העלאת גיל הפרישה לנשים ל-67, לא ימחק את הפער המגדרי בהכנסה מפנסיה פרטית, כך עולה ממחקר חדש שפרסם היום (ראשון) מרכז טאוב בו נבחנה מערכת הפנסיות בישראל דרך הזווית המגדרית, והוערכו פערי ההכנסות מפנסיה בין נשים לגברים בעתיד.

ממצאי המחקר רלוונטיים במיוחד לאור העובדה שבשנים האחרונות מתנהל ויכוח בסוגיית גיל הפרישה לנשים. כזכור שר האוצר משה כחלון סירב להכריע בנושא, ובאחרי שורת דיונים שערכה בשנה האחרונה ועדת הכספים, הציע יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה) פשרה, שתיתכן שתעוגן בחוק, במסגרתה יועלה גיל הפרישה אך נשים שעובדות במקצועות שוחקים יוחרגו מההעלאה.

עוד עולה מהמחקר, אותו ערכו ליאורה בוורס והדס פוקס, כי ההכנסות החודשיות מפנסיה תעסוקתית של נשים נמוכות יותר משל גברים בממוצע, משום שנשים מרוויחות פחות בממוצע, יוצאות לחופשות לידה ופורשות מוקדם יותר משוק העבודה. לגיל הפרישה, כך נמצא, השפעה ניכרת על ההכנסה מפנסיה – דחיית הפרישה לגיל 67 במקום 62 תגדיל את ההכנסה מפנסיה תעסוקתית ב-45%, ואת ההכנסה מקצבת הזקנה ב-25%.

כאמור, הערכות סימולציה שעכרו החוקרות מראות שאפילו אם נשים דוחות את הפרישה לגיל 67, הפער המגדרי בהכנסה מפנסיה פרטית עומד על לפחות 20% אחוזים נשואים ו-27% בקרב רווקים. עם זאת, לקצבת הזקנה תפקיד חשוב בצמצום הפערים: כשהיא מובאת בחשבון בסימולציה, הפערים מצטמצמים ל-13% ו-20% בהתאמה. הפער המשוער העתידי בהכנסות מפנסיה בין גברים לנשים מציב את ישראל בערך באמצע הדירוג מדינות אירופה.

כדי להבין את הפערים המגדריים בהכנסה מהפנסיה צריך להבין הרכב הגמלה ואת הבסיס המשולש של מערכת הפנסיה בישראל.

הרובד הראשון הוא קצבאות. המוסד לביטוח לאומי מעניק קצבת אזרח ותיק החל לכל אזרח מגיל 70 (גיל הפרישה המוחלט) ומעלה, ובגיל מוקדם יותר לעובדים שפרשו בגיל הפרישה המותנה (62 לנשים ו-67 לגברים) או לבעלי הכנסה נמוכה. קשישים החיים בעוני מקבלים גם הבטחת הכנסה – אחד מכל חמישה אזרחים ותיקים זכאי לקצבה זו.

רובד שני הוא הפנסיה התעסוקתית הפרטית. בשנת 2008 הונהגה בישראל חובת ביטוח פנסיוני, ומאז כל עובד ועובדת שכירים מחויבים להפקיד חלק משכרם בקרן פנסיה, לצד הפקדה מצד המעסיק. גובה הקצבה החודשית המשולמת בעת הפרישה נקבע לפי כמות הכסף שנצברה בקרן.

הרובד השלישי והאחרון הפקדות וולונטריות – כספים אותם מפקיד העובד מטעם עצמו לקרן הפנסיה, בדרך כלל בסוף שנת המס.

השוני בין נשים לגברים בכל אחד מהרבדים הוא שצפוי להכתיב את עומק הפערים בהכנסות מפנסיה בעתיד.

מה יהיה הפער המגדרי העתידי?

בניסיון לשער את גובה הפער המגדרי העתידי בפנסיה, ערכו החוקרות סימולציה שבדקה את קצבת הפנסיה בהתבסס על נתונים ממוצעים של גובה השכר וצמיחתו בכל מגדר כיום.

בקרב נשואים הפורשים בגיל 67, אישה תקבל גמלה של כ-13,300 שקלים לחודש (תעסוקתית וקצבת זקנה יחד), לעומת גבר שיקבל כ-15,300 שקלים, כלומר כ-2,000 שקלים יותר מהאישה בסך הכל. בקרב רווקים הפער המגדרי גדול אף יותר, ואישה הפורשת בגיל 67 תקבל כ-3,000 שקלים פחות מגבר.

כאמור, גיל הפרישה משפיע באופן ניכר על הפנסיה. אישה שתפרוש בגיל 62 תקבל כ-3,800 שקלים פחות לחודש ממי שפורשת בגיל 67, הן בגלל צבירה נמוכה יותר בקרן הפנסיה והן כי לא תשולם לה תוספת דחייה של קצבת האזרח הוותיק – תוספת המשולמת במקרים בהם לא הייתה זכאות לקצבת אזרח ותיק בגלל הכנסות מעבודה, או שבגלל ההכנסות מעבודה הגיעה למבוטח קצבה חלקית והוא ויתר על קבלת הקצבה. תוספת הדחייה עומדת על 5% מהקצבה עבור כל שנה מגיל הפרישה ועד לגיל הזכאות לקצבת זקנה בה לא שולמה קצבת האזרח הוותיק.

מכיוון שהנתונים הזמינים במוסדות הממשלה לא מאפשרים להבין את הפער המגדרי הקיים כיום בחיסכון לפנסיה, פנו החוקרות לנתונים של חברת הביטוח מנורה-מבטחים שמפעילה קרן פנסיה ל-640 אלף מבוטחים. הנתונים, כאמור, לא מדויקים אך איפשרו לחוקרות להגיע לאומדן כללי ביחס לפער המגדרי בחסכון הפנסיוני.

מהנתונים עולה כי אכן קיים פער מגדרי בחיסכון לפנסיה תעסוקתית, והוא עולה עם הגיל. הפער המשמעותי ביותר נמצא בקרב גילאי 54-45: גברים בגיל זה נהנים מחיסכון גבוה ב-28% לפנסיה תעסוקתית מאשר נשים.

לאור ההבדלים בשיעורי התעסוקה והשכר בין המגזרים השונים, נערכה גם בדיקה לפי שלוש קבוצות אוכלוסייה: ערבים, חרדים וכל השאר. מהבדיקה עלה כי בקבוצות הגיל המבוגרות יותר (44 ומעלה) הפערים המגדריים הממוצעים בפנסיה גבוהים יותר בקרב ערבים, אולם בעבור בני 44 ומטה הפערים הצפויים באוכלוסייה זו דומים ליתר האוכלוסייה. הצטמצמות הפער בגילים הצעירים משקפת כנראה שינוי בין-דורי – בדור הנוכחי תעסוקת הנשים הערביות גדלה במידה ניכרת, ולכן ההפרשות שלהן לפנסיה צפויות להיות גבוהות בהרבה מאשר בדור הקודם. לנשים חרדיות בקבוצת הגיל 34-25 מאזני פנסיה תעסוקתית גבוהים מגברים חרדים ב-26% – נתון המשקף את שיעורי התעסוקה הגבוהים יותר של נשים בקבוצה זו.

מה משפיע על הפנסיה שלכן? שעות העבודה, טיפול בילדים ומדד המחירים לצרכן

דרך השוואה נוספת שננקטה במחקר היא מדד מקיף ששימש במחקר למדידת הפערים המגדריים העתידיים הצפויים בפנסיה במדינות אירופה, כדי להשוות את המצב בישראל. המדד כולל נתונים נבחרים מתחום התעסוקה ומתחום מערכת הפנסיה, ובמסגרת בחינת הנתונים הללו בישראל מצאו החוקרות כמה מדדים המשפיעים במיוחד על הפער המגדרי בפנסיה.

נתוני תעסוקה: המדיניות בישראל מעודדת תעסוקת נשים, למשל באמצעות זיכוי מס גבוה יותר משל גברים. ואכן, שיעור התעסוקה של נשים בישראל גבוה יחסית: כ-66% בגילאי העבודה (פער של 7 נקודות אחוז מגברים, לעומת ממוצע של 15 נקודות אחוז ב-OECD). היות שלקרנות הפנסיה הפרטיות יש תפקיד חשוב מאוד בהכנסות לאחר הפרישה, ריבוי הנשים המועסקות מצמצם את הפערים המגדריים ביחס לעולם. אולם נתונים אחרים דווקא מרחיבים את הפער; הפער בין נשים לגברים בשכר לשעה בישראל ממוקם באמצע דירוג ה-OECD (כ-19% נכון לשנת 2016), ויש פער גבוה יחסית (16%) בין מספר שעות העבודה השבועיות של נשים (כ-37 שעות) ושל גברים (כ-44 שעות).

רציפות תעסוקתית: העובדה שכמעט רק נשים יוצאות לחופשת לידה בישראל, והן לרוב גם המטפלות העיקריות בילדים, מתבטאת גם בצבירת הזכאות לפנסיה. חופשת הלידה בתשלום (15 שבועות) נחשבת לתקופה מבוטחת למטרות חישוב ותק העבודה והצבירה לפנסיה, אולם אם אישה בוחרת להאריך את התקופה ללא תשלום (כפי שעושות רבות), פרק זמן זה אינו מבוטח.

גם ההגנה על הפנסיה בישראל בתקופות של טיפול בילדים מצומצמת, יחסית למדינות ה-OECD, שבמרביתן קיימת מדיניות להפחתת הפערים הנוצרים בתחום זה – למשל בזיכויי פנסיה או הפקדות פרטיות למען ההורה. סימולציה של ה-OECD הראתה שאישה בישראל שתצא להפסקת קריירה בת חמש שנים לצורך טיפול בילדים תקבל כ-90% מהכנסת הפנסיה של אישה שלא יצאה להפסקה, נתון המציב אותה במקום הרביעי מהסוף בדירוג מדינות הארגון.

קצבאות ממשלתיות: מדיניות החלוקה מחדש במערכת הפנסיה באמצעות קצבאות משפיעה על הפער המגדרי ומעניקה יתרון לנשים. גבר ואישה ששילמו דמי ביטוח לאומי 35 שנים לפחות, ופורשים בגיל הפרישה הרשמי, יקבלו מהביטוח הלאומי קצבה חודשית זהה. אולם לכל עובד ועובדת יש אפשרות לדחות את קבלת הקצבה לגיל 70 ולקבל תוספת של 5% על כל שנת דחייה – ובגלל הפער בגיל הפרישה, אם אישה תבחר לפרוש רק בגיל 70 היא תקבל 22 אחוזים יותר מגבר שיעשה זאת (3,224 שקלים לעומת 2,648).

החל משנת 2003 קצבת אזרח ותיק מוצמדת למדד המחירים לצרכן. המדד עולה בקצב איטי מהשכר, ולכן הקצבה נשחקת יחסית להכנסה הממוצעת במשק. מאחר שתוחלת החיים של נשים ארוכה יותר, ההצמדה למחירים משפיעה עליהן יותר ושוחקת את הפנסיה שלהן לאורך זמן לעומת השכר במשק.

סוגיית גיל הפרישה: ישראל היא בין תשע המדינות ב-OECD שיש בהן פערים בגיל הפרישה בין נשים לגברים, ואחת משלוש בלבד שצפויות לשמר את הפער עד שנת 2060. יש לכך תרומה גדולה להפחתת ההכנסות של נשים מפנסיה לעומת גברים, בעוד דחיית הפרישה יכולה להגדיל את הכנסותיה מפנסיה תעסוקתית בשיעור ניכר. גיל הפרישה לגברים בישראל (67) הוא הגבוה ב-OECD, ונשים רבות ממשיכות לעבוד אחרי גיל הפרישה המותנה (62). בשנת 2016, 53% מהנשים ו-70% מהגברים בישראל בני 69-65 עבדו – נתון גבוה ביותר מ-10 נקודות אחוז מה-OECD.

מקדם התשלום לפנסיה: ישראל היא בין ארבע המדינות היחידות ב-OECD המתחשבות במגדר בעת חישוב הסכום החודשי שישולם לכל מבוטח בקרן, דבר שאינו חוקי במדינות רבות אחרות. מאחר שתוחלת החיים של נשים ארוכה יותר, חברות הפנסיה מחלקות את הסכום הכולל שנחסך בקרן ההפקדות לתשלומים רבים יותר – ולכן נשים מקבלות סכום נמוך יותר בכל חודש. בקרב נשואים החישוב כולל קצבת שאירים ולכן המקדם כמעט זהה, אך לאישה רווקה יש מקדם גבוה (ופנסיה חודשית נמוכה יותר) ב-7.5% מגבר רווק שפורש בגיל זהה. לצד זאת, הפער המגדרי בהפרשות הפנסיה המופנות לביטוח חיים ואובדן כושר עבודה דווקא מגדיל מעט את הקצבה לנשים, ומצמצם את הפער ל-6%.

מה אפשר לעשות?

החוקרות בוורס ופוקס מסכמות ואומרות כי יש להעלות את המודעות להשפעת הקריירה על ההכנסה לאחר הפרישה. פוקס הסבירה כי "ככל שאדם מפריש סכום גבוה יותר לפנסיה בתקופת העבודה, הוא יקבל קצבה גדולה יותר בפרישה. נשים בישראל אמנם עובדות בשיעורים גבוהים אולם גברים עובדים יותר שנים, שעות העבודה שלהם רבות יותר והשכר גבוה יותר, ועל כן ההכנסה הממוצעת שלהם גבוהה משל נשים. אם רוצים לצמצם את הפער בפנסיה, המפתח הראשי הוא צמצום הפערים בשוק העבודה".

בוורס הוסיפה כי "גם מבחינת צעדי מדיניות ממשלתיים יש דרכים לצמצם את הפערים בפנסיה – בראש ובראשונה העלאת גיל הפרישה לנשים (תוך התחשבות בהיבטים השונים של הסוגיה), וכן מציאת פתרונות לשימור רצף ההפרשות לפנסיה ולביטוח הלאומי בעת חופשות לידה וטיפול בילדים ובחינה מחדש של ההיבטים המגדריים בפנסיה הפרטית, למשל בחישוב המקדם".

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס,  אמר כי "על קובעי המדיניות לחשוב כיצד חלוקת המשאבים תעודד אנשים להשתתף בשוק העבודה, מצד אחד, ולהוריד את אי השוויון מצד אחר".