אמר סמוטריץ', "בתורה יש את התשובה לכל האתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל היום. מהאתגרים החינוכיים והערכיים, ועד לאתגרים החברתיים כלכליים שהחברה הישראלית מתמודדת איתם בשבעים שנות גאולה". עוד אמר סמוטריץ כי "מי שינסה להכניס את התוכנית הזו לתבניות המקובעות שאנחנו רגילים לחשוב בהן, קפיטליזם וסוציאליזם, ילך לאיבוד. מי שחושב שאת התורה אפשר להכניס לתוך המגירות האלה לא מבין על מה הוא מדבר".

על אף אזהרתו של סמוטריץ', ניסינו בכל זאת לבחון את התכנית שהציג דרך המוסכמות המקובלות שבין ימין לשמאל כלכלי. המסקנה היא שהתכנית ה'חברתית נטועה עמוק בניאוליברליזם, על אף שהיא עטופה בדברי תורה וציטוטי חכמים. כן, אותו אידאולוגיה שיישומה במדינות רבות בעולם הוביל דווקא לקריסה חברתית וכלכלית. רמז לכך היה ניתן למצוא גם בנאומו של חבר הכנסת הנמרץ "אם אני מחפש אפיון אחד שעליו עומדת התכנית, התפיסה שאנחנו מניחים היא אמון. אמון בבני אדם. אמון בקהילה, אמון בחברה, אמון באנושות, אמון בריבונו של עולם. אמונה. האמון הזה יאפשר את כוחות השוק שעל דרך הכלל יאפשרו לדברים לפעול נכון. אז יש חריגות, יש כשלי שוק, ואז צריך התערבות רגולטורית נקודתית. אבל בתפיסה יש אמון בשוק, בחינוך, בערכים, בערבות ההדדית, במחויבות החברתית. אני חושב שזה התיקון הגדול".

בין חמשת העקרונות עליהם מתבססת התוכנית מוצג העיקרון הראשון "שוק חופשי, מלא חסד ונדיבות". הרעיון הזה של קידום שוק חופשי דרך הקטנת התערבותה של המדינה בכלכלה שזור לאורך כל המסמך. לא בכדי רעיונות של מדינת רווחה, שוויון וצדק חברתי נדחקים בו לטובת חסד וצדקה. באיחוד הלאומי מבקשים לצמצם את אחריות המדינה לרווחת אזרחיה. אחד הרעיונות המבוטא מספר פעמים במסמך הוא הצורך להבדיל בין עניים 'אמיתיים', שלהם יש לסייע, לעניים 'מבחירה': "לתנועה יש ביקורת חריפה על שיטת המדידה הנוכחית של דו"ח העוני הרשמי", נכתב בתכנית, "נוסף על עיוותיי מדידה רבים, על פי השיטה הנוכחית אי אפשר להפריד בין עניים אמיתיים לאוכלוסיות ומגזרים שבוחרים ברמת חיים נמוכה מסיבות אידאולוגיות, ולכן הדו"ח אינו מאפשר הצבעה על סיבת העוני שיהיה אפשר להסיק ממנה כיצד לפתור את הבעיה. כמו כן המדד הנוכחי אינו מאפשר מעקב רב-שנתי. התנועה תפעל לייסד מדד עוני מדויק המבוסס על היכולת של מי שממצה את כושר ההשתכרות שלו לצרוך סל צריכה בסיסי."

ומי לדעתם של אנשי האיחוד הלאומי צריך לדאוג לעניים? עמותות ואירגוני חסד, אותם אלו שנכנסו לנעלי המדינה לאחר שזו הפקירה את העניים. כך למשל נכתב במסמך "חינוך לנדיבות וחסד: התנועה תחנך לנדיבות ותפעל להגביר את המודעות לחובת הערבות ההדדית ולאחריות המשפחתית, הקהילתית והעירונית, ולהכיר בכך שסיוע לנזקקים אינו רק באחריות המדינה אלא קודם כול אחריות אישית של כל אזרח ואזרחית בישראל." כמובן שאין פסול בנדיבות אישית או אחריות קהילתית ועירונית, אך ברור כי מתוך הדברים מוגדרת מחדש אחריותה של המדינה לאזרחיה.

חלוקת מזון לנזקקים בלוד (צילום ארכיון: יונתן זינדל / פלאש 90).

רעיון ניאוליברלי נוסף המנוסח מחדש במסמך נוגע להסרת הגבלות על סחר בינלאומי. הגנה על המשק המקומי "גידול בשיעור הסחר הבין-לאומי וגיוונו: התנועה תפעל להסיר את חסמי הייבוא והייצוא ותפעל לקדם הסכמי סחר עם מדינות רבות ככל האפשר, לגיוון יעדי הייצוא". רעיון זה נתמך בצעדי המדיניות אותם מקדם שר החקלאות מטעם האיחוד הלאומי שפותח את השוק הישראלי לייבוא של תוצרת חקלאית ובכך פוגע אנושות במגזר החקלאי הישראלי.

באשר ליחסי העבודה במשק מחברי התוכנית מציעים "איזון יחסי העבודה: לצד ההכרה בחשיבות זכות ההתאגדות והשביתה לשם ההגנה על זכויות העובדים במשק תפעל התנועה למנוע ניצול לרעה של זכות השביתה לשם סיכול רפורמות ממשלתיות חשובות שבכוחן לשפר את השירות לאזרחי ישראל ולהוזיל אותו. התנועה תפעל להחיל שקיפות על ארגוני עובדים, לחזק את הגמישות בשוק העבודה ולחקוק חוק בוררות חובה בסכסוכי עבודה". אחרי שהכירו בחשיבות ארגוני העובדים מציעים אנשי האיחוד הלאומי לקדם את כל התוכניות של הימין הכלכלי לחיסול העבודה המאורגנת בישראל. בוררות חובה והגבלת זכות השביתה הם רעיונות המקודמים על ידי ראש הממשלה נתניהו כבר מספר שנים. באיחוד הלאומי מיעדים לארגוני העובדים תפקיד חלופי לשמירה על האינטרסים של העובדים. " התנועה תפעל להעצים ארגוני עובדים כדי שיספקו לעובדים רשת ביטחון ויסייעו לעובדים להסתגל לשינויים בשוק, למשל באמצעות הכשרות מקצועיות וסיוע בהשמה."

למען ההגינות יש לציין כי בתוכנית מופיעים לצד אותם רעיונות ניאוליברליים גם הצעות חיוניות וחשובות בכל הנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלויות, תמיכה בחיילים משוחררים וחיזוק הפריפריה. עם זאת מדובר ברעיונות שהם בגדר קונצנזוס בישראל שנוח להציעם כשהשאלה המרכזית היא אופן הביצוע שלהם. בעיתונות הימנית התקבלה התוכנית החברתית של האיחוד הלאומית בחיבוק חם. בערוץ 7 זכתה הידיעה לכותרת "האיחוד הלאומי עולה כיתה". באתר news1 זכתה הידיעה לכותרת "עם הפנים לפריפריה: האיחוד הלאומי השיק מצע חברתי". דווקא במקור ראשון נרשם יחס מעורב כשבמאמר מאת אליישיב רייכנר הוא מבקר את התוכנית בכך שבאיחוד הלאומי לא מדברים על צדק.

יוסף בורג (צילום: טדי בראונר / ויקימדיה).

הבחירה של האיחוד הלאומי להרים כדבריהם את הדגל החברתי בנוסף לדגל ההתיישבותי ולדגל התורני, קשורה לתהליך שקורה בכל המחנה הדתי לאומי. תנועת המפד"ל ההיסטורית הייתה השלוחה הדתית של תנועת העבודה. הפועל המזרחי. במקביל לנטישה של מפלגת העבודה את היסודות הסוציאליסטים שלה, גם תנועת המפד"ל הצניעה יותר ויותר את הדגל הסוציאלי שלה והתמקדה במפעל ההתנחלויות. עם הפיכתה ל'בית היהודי' קיבלה על עצמה התנועה את הרעיונות הניאוליברלים. נציגיה שקד ובנט הפכו לדוברים רהוטים של התפיסה הזו. במקביל התפתחה במחנה הלאומי תנועה נוספת המיוצגת על ידי מפלגת זהות של משה פייגלין. לעומת הבית היהודי, לזהות אין שום יסודות בציונות הסוציאליסטית להתנכר אליהם. את תפיסותיה היא יונקת מהימין האמריקאי ולכן הקול הליברטריאני שלה חד יותר ולא מתנצל. בהשקת התוכנית החברתית של האיחוד הלאומי משלים הימין הדתי לאומי בישראל יישור קו לתפיסה הכלכלית הימנית.