חללים פתוחים לרווחה, פינות קטנות עם שולחנות נמוכים שלידם מצטופפות קבוצות קטנות של אנשים קטנים (או קצת יותר גדולים), מסכים של מחשבים ניידים וסדר יום גמיש למדי. באופן כללי זה מרגיש וגם נראה כמו קמפוס של גוגל או לכל הפחות של חברת היי-טק מצליחה, אבל מדובר בבית ספר, יסודי או על-יסודי, המוכר ובאופן מסוים אף מעודד על ידי מדינת ישראל. מי שיחפש את מה שמוכר לרובנו – כיתה סגורה בארבע קירות, לוח וגיר או מורה שניצב או ניצבת מאחורי שולחן, יגלה חיה אחרת לחלוטין, עולם שונה שנות אור מבית הספר המסורתי. אלפי תלמידים בישראל לומדים אחרת, במה שמוגדר כ'ניסוי' של יוזמות חדשניות המציבות אלטרנטיבה למערכת החינוך הקיימת. השאלה האם ועד כמה אותם רעיונות חדשניים מחלחלים למערכת החינוך ה'רגילה' נותרת פתוחה.

שנת הלימודים נפתחה בשבוע החולף גם בעשרות בתי ספר המוגדרים כ"ניסויים" ברחבי הארץ, אלא שהפיקוח של משרד החינוך על מה שקורה בהם הוא מעט רופף. 'דבר השבוע' פנה למשרד בבקשה לקבל פרטים אודות בתי הספר הללו בעבר ובהווה, כולל ניסיון לברר באלה מהמקרים מודלים שנוסו הוגדרו כמוצלחים וסללו את הדרך להמשך, ובאלה הוחלט לשוב למודלים חינוכיים סטנדרטיים.

בין השאר, ביקשנו פירוט שמי של בתי הספר הללו, השנה שבה הוחלט להכיל מודל חינוכי אלטרנטיבי או ניסויי כזה או אחר, וכן שורה תחתונה אודות הניסוי, כלומר – האם הוחלט להמשיך עם המודל או לחזור אחורה, למה שנהוג ברוב בתי הספר היסודיים והעל-יסודיים ברחבי הארץ.

לימוד במרחב פתוח בבית הספר הנסיוני 'צמח א" באשדוד (צילום: מתוך סרטון תדמית)

מאז שהחלו לצוץ בתי ספר אלה, שביקשו לקרוא תיגר על מתודות החינוך הנהוגות בישראל, התקיים מתח מובנה, כמעט מובן, בין הרגולטור, הגורם המפקח לבין הגורמים שביקשו לרענן עם המודלים החדשים. זה אולי מסביר מדוע משרד החינוך לא מיהר למסור מידע או שלא היו ברשותו נתונים עדכניים אודות בתי הספר הללו.

חשוב לציין שבמשרד החינוך קיים גף שלם המוקדש לנושא, תחת השם "ניסויים ויזמות". באתר המשרד הוא מתואר כגוף שנועד לעודד אנשי חינוך לפתח מודלים פדגוגיים חדשניים, וכן ליצור תשתית למימוש הרעיונות האלה דרך רשת של בתי ספר ניסויים ברחבי הארץ. הוא אף הגדיר פרק זמן לכל ניסוי חינוכי שכזה – חמש שנים. הגף עצמו הוקם לפני למעלה מעשור.

השטח יוזם, המשרד מתקשה להדביק את הפער

אז מה זה בעצם אומר, בית ספר ניסויי או אלטרנטיבי? גם זו למען האמת שאלה טובה, שככל הנראה מסוגלת להיענות בלא מעט תשובות שונות. האם מדובר בחלל נטול כיתות שבו לומדות קבוצות קטנות של תלמידים בפרט, או בכלל – מערכת חינוך דמוקרטית פתוחה על שלל זרמיה? אולי אלה כיתות פתוחות תחת מודל מבוסס פרויקטים (PBL)? אולי מודלים של חינוך אנתרופוסופי מובנה שמכתיבים את התפתחות התלמיד במרוצת השנים? או אולי סתם יוזמות נקודתיות שמגיעות מלמטה, ממנהלים, מצוותי חינוך ברשויות השונות ומחוקרי חינוך.

דבר אחד הוא די בטוח – משרד החינוך מתקשה עדיין להדביק את הפער, כמו גם את הסתירה המובנית בין הרצון הבסיסי שלו לפקח ולשלוט; לנהל דברים בצורה מוסדרת ולפי מפתח נהלים מוכר וידוע – לבין השאיפה להיות בקו הקדמי של יוזמות פדגוגיות, להצטייר כחדשני ומתקדם. מספיקה בחינה קצרה של תשובת המשרד לשאלות שהצגנו: במקום להתייחס לכלל בתי הספר המוגדרים או שהוגדרו כניסויים, על שלל גווניהם, נתקלנו בהתייחסות ממוקדת, שמרמזת על שאיפה להאחדה כלשהי בין המודלים, לכל הפחות בנושאים מסוימים.

"בימים אלה אנו נמצאים בתהליכי מחקר ופיתוח להקמת בתי ספר העתידניים בישראל. לצורך כך, בשנתיים האחרונות אגף מו"פ במנהל הפדגוגי חקר מאות מגמות שמשפיעות על החינוך, וייצר מודל פדגוגיה מוטת עתיד", נמסר מהמשרד, "החל משנת הלימודים תשע"ח אנו מפעילים חלקים שונים של המודל ב-100 בתי ספר ('חממות פיתוח'), בכל רחבי הארץ".

פורים בבית הספר הניסויי בירושלים, 10 במרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

לפי הודעת המשרד, המודל מכיל שישה עקרונות לקידום בתי הספר העתידיים: 1. פרסונליות: התאמת תכנים, מוצרים ושירותים לצרכים המיוחדים של התלמיד; 2. שיתופיות: למידה שיתופית של תלמידים, למימוש יעדים משותפים; 3. אי פורמליות: למידה הוליסטית שחורגת מזמן הלימוד הפורמלי; 4. גלוקליות: פיתוח תודעה גלובלית ולוקלית, ויצירת איזון ביניהן; 5. תמורתיות: יכולת להתמודד עם שינויים תכופים, ולשמר את הרלוונטיות במציאות מורכבת; 6. תכלול: יכולת לגבש זהות ומשמעות אישית במציאות משתנה.

עוד הסבירו במשרד כי "בעשרה בתי ספר נוספים, אנו מפעילים מעבדה כדי לזקק ולחקור כל אחד מהעקרונות הללו בנפרד. בנוסף, בימים אלה נבנים 15 מוסדות חינוך חדשניים, על ידי מינהל הבינוי. מוסדות אלה יישמו את המודל, ויעמידו דגם איכותי לבתי הספר של העתיד". כיצד יפעלו בתי הספר האלה של העתיד? זה עדיין לא ברור, כמו גם השאלה אם יכללו מנגנונים מיושנים שכאלה, דוגמת מבחני בגרות שבאחרונה ספגו לא מעט ביקורת.

בין פיקוח ושליטה לפריצת גבולות

"זה לא סוד שישנה פריחה גדולה של בתי ספר המבקשים להציע חינוך אלטרנטיבי מתוך הנחה שמשהו לא בסדר בחינוך הסטנדרטי, הממלכתי, ושמשרד החינוך רוצה להגיב על זה", מסביר ד"ר יותם חותם, חוקר חינוך מאוניברסיטת חיפה המתמחה בחקר אלטרנטיבות בחינוך. "ישנה חפיפה מסוימת בין בתי הספר הניסויים לבין השדה הרחב של יוזמות חינוך אלטרנטיביות אך היא לא מלאה – ישנן יוזמות שאינן כלולות". אלא שלדבריו, לא תמיד ישנה הלימה בין מה שבתי הספר הללו רואים כהצלחה, לבין מה שמשרד החינוך רואה."

.היום הראשון ללימודים בבית הספר הניסויי בירושלים, 1 בספטמבר 2014 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ד"ר חותם אף מזכיר כי בתקופתו של שר החינוך הקודם, שי פירון, נעשתה רפורמה שבמסגרתה הועברו בתי ספר דמוקרטיים ואנתרופוסופיים למעמד מוכר ורשמי. "ישנו מתח בין הצורך של המדינה לייצר רגולציה ובין ההתנגדות האינהרנטית של סוגי החינוך האלה לרגולציה שכזו, והשאלה היא איך מסדירים את המתח הזה. המדינה מאז ומתמיד רוצה פיקוח ושליטה וצורות החינוך הללו מבקשות סוג של אוטונומיה מהשליטה הזו", הוא מוסיף.

החינוך בישראל קיבל האחדה, שם וכתובת לאחר קום המדינה, וחולק לזרמים עיקריים שקיימים עד היום  – ממלכתי, ממלכתי דתי וכן זרמים שנמצאים מחוץ למסגרת הרשמית, הממלכתית. ד"ר חותם מסביר כי "בעשרים השנים האחרונות אנחנו רואים המראה בארץ ובעולם מצד אנשי חינוך למקום צורות שונות של חינוך אלטרנטיבי כנגד החינוך הסטנדרטי הקיים".

אתה חושב באמת שמשרד החינוך מעוניין במסגרות האלה?

"ישנן גישות שונות לגבי העניין הזה. המטרה הראשונה של משרד החינוך היא דיווח ושליטה. ישנם דברים שהוא צריך להתחשב בהם והוא מעוניין לאפשר מידה מסוימת של חופש כדי להימנע מחיכוכים מיותרים. ועדיין, כזרוע של המדינה הוא מעוניין לשלוט ומחפש לעצמו כל מיני סיבות להצדיק את זה. בתוך הסיפור הזה, יכול להיות שבמשרד החינוך מתחשבים בזרמים שונים, אבל אני לא חושב שיש פה באמת עניין גדול בחופש של התלמיד. לצערי, זה לא האינטרס".

מה היית עושה אחרת?

"באופן ספציפי הייתי רוצה לראות מדינה שמאפשרת למרחב החינוכי לתפקד עם מידת חופש ראויה, לפיתוחם של הילדים וכישוריהם ובהתאם למידת הרצון והיכולת של כל ילד. היא צריכה לאפשר חופש שכעת היא לא מאפשרת". לפי ד"ר חותם, השורה התחתונה והמעט עגמומית היא שלאור המתח הזה בין המדינה לבין צורות החינוך האלטרנטיביות, לאחרונות אין תמיד סיכויי שרידות גבוהים באקלים הנוכחי, וסביר שאלה יחלחלו בחזרה למתכונות ולשיטות הישנות.

"בתור ילד זה נראה לי כדבר הכי טבעי בעולם"

גבי קיקוזושוילי (37), איש פרסום המתגורר כיום בתל אביב, לא זוכר שהרגיש משהו שונה בבית הספר היסודי-ניסויי שפקד בילדותו באשדוד, שבו לא היו באמת כיתות אלא חללים פתוחים. "היום שואלים אותי אם אני זוכר שהייתי בבית ספר שונה, ואני נזכר שזה נכון. בתור ילד זה נראה לי אז כדבר הכי טבעי בעולם. בהסתכלות לאחור, זו היתה חוויה ממש טובה. ילדים רבים עוברים את הלימודים כחוויה לא כיפית. כמובן שכל אחד חווה את זה בדרכו, אני זוכר שמשהו במבנה הזה עבד טוב". לדבריו, "אם אדם בוגר היה נכנס ורואה את זה הוא היה נדהם. החלל פתוח וללא קירות. אבל מצד שני זה עבד פצצה. לא הפריע לי שיש רעש בכיתות ליד".

לימוד במרחב פתוח בבית הספר הנסיוני 'צמח א" באשדוד (צילום: מתוך סרטון תדמית)

ומבחינת הצלחה חינוכית?

"אני יכול לספר לך על החוויה. לי בלימודים תמיד היה בסדר. כחוויה לימודית, כחוויה של הרבה ילדים שנמצאים בשלב קריטי בחיים שלהם, אני יכול להגיד לך שהיא היתה טובה מאוד. אני יכול גם להגיד שמהתחום האישי שלי, בפרסום, זו מגמה שקיימת גם במקומות העבודה המודרניים – חללים פתוחים שנועדו לשפר תוצאות. הגעתי ממשרד גדול – אדלר חומסקי שביצע בשנים האחרונות שינוי רציני בחלל. אין קירות וזה עובד טוב כי בכל נקודה בזמן התחושה היא שאתה מרגיש חלק ממשהו

ואיך היה המעבר מהיסודי הפתוח לתיכון הסטנדרטי?

"לא ממש זוכר לפרטים, אבל לא היה איזה משבר".

אם וכאשר יהיו לך ילדים, היית שולח אותם לבית ספר כזה?

"נראה לי שהייתי בודק מה זה אומר, לא באופן אוטומטי. לבית ספר כמו זה שלמדתי בו הייתי שמח. ברגע שאתה נכנס אליו אתה מרגיש מיד אווירה טובה".