הם ויתרו על זמן פנוי ושקט, לעיתים שילמו מחיר כבד, ופעלו לא למען עצמם, אלא למען החברה כולה. הם לא ציפו לשום פרס או הוקרה, אלא פעלו מתוך שאיפה לצדק. בתווך שבין השנה שהיתה לשנה שתהיה, בחרנו להפנות את הזרקור לאנשים שהובילו את המאבקים החברתיים הגדולים של שנת תשע"ח ולשמוע איך עברה עליהם השנה האחרונה, מה התכניות לעתיד ומה הם מאחלים לנו.

הבחירה בדובר אחד מטעם כל מאבק עלולה להטעות: ללא שותפים ותומכים, סביר להניח שכלל לא היינו שומעים עליהם, ויכולתם להשיג משהו היתה כמעט אפסית. ובכל זאת, הם אלו שבחרו לעמוד בחזית, להיות ראשונים, ולהוביל. כמותם יש רבים נוספים שמפאת קוצר היריעה והזמן לא רואיינו לכתבה זו, אך ראויים להערכה ולתודה מכל מי שרוצה ישראל טובה וצודקת יותר. וכן, הם ימשיכו להיאבק גם בשנה הבאה, והן זקוקות לתמיכה ולשותפות שלך.

שתהיה לנו שנה של צדק!

"התחלנו שנת לימודים מבלי שאף נער נהרג או נפצע קשה באתרי הבנייה"

עו"ד הדס תגרי – מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"התקנתן וכניסתן לתוקף של תקנות עבודת נוער האוסרות על עבודתם של נערים באתרי בנייה, 9 חודשים לאחר פנייתנו הראשונה  לשר העבודה והרווחה בדרישה להתקינן, שנראתה חסרת סיכוי, ופתיחתה ב-1.9.18 של שנת הלימודים מבלי שבמהלך הקיץ נהרג או נפצע קשה נער באתר הבנייה."

עו"ד הדס תגרי,מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין (צילום באדיבות המצולמת)

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"קבלתה של החלטה אופרטיבית ומתוקצבת על הקמתה ותחילת פעולתה של יחידת חקירות ייעודית לתאונות עבודה במשטרת ישראל ברבעון הראשון של 2019; פרסומם  במענה לדרישתנו של צווי בטיחות שהוצאו באתרי הבנייה במהלך 5 השנים 2016-2012 (לצד הפרסום השוטף של צווי בטיחות מתחילת 2017), אשר אפשר לזהות את החברות בעלות רקורד בטיחותי שלילי ולמקד לחץ ציבורי עליהן ועל רשם הקבלנים במשרד השיכון לנקוט סנקציות משמעתיות נגדן; דיווח ראשון לבורסה של חברה קבלנית – אורון אחזקות – על תאונת עבודה קטלנית שאירעה באתר 'תחנת הכוח בגלבוע' במענה לדרישתנו לכך מיו"ר הרשות לניירות ערך.

"מאידך, כניסתן לתוקף של התקנות המאפשרות להטיל קנסות בשל הפרות בטיחות באתרי בנייה נראתה לכתחילה כהישג משמעותי, אולם לפי שעה יישומה על ידי משרד העבודה והרווחה היה לקוי ובלתי אפקטיבי. לצד אכזבה זו, הכישלון החמור והמטריד של השנה הוא העלייה המשמעותית במספרי ההרוגים באתרי הבנייה מתחילת 2018 לעומת פרק הזמן המקביל אשתקד, והוא מלמד אותנו כי למרבה הצער למאבק למען בטיחות העובדים נכונה עוד דרך ארוכה."

יעד/ים לשנה הבאה?
"הגדלה משמעותית של מספר מפקחי הבטיחות לאתרי הבנייה; שינוי חקיקתי מהיר שיסמיך את מפקחי הבטיחות לסגור אתרי בנייה לפרקי זמן ממושכים בשל הפרות בטיחות נרחבות או חוזרות; פתיחת קו חם לתלונות עובדים והציבור הרחב על הפרות בטיחות; קידומה של חקיקה להקמת רשות חדשה לבטיחות עובדים שתאחד את מנהל הבטיחות התעסוקתית והמוסד לבטיחות ולגהות; הטלתן הלכה למעשה של סנקציות על חברות קבלניות רשלניות על ידי רשם הקבלנים במשרד השיכון; הנחיית החברות הציבוריות לדווח למשקיעים בבורסה על תאונות עבודה; תחילת פעולתה של יחידת החקירות הייעודית במשטרה וניהולן של חקירות אפקטיביות גם כלפי בכירים בחברות היזמיות והקבלניות; הכנסתם של תנאי סף של בטיחות למכרזים ממשלתיים; הכנסת תנאי בטיחות להיתרי הבנייה שמנפיקות הרשויות המקומיות ואכיפתם על ידיהן; והחלת התקן האירופאי לפיגומים כתקן מחייב.

"והיעד החשוב ביותר: ירידה דרמטית ומתמשכת של 40% לפחות במספר הנפגעים בתאונות עבודה מדי שנה, על מנת שלכל היותר בעוד מספר שנים שיעור הנפגעים יהיה המינימלי האפשרי."

מה את מאחלת לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"להכיר בכבוד ובערך השווה של כל אדם ואשה ובזכותם לביטחון, לעבודה, לרווחה, לחירות ולכבוד – גם כאשר אינם דוברים את שפתי, אינם חלק מהקהילה שלי ואף כשאינם ישראלים; לחתור לקיים ערכים של צדק, שוויון, סולידריות וחמלה; ולהשכיל למצוא את הדרך לפיוס ולשלום."

"הוכחנו שש'צדק חברתי' לא שייך לצבע עור, מין, לאום, או מגזר"

שלום רוחם – ממובילי ההתאגדות בקבוצת 'נטו'

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק השנה?
"בחברת נטו יש עובדים מכל המגזרים בישראל. באחד הימים הגענו חלק חברי הועד להחתים בחברה, נכחנו אני – חרדי חסיד חב"ד, חרדי נוסף מהמגזר הליטאי, חברת ועד חילוניה, בחור עם כיפה סרוגה מהמגזר דתי לאומי ועוד חבר ועד תושב מזרח ירושלים, זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה אבל שלרגע חשבתי על זה התרגשתי, אמרתי לעצמי ולחברי זו הוכחה ש'צדק חברתי' לא שייך לצבע עור, מין, לאום, או מגזר.
כל אדם באשר הוא מצפה לקבל תנאים ושכר הולם על עבודתו.

"כיו"ר ועד אני מתנהל מול עובדים שהשקפת עולמי רחוקה מהשקפתם שנות אור.. ההרמוניה הזו מרגשת אותי כל פעם מחדש ומוכיחה לי שאני עושה את הדבר הנכון והצודק ביותר, מאז תחילת ההתארגנות אני וחברי לועד מקבלים תמיכה טלפונית והודעות מהעובדים ממש לפעמים אפילו בתחינה שנמשיך ולא נרפה לרגע מבחינתם אנחנו הסיכוי האחרון ל"הושיע" אותם ולגרום למעסיק לשפר להם את תנאי העבודה והשכר."

הישג משמעותי מהמאבק השנה?
"למעשה, כל רגע נתון במאבק הזה הוא הישג. חברת נטו היא חברה שמתנהגת בכוחנות נגד ההתארגנות ונגד העובדים המצטרפים. לפני שנכנסתי למאבק, ניהלתי שיחות רבות סגנון התגובות היה בערך כזה: 'רעיון טוב, אבל לא תצליח', 'ניסו לפניך כמה פעמים ודודי עזרא פיטר אותם', 'העובדים רוצים אבל מפחדים רועדים על מקור הפרנסה אין לך סיכוי', 'דודי עזרא פעם סגר מפעל שלם כי ניסו להתאגד', ועוד תשובות מייאשות למיניהן.
"למפרע התברר כי הם צדקו בחלק מהתגובות, החברה נלחמת בהם ועל זה בדיוק אנחנו מתנהלים בבית הדין בימים אלו. ועם כל הפחד הזה, הצלחנו ב"ה להחתים ולצרף כ50% עובדים."

יעד לשנה הבאה?
"לגרום להנהלת נטו להבין בדרך מכובדת שאנחנו לא אוייבים, שהמטרה שלנו היא טובת העובדים והחברה, שיפסיקו להילחם בנו ובאלו שתומכים במאבק. וכמובן חתימה על הסכם קיבוצי שיטיב עם העובדים."

מה אתה מאחל לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"הציבור הישראלי ובכלל נחלק לעובדים ומעסיקים. לציבור העובדים אני מאחל שבשנה הבאה כל עובד בכל תפקיד בכיר או זוטר ידע להעריך את עצמו את מאמציו ואת עבודתו למען הצלחת המעסיק שלו, רק ע"י הערכה עצמית יוכל לדרוש ולקבל את המגיע לו בזכות ולא בחסד.

"לציבור המעסיקים אני מאחל שבשנה הבאה ישכילו סוף סוף להבין ולהפנים שהצלחת העסק היא בזכותם של העובדים שלכם. ציבור העובדים הוא גלגל השיניים המניע את המערכת בלעדיהם לא הייתם מצליחים. 'לא לעולם חוסן', לפעמים העושר הוא זמני. אאחל לכם שתשכילו לנתב את כספכם לחיזוק הצדק חברתי בחברתכם."

"השם אברה עלה לסדר היום"

יונית טלייניש פאנטה – פעילה במטה המאבק לשחרור אברה מנגיסטו

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"כשהיינו במשלחת בארה"ב, אחרי פגישות ארוכות ואינטנסיביות, בהן רוב השיח הוא באנגלית ולא מצליחים לתרגם כל מילה לאמהרית. אחת הפגישות היתה עם שגריר אתיופיה באו"ם. ואגרנש מנגיסטו ניהלה את הפגישה בשפת האם שלה. זה רגש של הקלה כשהיא יכלה לבטא את תחושותיה בצורה הכי ישירה."

אילן מנגיסטו ויונית טלייניש פנטה, במסע לארה"ב שנועד כדי להעלות את המודעות הבינלאומית למצבו של אברה מנגיסטו (צילום: מטה המאבק לשחרור אברה מנגיסטו)

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"שהשם אברה עלה לסדר היום, בכל איזכור של נושא השבויים והנעדרים. אם לפני שנה ויותר הרגשתי שיש ניסיון להדיר את שמם של האזרחים מרשימת השבויים והנעדרים, היום הם מוזכרים באותה הנשימה. בכתבה האחרונה השבת בידיעות אחרונות אפילו ניקדו את שמו – אָבֵרה."

יעד/ים לשנה הבאה?
"המטרה היא להשיבו הביתה, לא היום אלא אתמול. ארבע שנים זה ארבע שנים יותר מידי. היעד העיקרי כרגע שניראה אות חיים ממשי ממנו, לדעת מה מצבו, איך והאם מטופל. משפחתו מאוד דואגים לשלומו."

מה את מאחלת לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"מאחלת לציבור הישראלי יישום ערכים חברתיים-בסיסיים. רעות וערבות הדדית, סולידריות, קיום שיויון לכל נפש בישראל. איחוד ואחדות וניהול שיח מכבד, בכל מקום וזמן."

"תזכרו שאנשים הם אנשים ולא נתונים יבשים בטבלת אקסל"

מיכל חסון – פעילה במאבק להעלאת קצבאות הנכות

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"היו הרבה רגעים מרגשים בשנה האחרונה. כתבות בעיתונות, ברדיו ובטלויזיה, נאומים בכנסת ומפגשים עם אחים למאבק, ובכל זאת הרגע הכי מרגש היה לעמוד (כשבעלי ואדם נוסף מחזיקים אותי ואת המיקרופון) מול קהל של עשרות אלפי אנשים, בהפגנה נגד השחיתות השלטונית שהתקיימה בכיכר הבימה, עם אלדד יניב ומני נפתלי ביחד.
דיברתי אז על הבגידה של המדינה בכל אזרחיה המשלמים ביטוח לאומי. על השימוש הלא ראוי בעודפי הגביה של הביטוח הלאומי ועל השיפוי הלא ראוי למבוטחיו. כמה ימים לאחר מכן עלה הנושא ברדיו בתכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל, בה הוא אירח את אורנה אנג'ל – יו"ר ועדת הביקורת של ביטוח לאומי, ואת ערן ירק, ראש ועדת הכספים של ביטוח לאומי, ואמרו בדיוק את מה שאני טענתי בנאום."

מיכל חסון בהפגנה להעלאת קצבאות הנכים

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"הישגים, צנועים אמנם אבל בהחלט הישגים. עוררנו את מודעות הציבור למאבק, קיבלנו 84% תמיכה מהציבור בסקר טלויזיוני, וכמו ששירי קלר מדרור ישראל הגדירה זאת יפה – פרצנו סדק (קטן מאד) בחומה שהייתה בצורה 17 שנה. העובדה שהכנסת הכירה בכך שנחוצה תוספת לקיצבת הנכות זה הישג גדול."

יעד/ים לשנה הבאה?
"היעד שסומן מתחילת המאבק לא השתנה – השוואת קצבת הנכות לשכר המינימום, בבסיס הקצבה, בפעימה אחת, לכל הנכים, ללא הבדל גיל, סוג הנכות, צבע, מין או מגדר, והצמדתה לשכר הממוצע במשק. אנחנו נמשיך להפגין ולהסביר בכל דרך שתימצא לנו."

מה את מאחלת לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"לציבור הישראלי אני מאחלת מערכת רווחה מתוקנת, מערכת בריאות מתוקנת, מערכת חינוך מתוקנת מערכת ערכים מתוקנת ובכלל מדינה מתוקנת. שנה של בריאות שמחה וצדק לכולם! מי יתן ולעולם לא תראו את הדברים מגובה כיסא הגלגלים ושתמיד תזכרו שאנשים הם אנשים ולא נתונים יבשים בטבלת אקסל."

"שנדע להביט למציאות בעיניים ולראות 14,000 נשים במצוקה"

עו"ד ועו"ס יעל בן סעדון – מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"אחד הרגעים המרגשים השנה קרה ממש לא מזמן והוא הצטרפותם של עשרות גברים למאבק בתעשיית הזנות, בקריאה ברורה ופומבית לגברים אחרים שלא לצרוך זנות. כשיצאנו לדרך עם הקמפיין שלנו יחד עם צלמי פוטואקטיב המוכשרים, חיפשנו גברים שיהיו מוכנים להצטלם ולומר מסר ברור נגד תעשיית הזנות. להפתעתנו, תוך 24 שעות נרשמו לקמפיין יותר ממאה גברים, שהתגלו כשותפי אמת במאבק. זה היה רגע מרגש, שבו המאבק בתעשיית הזנות הפך ממאבק שהוא נשי ברובו – למאבק רחב יותר, של כלל החברה הישראלית, גברים ונשים כאחד. זו הייתה פעם ראשונה שגברים יצאו באמירה ברורה – די לניצול של אלפי נשים בתעשיית הזנות."

יעל בן סעדון מנהלת שותפה במטה למאבק בזנות (באדיבות המצולמת)

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"השנה האחרונה הייתה מבחינתנו שנה של הצלחות. זו הייתה שנה של שיח ציבורי משמעותי על הנזקים והמחירים שגובה תעשיית הזנות האיומה מאלפי נשים, והישג משמעותי ביותר הוא פרסום תזכיר החוק הממשלתי בעניין איסור צריכת זנות ואישורו בוועדת שרים לצד תכנית ממשלתית לסיוע עבור שיקום נשים בזנות, וכן לחינוך ולהסברה. אחרי שנים של מאבק, לקיחת אחריות של מדינת ישראל על הנושא הזה היא לא פחות ממדהימה. הצלחה נוספת היא פרסומו של נוהל משטרתי הקובע כי בכל פעם שאישה בזנות מגיעה מסיבה כלשהי אל תחנת המשטרה – יש לזמן את גורמי הסיוע, כדי שילוו אותה ויוכלו לעזור לה. המטרה היא שינוי עומק ביחס המשטרה אל נשים בזנות, והבנה כי לא מדובר בעברייניות, אלא בנשים שמצויות במצבי משבר, ויש לסייע להן בכל דרך שניתן."

יעד/ים לשנה הבאה?
"אחד היעדים המרכזיים שלנו לקראת השנה הקרובה הוא הכנסתו של החוק לאיסור צריכת זנות לספר החוקים של מדינת ישראל באופן רשמי וסופי. הבטחתה של השרה שקד היא כי החוק יעלה לקריאה ראשונה בתחילת מושב הכנסת הקרוב, ואנו מקוות מאוד שתעמוד בכך ושלא ייקח זמן רב עד שיעבור גם בקריאה שניה ושלישית. הנוסח המוצע אמנם לא מושלם ודורש עוד תיקונים והשלמות, אך מדובר בהתחלה מצוינת. צעד בלתי נפרד שחייב להיעשות בהקדם האפשרי, לצד ואפילו לפני אישור החוק, הוא הקמת תכנית שיקומית נרחבת עבור נשים, גברים וטרנסג'נדרים בזנות, שתכלול את הרחבתם של המענים השיקומיים הקיימים היום, גיוונם, והושטת יד משמעותית לאוכלוסיות השונות בזנות, בהתאם לצרכיהן האמיתיים – כדי לאפשר להם עתיד אחר, עם תקווה ואפשרויות ממשיות של חזרה לחיים."

מה את מאחלת לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"אני מאחלת שנדע להביט למציאות בעיניים, לראות באמת את מצוקתן של 14,000 גברים, נשים, צעירות וצעירים בזנות, להרחיב את הלב כלפיהם, ולא להסיט מבט. שנשתחרר מהמיתוסים הרבים שקשורים בעולם הזנות ובהם היינו שבויים מאות ואלפי שנים, ושנשכיל להבין שלא מדובר ב'מקצוע העתיק בעולם', אלא בניצול העתיק בעולם, שכל עוד לא פועלים כנגדו – מדורדרות עוד ועוד צעירות למציאות איומה ופוגענית. שתעשיית הזנות הישראלית תחוש שהיא בסכנת קיום ממשית, ושאלו המצויים בה, ידעו ויחושו שיש להם אפשרות לחיים אחרים, ויש מי שכאן עבורם, כדי לסייע להם ולהן."

"אחרי יומיים במעצר נכנסתי לאולם בית המשפט, מחיאות הכפיים ריגשו אותי עד דמעות"

ג'עפר פרח, מנכ"ל מרכז 'מוסאווא' לזכויות האזרחים הערביים בישראל

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"ב-18 במאי 2018 נעצרתי בסיומה של הפגנה נגד המצור על עזה שהתקיימה בחיפה. לפני נעצרו 20 אנשים, ביניהם בני בן ה-18 ואחייני בן ה-20. במטה תחנת חיפה שבר לי שוטר עצם בברך, ובני ואחייני נפצעו בתאונת דרכים שביצעה ניידת המשטרה. לאחר יומיים במעצר ובבתי חולים הוכנסנו לאולם בית המשפט בחיפה. בזווית העין ראיתי את אשתי, ושאר בני המשפחה, צעדתי לאולם שהיה מלא מפה לפה ומחיאות הכפיים ריגשו אותי עד דמעות."

ג'עפר פרח בהפגנת הזדהות עם תושבי עזה בחיפה (צילום: זאהר אבו אלנסר)

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"המעצר שלנו נתן לציבור הזדמנות להבין את עומק האלימות המשטרתית בישראל. שנים התרענו על תרבות השקר והאלימות הקיימת במשטרה, בחסות שרים בממשלה. במשך שבוע שלם המדינה עסקה באלימות המשטרתית ותרבות השקר. כמובן שעד היום לא הוגש כתב אישום נגד השוטר התוקף, ופיקוד המשטרה לא הסיק מסקנות. אך החשיפה והדיון הציבורי שהתקיים בעקבות המעצר ושבירת הברך העלו על סדר היום הציבורי נושא שהורחק מהעין הציבורית."

יעד/ים לשנה הבאה?
"השנה הבאה תהיה שנת בחירות, גם לעיריות וגם לכנסת. חיזוק הכוחות הדמוקרטיים בישראל ובאוכלוסיה הערבית הוא יעד אישי. המחיר הכבד והאישי ששילמתי ושילמנו מחייב אותנו להגביר את המחויבות לשנות את המציאות בארץ."

מה אתה מאחל לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"להתפכח. הפלסטינים, לרבות אזרחי המדינה הערבים פלסטינים, לא רוצים לזרוק אותכם לים, אך לא יהיו מוכנים לחיות כפליטים וכאזרחים סוג ב'. היהודים סבלו בעולם מגזענות, תתפכחו, אנחנו זכאים לשוויון זכויות. אלוהים בו אתם מאמינים, לא גזען ויצר את האדם, כל אדם בדמותו. אין לאף אחד הזכות לגרש אדם מביתו, ממולדתו, מעבודתו וממשפחתו. תתפכחו. יש עתיד טוב יותר מלחיות על חרבכם."

"עמדתי ברוטשילד ביום של השביתה ופתאום הבנתי שזה מתרחש באמת"

חן אריאלי – יו"ר האגודה למען הלהט"ב

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"כשעמדתי בשדרות רוטשילד ביום של השביתה הגדולה וכולם היו שם, ההפגנה מאיילון שארגנו הפנתרות הורודות בדיוק הגיעה לשדרה והשדרות נשטפו פעילות ופעילים כמו גל שעלה מן הים. מהצד השני היו כל אולפני הטלווזיה ובאמצע עמד אולפן השידור שלנו והכל פתאום קרה. הלחץ של כל הימים שקדמו לרגע הזה, וכל מי שעמדו שם בשדרה, למעלה מ-300 חברות שתמכו בשביתה, כל הימים ללא שינה – הכל התנקז לרגע הזה שפתאום הבנתי שזה מתרחש באמת. עמדתי שם ולא יכולתי לעצור את הדמעות מרוב התרגשות. עם הידיעה של היום המלא שעוד עומד להתרחש לפנינו שהיה צפוי להיות עמוס וגדוש. פתאום ברגע הזה בשדרה הבנתי שאנחנו עושים ועושות היסטוריה ושזה באמת קורה, זו היתה נקודת התרגשות גדולה בשבילי, שכמובן היו עוד כמה כמותה לאורך היום כולו. אבל משהו שם בנקודת הריתוך הזאת היה מצמרר בעוצמה שלו, בנקודת המאבק שלנו בזמן."

יו"ר האגודה למען הלהט"ב חן אריאלי, 22 ביולי 2018 (ענת חרמוני / פלאש90)

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"חושבת שהיו הרבה הישגים משמעותיים מאד במאבק שלנו השנה כשהדבר המשמעותי ביותר היה שהצלחנו לשנות את יחסי הכוח. החזרנו תקווה למאבק, וזה עמוק ומשמעותי מאד כי זה היכה גלים בחברה האזרחית כולה ועורר גל של מחאה רחב יותר. ההבנה המשמעותית שלכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח וביחד אנחנו כוח גדול – היתה הישג אדיר. ביום אחד למעלה מ150 אלף איש לקחו חלק וקמו לעשייה. 17 נקודות מחאה ברחבי הארץ, אלפי אנשים בהפגנת התמיכה ונגד אלימות לקהילה הטרנסית, 50 אלף שובתים ושובתות, מאה אלף איש ואישה בככר בהפגנת השוויון הגדולה. הכתבנו את סדר היום הציבורי והצלחנו לעורר הד עצום שעכשיו אנחנו עובדים להפוך להישגים מהותיים בקידום הזכויות שלנו הלכה למעשה."

יעד/ים לשנה הבאה?
"לתרגם את הכוח הגדול הזה לתוצאות להישגים. לשלוח מסר ברור קדימה שלכוח הזה יש משמעות ולקדם את המאבק שלנו עוד צעד אל עבר השוויון. בתקנות בחקיקה בתקציבים ובחדרי וחברות הקהילה שיתפסו עוד ועוד עמדות מפתח"

מה את מאחלת לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"שתהיה שנה של סובלנות, אהבת חינם, צמיחה וראיית האחר.ת, שנביא שוויון ושלום, ונמשיך בכל הכוח עד שנעשה זאת. ועד אז שנמשיך להפיח תקווה מחודשת ואמונה בשינוי".

"משהו באמון שלי במדינה נשבר. מזל שיש פה אנשים טובים שבזכותם אנחנו ממשיכים הלאה"

יגאל קטן, תאורן בטלוויזיה החינוכית וממובילי המאבק נגד סגירתה

רגע מרגש שזכור לך מהמאבק בשנה האחרונה?
"נסעתי יחד עם שוקי ברקן, אחד השותפים שלי למאבק, לישיבת ועדה בכנסת שעסקה בביטול הפיצול של תאגיד השידור. לא ידענו בדיוק על מה הם ידברו, אבל אמרנו, אם מדברים על התאגיד, אולי ידברו עלינו. פתאום שואלים אותי – יגאל, איפה המנכ"לית? איפה העו"ד שלכם? איפה הנציגים הבכירים שלכם? ואנחנו רואים שמתחילים לדבר על הצעה של ח"כ מיקי זוהר לדחות לנו בשנה את הסגירה! אז שוקי, אני ויעל ויסוצקי, אישה מדהימה שפשוט התגייסה למען החינוכית, ייצגנו את החינוכית בדיון הזה… כשמשרד האוצר אמר שהחינוכית עולה 150 מיליון בשנה, ואנחנו אמרנו רגע אנחנו 90 מיליון, הרגשתי שהצלחנו לבלבל אותם ולצבור תמיכה, והכל בזכות זה שבאנו לישיבה הזאת. באוטובוס חזרה אמרתי לשוקי שבא לי סיגריה, שהצלחנו להזיז משהו. בסוף התיקון לא עבר במליאה כי לא היו מספיק ח"כים, ולצערי לא הצלחנו למנוע את הסגירה."

"ביום חמישי האחרון חתמתי על פרישה. עשיתי את זה מחוסר ברירה, כי אמרו שאם אני לא חותם עד יום שישי אני מאבד את הזכויות שלי בהסכם הפרישה, והרבה אנשים כאן עשו את זה. זה מאוד כאב, אבל ממש לא הותירו לנו ברירה. לי כואב יותר על המקום שנסגר. ממש כואב. לי. בשבוע שעבר הדלקתי את האולפן פעמיים, עם כל האפקטים, כדי לחזור לימים ההם… זה היה מאוד קשה."

מה ההישג המשמעותי מבחינתך שהמאבק רשם השנה?
"למרות שעבדנו עם אותם אנשים במשך שנים, פתאום אתה מגלה אותם. תוך כדי המאבק הכרנו אחד את השני. אם זה שוקי, בנאדם משהו מיוחד, ושירי, ועוד אנשים שהיה ממש כיף איתם. אתה כל יום מגיע ואומר – חבר'ה מה עושים היום, איך מעודדים את האנשים, איך מרימים אותם. עכשיו אני מתכנן מסיבה אצלי בבית, להרים קצת את המורל. גם הסטודנטים שלנו עוזבים אותנו בעשרים לחודש, אמרתי, בואו נעשה להם מסיבה באולפן.

"אני גם חושב שלמדנו המון דברים. אני למדתי על איך זה באמת עובד במדינה, מה קורה, איך מתקבלות החלטות. ראיתי את הדברים והייתי פשוט המום. עד המאבק הייתי ירוק בעניינים האלה."

יעד/ים לשנה הבאה?
"אנחנו העובדים נמשיך להיות בקשר. אנחנו מארגנים מפגשים שיעודדו את האנשים למרות הכל. אין מה לעשות, הפור נפל. השבוע אמרתי בוא נצא, בוא נשרוף צמיגים קצת, מה יהיה איתנו בסגירה, חשבת שאתה עובד מדינה, יש לך כוח ולא יפטרו אותך מהיום להיום. והנה, זה קרה".

מה אתה מאחל לציבור הישראלי לקראת השנה החדשה?
"ברור שאני אאחל למדינה כל טוב וכל מה שאני רק יכול. שתהיה שנה טובה, שהילדים שלי אורקי ובר ובן יצליחו בלימודים, ובחמש יחידות לימוד של בנט שסגר אותנו. אבל קרה לי משהו עם הקטע של האמון. אתה רואה שאנחנו כל כך חזקים ואינטליגנטים, עם צבא חזק, וחברות הייטק ומצליחנים והכל, ומצד שני אתה רואה את קבלת ההחלטות וזה מפחיד אותך. אני אגיד לך את האמת – מזל שיש לנו אחלה אנשים. פשוט אנשים שאתה אומר, בזכות האנשים האלה המדינה ממשיכה הלאה, בזכות האנשים הטובים."