עם ההודעה על פירוקה של מנהלת שכנות טובה, חשוב לי לכתוב כמה מילים על פעילותנו המשותפת ועל מי האנשים שעומדים מאחורי המפעל האדיר הזה.

אל סא"ל א' הגעתי במקרה. זה קרה בתחילת דצמבר 2016, לאחר ההתקפה המאסיבית של צבא אסד להכנעת חאלב. גורלה של חאלב היה סימן שאלה מרתק בעיני כלי התקשורת ולרגע אחד נדמה היה שלמישהו באמת אכפת.

בוועד למאבק ברצח עם – ארגון יהודי וכלל אנושי (ארגון שהוקם בשנת 2006 ע"י חברי תנועת דרור ישראל), החלטנו לקיים מבצע איסוף שלישי של ציוד חורף לילדים בסוריה. רצינו הפעם לעשות את המבצע ללא גורם מתווך. קראתי באיזו כתבה בעיתון לא זהיר על פעילות מנהלת 'שכנות טובה', שאז עוד פעלה בחסיון של דובר צה"ל. חיפשתי פרטים נוספים על המנהלת ברשת אך לא מצאתי. בשיטת 'מצליח' התקשרתי לטלפון שרשום באתר של משרד הביטחון, הצגתי את עצמי וביקשתי ליצור קשר בהקדם עם מפקד המנהלת.

כמה שעות לאחר מכן, בסביבות השעה 23:00, קיבלתי טלפון מבחור שהציג את עצמו כמפקד המנהלת. לא אמר דרגה, לא שם מלא, רק שאל איך הוא יכול לעזור. בדיעבד הבנתי שהוא סגן אלוף.

מפקד מנהלת "שכנות טובה", סגן-אלוף אייל (צילום: דובר צה"ל).

סיפרתי לו את הסיפור, אמרתי אלפי מתנדבים, ציינתי את חניכי הנוער העובד והלומד שמצטרפים איתנו למבצע וביקשתי לצאת לדרך משותפת איתו ועם חיילי המנהלת.

תוך חודש הצלחנו לאסוף טונות רבות של ציוד חורף- שמיכות, מעילים, נעלים, כובעים ושקי שינה. הכל מוין, סודר, נארז היטב ונשלח בסיוע פעילות המנהלת לתוך סוריה.

בדצמבר 2016 ציינו 6 שנים למלחמה. היה אז חנוכה והדלקנו עם חברים ושותפים נר שישי לזכר קורבנות המלחמה, מיליוני הפליטים והעקורים ולמענם של כל אזרחי סוריה שנגזלו מהם מולדתם, ביתם.

תוצאות מבצע האיסוף היו אדירות, הרבה יותר מהמצופה והפכנו להיות גורם רלבנטי בסיוע. במקביל, התהדק הקשר עם מפקד המנהלת, סא"ל אייל, ולאט לאט נחשפנו יותר לפעילות המנהלת. למפעל האדיר הזה שיש לו הרבה מטרות ולא כולן רק סיוע, אבל הוא נבנה מאפס והצליח לרקום שכנות אמיתית במזרח התיכון.

ובנובמבר 2017 התכתבתי שוב עם אייל. התעניינתי מה קורה, מה יהיה, מה יהיה על גורלם…. והפעם סא"ל אייל ביקש ממני- אולי תעשו מבצע איסוף נוסף? החורף כבר התחיל וחסר הרבה ציוד. צריך פעילות אזרחית מגבה לפעילות צה"ל.

פעילות "שכנות טובה" (צילום: דובר צה"ל).

אז פעלנו. מי בכלל יכול להרשות לעצמו לסרב לבקשה כזו?

בשלב זה דו"צ כבר הסיר את החסיון מעל פעילות המנהלת והחדשות היו מלאות בכתבות וראיונות עם סא"ל אייל. מה שאנחנו כבר ידענו בזכות כמה משפטים קצרים בטלפון, נחשף לעיני הציבור וזוהי דמות מפקד אמיתי: קצין בכיר מחוספס, אחד שראה הכל, אבל עם לב ענק, אדם ערכי ורגיש שאולי היה הדבר הכי טוב שקרה בחייהם של הסורים.

וכמו בכל שיחה שהייתה לי אתו טרח אייל לתקן אותי- זה לא רק הוא. יש עוד חיילים וקצינים וצוות שלם שמסכן את חייו מידי לילה בסיוע והצלה של חיי אזרחים סורים.

פעילות "שכנות טובה" (צילום: דובר צה"ל).

כביטוי "רוח המפקד" פעלה במשך שנתיים מנהלת מיוחדת קצת סודית אולי צנועה מצד אחד, ומצד שני מאוד מתוקשרת, שהצליחה לטעת תקווה באזרחי סוריה כי הם לא לבדם במלחמה האיומה הזו; שיש מי שרואה אותם בסבלם ולא נשאר אדיש לכך.

לפני כמה חודשים נסענו מטעם הוועד למאבק ברצח עם לרמת הגולן להיפגש עם סא"ל אייל וצוותו. רצינו להציע עזרה גדולה יותר. לא עוד מבצע איסוף, אלא משהו חריג. משהו שימתח לנו ולהם את הנפש.

בסופו של דבר סיכמנו שנצטרף לפעילות "ביקור רופא" להיות הפנים האזרחיות שפוגשות את הילדים והאימהות בבתי החולים בישראל בדרכם לסיוע רפואי הומניטרי שישראל הגישה להם.

באנו מאוחר מידי.

בחודש יולי צבא אסד כבר התקרב מאוד לגבול עם ישראל ובתחילת אוגוסט כבר בוטלו נסיעות הילדים ל"ביקור רופא", כי המעבר לישראל מסוכן להם ולחיילנו.

אני לא יודעת כיצד המשיכה פעילות המנהלת עד להודעה הרשמית של דובר צה"ל הערב. מההתכתבות עם אייל אני מניחה שכבר היה ברור מספר שבועות אחורה כי על אף הטבח ההמוני שעשוי להתרחש בסוריה ובאידליב והסיוע שבוודאי כל כך נדרש עתה, פעילות הסיוע ההומניטרי של מדינת ישראל בדמות מנהלת שכנות טובה הגיעה לסיומה.

אפשר תמיד להיות ציניקנים ולהתלונן מדוע מדינת ישראל עשתה כך ולא עשתה אחרת.. לציין בחצי קריצה שיש גם אינטרסים נוספים וכו' וכו'.

מנקודת מבטי, לא רק על המלחמה בסוריה אלא גם ביחס לפשעים נוספים נגד האנושות המתחוללים בעולם, מדינת ישראל בהקמתה את מנהלת שכנות טובה פעלה באופן המורד במציאות הקיימת בכל הקשור ליחס העולם לסבלם של אחרים. זיהינו מעבר לגבול בני אדם.

שמעתי בכי/ רחל שפירא

"מרחוק שמעתי בכי,
אחי אחי האם תדע
מאין בא, הגיע הנה.
לא חדל ביום בלילה,
אחי אחי ובביתי,
החריד שנתי, לא סר ממנה.
מתוך בדידות, מתוך שממה,
מרעב או מצמא.

בגינה, בכל פינה הוא,
אבי, אבי האם היה זה
קול חיה או קול של ילד.
בגגות דבק הבכי,
אמי, אמי, אמרי לי מי,
אמרי לי מי בוכה בדלת.
מתוך כאב, מתוך צמא,
ואימת המלחמה"

אני מודה על הזכות והכבוד שנפלו בחלקו של הוועד למאבק ברצח עם להכיר את סא"ל אייל וצוות המנהלת ולקחת חלק בפעילות מנהלת שכנות טובה.

טל רותם היא רכזת הועד למאבק ברצח עם- ארגון יהודי וכלל אנושי.