לעיתים קרובות אני נתקל בוויכוח הנצחי בין מצדדי הקפיטליזם למצדדי הסוציאליזם וכמעט תמיד מדובר בדיון מאוד שטחי. למרות שהדיון עשוי להיות מלא בדוגמאות הסטוריות ונתונים סטטיסטיים, עדיין אני מתייחס אליו כשטחי וזאת משתי סיבות:

הסיבה הראשונה היא כי ברוב הפעמים אין הסכמה על מה זה סוציאליזם ומה זה קפיטליזם. המצדדים בכל אחת מהגישות מתארים את הגישה המתחרה באמצעות הגדרות הסטוריות שאינן תואמות את הרעיונות שמצדדי הגישה תומכים בה בפועל.
הסוציאליסט רואה באירופה ככלל ובמדינות סקנדינביה בפרט דוגמאת מופת לסוציאליזם וטוען שקפיטליזם זה ארה"ב וצפונה, והקפיטליסט רואה במדינות אירופה בכלל ובמדינות סקנדינביה בפרט דוגמאת מופת לקפיטליזם, וטוען שסוציאליזם זה ונצואלה ודרומה.
בפועל כל המדינות שנחשבות לבעלות כלכלה מוצלחת עבור האזרחים מישמות שילוב של קפיטליזם וסוציאליזם, וכל כלכלה שמישמת רק, או בעיקר, אחת מהגישות נדונה לכשלון, ואסביר זאת בהמשך.

אבל הסיבה השנייה, והמהותית יותר, שהופכת בעיני את הדיון לשטחי, היא שהמתדיינים מנסים לקשר באופן ישיר בין גישה כלשהי (קפיטליזם או סוציאליזם) לשיפור בכלכלה, מבלי לשאול מהו הרכיב באותה גישה שמביא לתוצאה הזו? מתי הוא מביא לתוצאה הרצויה? באיזה מקרים הוא יוביל לתוצאה בלתי רצויה? ולבסוף מהי התוצאה הרצויה – כלומר מהיא בעצם כלכלה מוצלחת?

במאמר זה אציג נקודת מבט חדשה ועמוקה יותר על הכלכלה, על הגישה הסוציאליסטית והקפיטליסטית, ועל דרכים טובות יותר, מוכרות וחדשות כאחת, כדי ליצור כלכלה מוצלחת.

1. מהי כלכלה מוצלחת?

השאלה הראשונה שיש לשאול כדי שניתן יהיה לקיים דיון כלשהו לגבי הגישה הטובה ביותר לכלכלה מוצלחת היא: מהי כלכלה מוצלחת?
יתרה מכך, לא ניתן למדוד מהי כלכלה מוצלחת מבלי שנקבע מהי מטרת הכלכלה.
כעת, אני מאמין שנוכל בקלות להסכים שהכלכה נועדה לשרת את בני האדם. נכון? אין שום טעם בכלכלה שלא מועילה לאדם.
לכן, על מנת שהכלכלה תוכל לשרת את בני האדם בצורה הטובה ביותר לא ניתן להמנע מלשאול את השאלה מהי המטרה של בני האדם, כלומר מהי מטרת החיים?
לא אכנס כרגע לעומק ההוכחה הלוגית של השאלה הפילוסופית הזו, אך התשובה היא מאוד פשוטה ועשויה להיות ברורה לרבים גם ללא דיון מעמיק.
כל מטרה, כל מוטיבציה, כל רצון שיש לאדם בחיים נובע, בסופו של דבר, מהרצון לצמצם את הסבל שלו ולהגדיל הנאה והרגשה טובה. במילים אחרות, מטרת-העל של כל המטרות, מטרת החיים, היא להיות מאושרים.

לפיכך אנו יכולים לומר שמטרת כל מערכת שנועדה לשרת את בני האדם ומטרותיהם, לרבות המערכת הכלכלית, הינה להפוך את בני האדם ליותר מאושרים.

כעת יש לנו מדד שיאפשר לנו למדוד את הצלחת הכלכלה. כלכלה היא מוצלחת ככל שהיא מאפשרת לאנשים המשתתפים בה להיות יותר מאושרים.
אנשים ללא ספק הם יותר מאושרים כשיש להם מה לאכול, כשיש להם בטחון אישי, כשהם בריאים, כשהם יכולים להגשים את חלומותיהם, וכך הלאה. למעשה, ככל שיותר אנשים מקבלים מענה לצרכיהם השונים, למשל על פי מדרג הצרכים של מסלאו, ניתן לומר שהכלכלה טובה יותר.

כשאנו מבינים זאת אנחנו יכולים גם להבין את המגבלות של מדדים כגון תמ"ג או שכר ממוצע לבחינת הצלחת הכלכלה. התמ"ג יכול לגדול גם בגלל דברים שפוגעים באושר של בני האדם. לדוגמא אנשים החולים במחלות קשות מוציאים הרבה כסף על רופאים ותרופות וזה מגדיל את התמ"ג, אבל לא ניתן לומר שעליה בתמ"ג שמקורה בעליה בתחלואה מייצגת עליה באושר הכללי בחברה.
כנ"ל לגבי מדדים ממוצעים, כגון שכר ממוצע. כלכלה בה אנשים רבים חיים בעוני, אך השכר הממוצע הוא גבוה, כי יש מעטים שמרוויחים מליונים ומעלים את הממוצע, אינה יכולה להחשב כלכלה מוצלחת. היא אינה מגדילה את האושר של האזרחים. בשונה מעושר, כשמדובר באושר, חל כלל התועלת השולית הפוחתת המוכר לכל מי שלמד כלכלה. כלומר תוספת של 1,000 שקלים בחודש לאדם עני תביא להגדלה רבה יותר באושר, לעומת תוספת זהה אצל אדם עשיר. ממוצע השכר אינו סובל מחוק התועלת השולית הפוחתת ולכן עשוי להיות מדד לא מדויק עבור האושר בחברה.

2. יתרונות הגישות הקפיטליסטית והסוציאליסטית

בבואנו לדבר על הגישה הקפיטליסטית או הסוציאליסטית, אין טעם לדעתי, לדבר על הגדרות מילוניות של קפיטליזם וסוציאליזם, או הגדרות שהוגדרו לפני מאות שנים. יש להתייחס בצורה פשוטה לעקרונות בהם דוגלים תומכי הגישה הקפיטליסטית ותומכי הגישה הסוציאליסטית נכון להיום.

יתרונות הגישה הקפיטליסטית

באופן כללי ניתן לומר שעקרונות הגישה הקפיטליסטית נכון לימינו הם: שוק חופשי, מינימום התערבות ממשלתית, מינימום רגולציות, מגזר ציבורי קטן ומיסים נמוכים.

כמו כן נראה לי חשוב לציין, שרוב תומכי הקפיטליזם איתם נפגשתי לא תמכו בקפיטליזם מתוך גישה אלטרואיסטית או חומלת. כלומר לא הרגשתי שהם תומכים בגישה הקפיטליסטית מתוך שאיפה שכמה שיותר אנשים יהיו מאושרים, אלא יותר משאיפה להגדיל את האושר העצמי. למעשה עקרון היד הנעלמה של אדם סמית טוען שבשוק החופשי, כשכל אחד דואג לעצמו לכולם נהיה יותר טוב.
לכן, גם אם המניע הוא אכן אנוכי, אין זה סותר את העובדה שהגישה הקפיטליסטית יכולה לתרום לאושר של הכלל, ולכן חשוב לבחון איך זה מתבצע ומה היתרונות של השיטה הזו.

הכח המניע – הדבר החשוב ביותר להבין הוא שהכח המניע בשיטה הקפיטליסטית הוא מקסום הרווח העצמי. טובת הצרכן אינה מעניינת את החברות**, אלא במידה וזו תורמת לרווח. זו הסיבה שבמשק תחרותי הצרכן מרוויח, כיוון שהחברות עושות מאמצים להיטיב עם הצרכן על מנת להרוויח יותר.

התנאי ההכרחי שמאפשר להמיר את הצורך במקסום הרווח ליתרון עבור הצרכן הוא תחרותיות. ברגע שהשוק איננו תחרותי, החברות יפסיקו להשתפר עבור הלקוח ואפילו יקצצו באיכות השירות שלהם, היות ואלו כבר לא יהיו נחוצים יותר עבור מקסום הרווח.
תנאי הכרחי נוסף הוא זמינות המידע. שוק שיש בו אפשרויות רבות, אך שלציבור אין מידע עליהן, בין אם מחוסר פרסום או מהסתרה, או שהמידע שבידיו שגוי, למשל כי הוא הולך שולל על ידי פרסום מטעה, אינו יכול להיות תחרותי במלא מובן המילה, כי הוא מונע תחרות או שהוא יוצר תחרות שאינה מתבססת על טיב השירותים והמוצרים אלא על התדמית שייצרו להם.

חופש בחירה – השוק החופשי פועל בהתאם לרצון הציבור. בשוק החופשי לא ניתן להכריח אדם לקנות מוצר או שירות שאינו רוצה. נניח שהציבור אינו מעוניין בגבינת חצילים, אז השוק לא ייצר אותם כיוון שהציבור לא מעוניין בהם. בסוציאליזם, הממשלה בוחרת להוציא את כספי הציבור, המיסים, על שירותים שהאזרחים לא בהכרח בחרו ולכן מחייבת אותם באופן עקיף לרכוש מוצרים שאינם בהכרח תואמים את הצרכים שלהם. מסיבה זו, עבור מוצרים ושירותים יומיומיים, כגון ביגוד, מזון, בילויים וכדומה עדיפה השיטה הקפיטליסטית, בה הציבור מחליט עבור עצמו, מאשר לו ההחלטות היו מתקבלות על ידי השלטון.

יעילות ומקצועיות – השוק החופשי עושה דברים בצורה מקצועית ויעילה יותר מהממשלה ומהמגזר הציבורי. הצורך ברווח דוחף את השחקנים בשוק חופשי-תחרותי להתייעל, להשתפר, להזדרז ולהשקיע את המשאבים שלהם, שיוצאים מכיסם, בזהירות וחכמה. כמו כן, כל שחקן בשוק מתמחה ומתמקצע בתחום בו יש לו יתרון.
הממשלה והמגזר הציבורי מנגד נחשבים ליותר איטיים ומסורבלים. המניע העיקרי שלהם אינו רווח ולכן חסר להם תמריץ להשתפר, להתייעל או להזדרז. הכספים של הממשלה והמגזר הציבורי הם כספי ציבור. הם אינם יוצאים מכיסם של מקבלי ההחלטות, ולכן נעשה בהם שימוש פחות זהיר ומושכל.

** יוצא מן הכלל הוא כשמדובר בבעלי מקצוע או עסקים קטנים שבעליהם נפגשים באופן ישיר עם הלקוח. במקרים אלו לעיתים קרובות הדחף המניע איננו רק מקסום הרווח, היות ואלו רואים את הלקוח כאדם ולא רק כצרכן.

יתרונות הגישה הסוציאליסטית

בבסיס הסוציאליזם, כפי שהוא נתפס כיום על ידי מצדדיו, עומד הרעיון של הגדלת האושר בחברה על ידי ערבות הדדית. ערבות הדדית זו באה לידי ביטוי על לקיחת חלק מהעושר האישי (מיסים), ופיזורם חזרה לחברה באופן שישרת טוב יותר את הציבור בכלל, ואת האוכלוסיות החלשות בפרט.

בכללי ניתן לומר שעקרונות אלו הם: התערבות ממשלתית בתחומים שבהם אין לשוק הפרטי מענה מספק לצרכים של הציבור, ורגולציה שמטרתה למנוע מהשוק הפרטי לנצל את כוחם באופן שפוגע בציבור. כמו כן הסוצאליזם תומך בהתאגדויות עובדים והתאגדויות אזרחיות שיאזנו את כוחם של האזרחים והצרכים אל מול כוחם של העסקים והתאגידים.

הכח המניע – הכח המניע מאחורי ההתערבות הממשלתית הוא טובת הציבור, באופן בו הממשלה מבינה אותו, היות ושירותי הממשלה, בין אם זה חברת חשמל, הרכבת, או ביטוח לאומי, לא מבוססים על מיקסום רווח, אלא על שירות הציבור.
התנאי ההכרחי שמוודא שהמדינה אכן פועלת למען האינטרס הציבורי הוא העדר שחיתות. שחיתות במוסדות המדינה גורמת לכך שההחלטות וחלוקת המשאבים נעשות מאינטרסים צרים ומשרתים את המקרובים לשלטון או פלחי ציבור מצומצמים.

שירותים ברמת המכלול – אחד היתרונות של הגישה הסוציאליסטית היא שישנם שירותים ומוצרים שהאזרח הפרטי לא ישלם עבורם, אך הם דרושים לתפקוד תקין של המכלול. צבא, משטרה, מכבי אש, כבישים, תשתיות וכדומה אלו הם שירותים שלא ניתן לקיים מבלי להכריח את הציבור לשלם עליהם, ולכן כדי לקיימם דרושה התערבות ממשלתית.

מתן מענה לכולם – השוק החופשי איננו בנוי לתת מענה לכולם, אלא רק למי שיש בידיו לשלם. למשל, אם ניקח לדוגמא את הצורך לטוס לחו"ל: בודדים יכולים לקנות מטוס פרטי, אחרים יכולים לקנות כרטיס טיסה, ויש כאלו שאינם יכולים לרכוש אף אחד מהאפשרות הנ"ל ולקבל מענה לצורך שלהם.
כשמדובר בצרכים שחיוני שכל החברה תקבל עבורם מענה איכותי, כגון ביטוח בריאות, השוק החופשי לא תמיד יכול לספק זאת, ולכן במקרים אלו עדיף שהצורך יסופק על ידי המגזר הציבורי.

ראייה המשרתת את המכלול – בשונה מהשוק הפרטי, המעוניין ברווח האישי בלבד, המדינה מעוניינת בטובת המכלול, ולכן היא משקיעה בשירותים שלא משתלם לחברה פרטית לספק אותם, אך שקיומם משרת את כלל המכלול. מערכת החינוך היא דוגמא לכך. דוגמא נוספת לכך היא הרכבת. פרויקט כמו הרכבת, לפחות זו שבישראל, לכשעצמו, איננו פרויקט משתלם. התשלומים של הנוסעים אינם מכסים את העלויות הגדולות הכרוכות בהקמה ותחזוקה של מערך הרכבת וגוף פרטי לא יקח על עצמו מיזם שכזה. אך ברמת המדינה זהו פרויקט רווחי, כיוון שהוא מיעל את המשק ומגדיל את עושרה של המדינה.
כמו כן, הממשלה יכולה לדחוף יוזמות מטיבות לחברה, שהשוק הפרטי לא היה נכנס אליהן, היות שבנקודת הזמן הנוכחי הן אינן משתלמות כלכלית. דוגמא טובה לכך זה המעבר לשימוש באנרגיות ירוקות ומתחדשות. יצרני הרכב והחשמל מעדיפים להשתמש בדלקים מחצביים (נפט וגז), היות שבנקודת זמן זו הם זולים יותר, הטכנולוגיה שלהם כבר מפותחת והתשתיות לשימוש בהם כבר קיימות. הממשלה, שמבינה את חשיבות המעבר לאנרגיות ירוקות, יכולה ליזום השקעה בשיפור הטכנולוגיה ובהקמת התשתיות הדרושות, על לזרז את המעבר לאנרגיות ירוקות ולהפוך אותן למשתלמות יותר גם עבור השוק הפרטי.

חיזוק אוכלוסיות חלשות – אחד החסרונות של הגישה הקפיטליסטית היא שאין בה שום מנגנון (לפחות לא שאני יודע עליו*) שמצמצם פערים בחברה. בשוק חופשי מתקיים חוק טבע פשוט: מי שיש לו יותר, מתקדם עוד יותר מהר, ולכן במשק קפיטליסטי יש כל הזמן תנועה של הון, נכסים וכח מהחלשים לחזקים, המתבטאת בפערים חברתיים הולכים וגדלים. הגישה הסוציאליסטית נותנת מענה זה על ידי מיסוי פרוגרסיבי וחלוקה מחדש של המשאבים באופן שיחזק את השכבות החלשות, וגם על ידי רגולציות על עסקים, כגון שכר מינימום והטבות סוציאליות.

*אני לא מחשיב התאגדויות עובדים כמנגנון של שוק חופשי, כיוון שכדי שהם יקרו יש צורך ברגולציה שאוסרת על מעסיקים למנוע מהעובדים להתאגד על ידי איומים שונים.

3. מי עדיף ומתי?

 

השוק הפרטי עדיף על יוזמה ממשלתית עבור:

• מוצרים ושירותים שמחירם זול: מזון, לבוש, שירותי טלפון, אינטרנט, בנקאות ועוד.
• מוצרים ושירותים יקרים שאינם קריטיים לאושרה של החברה: וילות, יאכטות, טיסות, ספא, מוצרי יוקרה…

יוזמה ממשלתית עדיפה על השוק הפרטי עבור:

• מוצרים ושירותים שמטבעם משרתים את המדינה ולא את הפרט: משטרה, צבא.
• מוצרים ושירותים יקרים, שהינם קריטיים לאושרה של החברה ושאנשים יכולים להמנע מלרכוש אותם: כגון השכלה, ביטוח בריאות, מכבי אש ועוד.
  (מדובר בשירותים שהמחיר שלהם יקר, אך בשונה מדיור, למשל, אדם עשוי לא לרכוש אותם אם יש לו קושי כלכלי. מנגד התוצאה של אי רכישת שירותים אלו עשויה להיות פגיעה קשה באושר שלו.)
• מוצרים ושירותים בהם יש ניגוד אינטרסים גבוה בין טובת העסק לטובת הלקוח או הציבור: כגון בתי כלא, מערכת בריאות, ביטוחים.
  (בתי כלא פרטיים, כמו בארה"ב, נמצאים בניגוד אינטרסים עם טובת הציבור, כיוון שככל שיש יותר אסירים הם מרוויחים יותר. לכן הם מפעילים לובי שמעודד כליאה, מונעים מהאסירים תנאים בסיסיים או תכניות שיקום, ומשתמשים בהם ככח עבודה זול.
  כנ"ל מערכות בריאות שמרוויחות ככל שהאנשים יותר חולים או חברות ביטוח שמרוויחות יותר ככל שהן משלמות פחות פיצויים ללקוחות שלהם)

תקנים ורגולציות – מסייעים לכלכלה:

• כשיש פגיעה בתחרותיות, למשל במקרה של מונופולים.
• כשחברות פרטיות יוצרות נזקים לחברה: זיהום סביבה, הונאת צרכנים, ניצול עובדים, פיתוח מוצרים לא בטיחותיים, ביצוע פעולות המזיקות לכלכלה, כגון הרצת מניות ועוד.

תקנים ורגולציות – מזיקים לכלכלה:

• כשיש רגולציות ובירוקרטיה מיותרת, בין אם היא ישנה וכבר אינה רלוונטית, או כזו שנקבעה בצורה שטחית ללא בדיקה מעמיקה.
• כשהרגולציות תקפות לכל סוגי העסקים באופן שווה ולא פרוגרסיבי, העסקים הקטנים או החלשים נפגעים יותר.

התערבות ממשלתית בכלכלת המאקרו:
באופן כללי חשוב להבין שכלכלה הינה מערכת מורכבת וכל התערבות במערכת מורכבת, מבלי להבין אותה במלואה ומבלי לקחת בחשבון את כל המרכיבים שלה, עשויה להיות לא צפויה ואף הרסנית. מנגד התערבות נכונה יכולה להוביל לתוצאות טובות, בין אם ביום-יום או בין אם בתקופות משבר. לכן הויכוח האמיתי איננו על האם התערבות ממשלתית בכלכלת המקרו מועילה או מזיקה, אלא יותר על תזמון ואופי ההתערבות.

מדוע יישום גישה קפיטליסטית או סוציאליסטית טהורה מוביל לכלכלה כושלת?
ישום כלכלה סוציאליסטית טהורה, כלומר קיום רק של מגזר ציבורי ללא מגזר פרטי או נסיון להשפיע באופן מלאכותי על התנהגות השוק תוביל לכלכלה לא יעילה בה יש מתאם נמוך בין מה שהציבור רוצה לשירותים ולמוצרים שמסופקים לו בפועל, ולכן האושר של הציבור לא יצמח.
לצורך ההמחשה ניתן לדמות זאת לאדם שהתחנך מילדות דרך חינוך מקיף ונוקשה. כל האישיות שלו מעוצבת על ידי אחרים האומרים לו מה הוא צריך ומה אסור לו לעשות. העולם הפנימי הרגשי שלו מתנוון היות והוא לא מקבל מענה לצרכים שלו ולכמיהות העמוקות שלו, ואין כל התפתחות של פונטציאלים הנובעים מיוזמה אישית. אדם זה לא יהיה מאושר.

ישום כלכלה קפיטליסטית טהורה, כלומר ללא קיומו של מגזר ציבורי וללא התערבות ופיקוח על המגזר הפרטי, תוביל במהרה לשוק שאינו חופשי, רווי במונופולים, לפערים סוציו-אקונומיים הולכים וגדלים, עד לכדי אולגרכיה, בה מיעוט של עשירים שולט בהמונים העניים, ולבסוף במשברים פיננסים, בריאותיים וסביבתיים תכופים הנובעים מבצע והתנהלות לא זהירה של גופים בעלי השפעה משמעותית על הכלכלה, על חיי האנשים והסביבה. כלכלה כזו תפגע תטיב עם אושרם של מעטים, אך תפגע באושרם של הרוב.
לשם המחשה ניתן לדמות זאת לאדם שגדל ללא שום חינוך, הכוונה או פיקוח. אדם כזה יפעל רק לפי הדחפים שלו, ויפעל גם באופן שיזיק לו, כמו למשל לאכול ג'נק פוד, לקחת סמים, לעבור על החוק ועוד, היות ולא למד מחכמתם ומטעויותיהם של אחרים. אדם זה לא יהיה מאושר.

זו אגב, הסיבה שהכלכלות המוצלחות ביותר כיום הינן כלכלות המשלבות את שתי הגישות, וזו גם הסיבה שרוב תומכי הקפיטליזם או הסוציאליזם אינם תומכים בזרמים הטוטאליים של הגישות הללו, אלא בגרסה יותר מעודנת שלהן.

4. גישות כלכליות נוספות:

 

המאמר הנ"ל מנסה להציג את היתרונות של של השוק הפרטי על מול יוזמות ממשלתיות ולבחון מתי ועבור אילו מוצרים ושירותים עדיף להשתמש בכל אחת מהן.
עם זאת חשוב לזכור ששתי האופציות הללו, שוק פרטי או יוזמה ממשלתית אינן האופציות היחידות.

שילוב של שתי האופציות: אחת הדרכים להפיק את המיטב משני העולמות היא ליזום שירותים בהם הממשלה היא היזם והשוק הפרטי הוא המבצע. הממשלה יוצאת ביוזמה, מגדירה את התנאים לביצוע שלה, ומוציאה מכרז לשחקנים בשוק הפרטי שיוציאו לפועל את היוזמה עבור הממשלה. דוגמא לכך מיושמת בתחום התחבורה הציבורית בישראל לאחר שהממשלה פתחה את התחום לשחקנים חדשים. הממשלה קובעת את תנאי המיזם, את תנאי התשלום, וחברות שחושבות שמשתלם להן להוציא את הפרויקט לפועל, מתחרות על הזכות לעשות זאת.

קיום מקביל של שתי האופציות: דרך נוספת להפיק את המיטב משתי העולמות הוא קיום של אופציה ממשלתית כאחד השחקנים בשוק פרטי. למשל, בתחום הבריאות, קיומה של מערכת בריאות ממלכתית ולצידה מערכות רפואה פרטית, מאפשרת לתת שירות חשוב לכל אזרחי המדינה, ומי שמעוניין בשירות באיכות גבוהה יותר, ויש לו הכסף לשלם, יכול לעשות זאת במערכת הבריאות הפרטית.

שימוש במגזר השלישי (הפילנתרופי): אחד הייתרונות של שירותי המדינה על שירותי השוק הפרטי היא שהם מונעים, באופן אידיאלי, מטובת הצרכן ולא ממקסום הרווח כמו בשוק הפרטי. מנגד אחד הייתרונות של השוק הפרטי על שירותי המדינה הוא מקצועיות ויעילות.
ככלל, המגזר השלישי, הפילנטרופי, מאופיין בשתי התכונות הללו. המוטיבציה העיקרית שלו היא טובת הצרכן (אפילו יותר מהמגזר הציבורי), ומנגד הוא מקצועי בתחום שלו ויעיל יותר.
אי לכך הממשלה יכולה לאפשר לגופים במגזר השלישי לנהל שירותים השייכים למגזר הציבורי. למשל לתת את ניהול בתי הכלא לארגונים שפועלים לשיקום אסירים, או לתת את מערך הפיקוח הסביבתי לניהלן של עמותות למען איכות הסביבה.
כך המגזר הציבורי יוכל לספק את אותם השירותים, עם כח אדם מיומן יותר, חדור מוטיבציה וזול יותר, מה שיביא לעליית איכות השירות מחד, והוזלתו מנגד, מבלי ליצור את בעיית ניגוד האינטרסים הקיימת אצל גוף פרטי שמטרתו היא מקסום הרווח ולא בהכרח טובת הצרכן.

5. לסיכום

במאמר זה ניסיתי להעמיק יותר את ההבנה לגבי יתרונות וחסרות הגישה הקפיטליסטית והסוציאלסטית מתוך מטרה לאפשר הבנות טובות יותר לדרכים המאפשרות כלכלה מוצלחת.
הדוגמאות שנתתי אינן מכסות את כל התמונה, וללא ספק ישנן עוד גורמים, נקודות חוזק ותורפה בכל אחת משתי הגישות בפרט, ובגישה הטובה ביותר לכלכלה מוצלחת בכלל.

אי לכך, אם אתם שותפים כנים לרצון להבין כיצד לייצר כלכלה שמגדילה את האושר של האזרחים, והצורך שלכם איננו רק להגן בכל מחיר על הגישה איתה אתם מזוהים, אני מזמין אתכם לכתוב לי הערות ונקודות מבט נוספות שירחיבו, יתקנו, ידייקו ויעשירו את המאמר.