אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ:
מָה יִהְיֶה עִם הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ?
וְאִם לֹא יִהְיוּ לָנוּ?
נֵלֵךְ כָּל הַזְּמַן לְבַד
לְתוֹךְ הַבָּר לִשְׁתּוֹת כּוֹס מַיִם
וּלְהִתְפַּלֵּל?
אַתָּה לֹא הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת
וְהוּא מֶרְחָק שֶׁל צַעַד וָחֵצִי מֵהַבַּיִת שֶׁלָּנוּ
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כְּבָר אֵיךְ לְהַחְזִיק סִדּוּר
וְאֵיךְ לְהָזִיז שְׂפָתַיִם
בַּסִּימָנִים שֶׁל כְּאִלּוּ
בְּיָמַי שִׁשִּׁי אַחֲרֵי הָאֹכֶל
אֲנִי מְשַׁקֶּרֶת. כָּל הַזְּמַן
וְזֶה שֶׁקֶר שֶׁהִתְחִיל לְהַאֲמִין לְעַצְמוֹ
אַחַר כָּךְ בַּמִּטָּה אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ הוֹדָעוֹת
וְלֹא מְדַבֶּרֶת עַל הַיֶּלֶד שֶׁאֲנִי חוֹלֶמֶת
נוֹתֶנֶת לַמֶּרְחָק שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ
אֲבָל הוּא לֹא
כָל פַּעַם מְחַדֵּשׁ הַבֵּית כְּנֶסֶת לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ
מַזְכִּיר לִי שֶׁאֱלֹהִים יָכוֹל לִהְיוֹת קָרוֹב
אֲבָל הִפְסַקְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁצָּרִיךְ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת
וְהִפְסַקְתִּי לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת כְּאִלּוּ
וַעֲדַיִן בִּימֵי שִׁשִּׁי אַחֲרֵי הָאֹכֶל
אֲנִי מְזִיזָה שְׂפָתַיִם