סו מיונג איל ניגש לגריל וזורק עליו כמה צדפות. הוא לובש בגד ים ועורו שזוף. אפשר לראות שהוא אוהב את החוף בו הוא שוהה ואת הרי צ'ילבו הירוקים המזדקרים, כמעט במפתיע, מאחוריו. הוא אוהב אותם מספיק כדי לשכוח, ולו לרגע, שהוא בעל תפקיד בכיר שנשלח לשאת נאום רווי אידיאולוגיה המהלל אותם ובמקום זה הוא מרשה לטבע המקיף אותו לדבר בזכות עצמו. החבר סו חוזה עתיד מזהיר לאטרקציות כאלה בקוריאה הצפונית.

מלונות, גדולים וקטנים, תיירים מכל רחבי המדינה, אולי מכל רחבי העולם. "כל עוד אנו מונהגים על ידי המצביא המכובד שלנו", הוא אומר, בהתייחסו לקים ג'ונג און, "עתידנו בהחלט יהיה ורוד". סו לא היה מעלה על דעתו לפקפק במנהיג, אך יש שמץ של חשש בקולו. והוא לא לבד.

סו מיונג איל איש מועצה העממית של מחוז צפון האמגיונג מציג את אזור הרי צ'ילבו, 20 באוגוסט 2018. (צילום:(AP Photo/Ng Han Guan

קוריאה הצפונית מקדמת כעת אסטרטגיה חדשה של פיתוח כלכלי ומחזקת את הקשרים הדיפלומטיים הנחוצים למהלך שכזה עם סין, קוריאה הדרומית וארצות הברית. אך התקוות לעתיד טוב יותר מהולות בחשש מהאפשרות של חוסר יציבות פוליטית או חברתית, כמו גם ממשהו שקשה יותר לבטא: פחד מהלא נודע – גם אם הוא נראה מבטיח הרבה יותר מהנתיב הנוקשה והמייגע בו צועדת המדינה כבר עשרות שנים.

עוד לפני שהכריז בינואר על שכלול הארסנל הגרעיני, הישג שיאפשר לו להתחיל להתמקד בדברים אחרים, החשיב קים את הפיתוח הכלכלי לדאגה ארוכת הטווח העיקרית שלו.

הוא אפשר לשווקים וליזמות לשגשג, ומאז שהחליף את אביו כמנהיג לפני שבע שנים שינה באופן דרמטי את קו הרקיע של הבירה פיונגיאנג, כשבנה מספר רובעים של גורדי שחקים. המהפך בעיר החוף המזרחי וונסן, בה מחזיק קים בבית קיץ, היה מרהיב כמעט כמו זה של הבירה.

במסגרת הכנותיו של המנהיג ליום השנה ה-70 להקמת קוריאה הצפונית, שצוין ב-9 בספטמבר, יושמה תוכנית הפיתוח השאפתנית שלו. החל משיפוצים קטנים של בתי עיריות ועד לשינוע, בקנה מידה תנ"כי כמעט, של "חיילי בנייה" העמלים מסביב לשעון על הפיכת העיר הצפונית המרוחקת סמג'יון לעוד דוגמה מנצנצת להישגי הסוציאליזם נוסח פיונגיאנג.

פיתוח כלכלי – והאופן בו ההון והידע האמריקאים יכולים לזרזו – היה התמריץ הגדול של הנשיא דונלד טראמפ כשנפגש עם קים בסינגפור לפני שלושה חודשים, בניסיון לדון בעסקה להפסקת החימוש הגרעיני.

לחיצת היד ההיסטורית – טראמפ וג'ונג און בסינגפור 12 ביוני 2018 (AP Photo/Evan Vucci)

 

אולם המחוות הדיפלומטיות של קים לא נועדו לפתוח את הדלת לקפיטליסטים אמריקאים, תרחיש שיכול לערער כל מבנה פוליטי חד מפלגתי. למעשה, הן נועדו להחלשת התמיכה בסנקציות כנגד המדינה ולנטרול ארה"ב כמכשול להתקדמותה. המשחק הפוליטי של קים הוא פשוט: להסית את סין וארה"ב זו נגד זו, לקטוף כל הקלה או סיוע שייקרו בדרכו, ולהתאים את עמדתו בהתאם להתפתחויות במצב.

בינתיים, כדי שאף אחד לא יבין לא נכון, מפלגת הפועלים השולטת בקוריאה החלה להפיק שירי הלל לסוציאליזם בעיתונה היומי, לצד מניפסטים ארוכים נגד הקפיטליזם והאימפריאליזם המדגישים את התנגדותה הרשמית של קוריאה הצפונית לכל דבר העלול להיחשב כ"דרך החיים האמריקאית", או כפי שהיא מכונה בז'רגון של מכונת התעמולה של קים: "התרעלה האידיאולוגית והתרבותית של האימפריאליזם הבורגני".

החודשים האחרונים בפיונגיאנג היו מתוחים.

המגבלות על התנועה החופשית של דיפלומטים זרים הוחמרו, לדוגמה, ואפילו בקשות של סוכנות הידיעות איי.פי לראיין פקידי ממשל או לדבר עם אזרחים רגילים נדחו ברובן.

כלי התקשורת הממלכתיים, חסרי ידיעה לאן יובילו הדברים, סיפקו רק סיקור מוגבל של המפגש של קים וטראמפ ביוני ושל המפגשים הרבים שלו עם הנשיא הסיני שי ג'ינגפינג ועם נשיא קוריאה הדרומית מון ג'יאה-אין. הדיווחים הציגו את קים כמדינאי המושלם, המיטיב לנהל אסטרטגיה מחושבת היטב שתתרום לביטחונה ושגשוגה של ארצו.

מנהיגי קוריאה הדרומית והצפונית נפגשים באזור המפורז בגבול בין המדינות. 27 באפריל (Korea Summit Press Pool via AP)

קים מחזר בלהט אחר השקעות מהדרום, שיסייעו לו בבניית אותם הדברים שהציע טראמפ: תשתית (במיוחד כבישים ומסילות רכבת), ופיתוח אזורי תיירות נבחרים. אחרי התקררות מתוקשרת בשנה שעברה, הוא שוב מחזר באופן פעיל אחרי בייג'ינג, שממשיכה להיות מקור חיוני לדלק, כמו גם שוק חשוב לפחם ולמשאבים טבעיים אחרים של הצפון ורסן אמין למדי לכוחה של ארה"ב באזור.

ההסבר של פיונגיאנג לשינוי במדיניות החוץ היה עקבי: אחרי שהצליח לבנות מערך הרתעה גרעיני כנגד התוקפנות האמריקנית, קים מושיט יד לסיאול במאמץ "למען הקוריאנים, על ידי הקוריאנים" להבטיח שלום בר קיימא בחצי האי הקוריאני, בלי ההפרעה של התערבות זרה.

ללא ספק, תמונות המנהיג מחייך ולוחץ ידיים עם טראמפ, שפניו מעולם לא הופיעו בעמודים הראשיים של עיתונם קודם לכן, העידו בעבור אזרחים רבים בקוריאה הצפונית על שינוי משמעותי ומטלטל.

אך הגורמים הרשמיים וידאו שלא יהיה להם הרבה זמן לחשוב על כך.

שגרת העבודה והלימודים של חלקים גדולים מהאוכלוסייה הופרעו כדי לשנע את כוחות הבנייה למיזמי הפיתוח החדשים. זאת בזמן שעשרות אלפי אנשים בפיונגיאנג בילו את החודשים האחרונים בהכנות קדחתניות לעצרות והמשחקים ההמוניים לציון יום השנה להקמת המדינה.

הר צ'ילבו, רצף של רכסים סלעיים ורצועת חוף כמעט בתולית בקצה הצפון מזרחי של המדינה, הוא אחד מפלאי הטבע המוערכים ביותר של קוריאה הצפונית.

לדברי סו, חבר המועצה העממית של מחוז צפון האמגיונג, המלון הראשון באזור למבקרים מחוץ למדינה נפתח בשנות השמונים, וב-2004 הצטרפו אליו בתי קיט על חוף הים. סך הכל, יכולים פחות ממאה תיירים להתארח באזור, ובתי הקיט פועלים רק מאפריל ועד תחילת נובמבר. לא פלא, אם כן, שאזרחים רבים פשוט ישנים באוהלים על החוף.

נופשים על חוף סמוך להר צ'ילבו בקוריאה הצפונית, 20 באוגוסט 2018. (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)

אולם אפילו בפינה הכפרית הזו, במחוז המפוני ביותר במדינה, מורגש הלחץ לקחת חלק בתוכנית הפיתוח האדירה של קים. סו אמר שייסע בקרוב לסין כדי לדון בשיתופי פעולה אפשריים.

כסמן להצלחתו של קים עם בייג'ינג, התיירות מסין כבר מתחזקת. אבך היעד ארוך הטווח של פיונגיאנג הוא קוריאה הדרומית. ההנחה היא שאם תפעל נכון, התיירות מהדרום תאפשר לקוריאה הצפונית להציג את עצמה באור חיובי ולשפר את תדמיתה במדינה התאומה.

אבל האסטרטגיה הזאת היא הימור.

בשלהי שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים הורשו אזרחי קוריאה הדרומית לבקר, גם אם תחת פיקוח כבד, בצפון. באותה תקופה השקעה מסיבית מצד עסקים מהדרום עזרה לקוריאה הצפונית לממן מיזמי תשתית באזור וונסן-הר קומגנג, בו קים מתמקד כעת. ב-2008 הגיעה ההתפתחות מעוררת התקווה הזו לסופה העצוב, אחרי שחייל מקוריאה הצפונית ירה למוות באזרחית הדרום שנכנסה לאזור אסור.

סו אמר שהוא מאמין שצ'ילבו, בדומה למיזמים האהובים על קים בוונסן, עשוי למשוך תיירים רבים. אבל הוא תוהה מאיפה יגיע הכסף  לכך ומה יאבדו תושבי האזור. "לא משנה מה נעשה, עלינו להגן על יופיו הטבעי של המקום הזה" הסביר, "אני חושב שבשנים הקרובות יחולו שינויים רבים. יש הרבה תוכניות שעולות לדיון, אבל עדיין לא התקבלו החלטות".


אריק טלמג' הוא ראש לשכת פיונגיאנג של סוכנות הידיעות איי.פי. הוא מבקר בקוריאה הצפנוית על בסיס קבוע מאז 2013.

ניתן לעקוב אחריו באינסטגרם ובטוויטר.