עוד מעט תחל להישמע ברחובות בני ברק ומאה שערים הברכה החרדית החוזרת על עצמה בכל שנה: "חורף בריא". מתי בפעם האחרונה מישהו חילוני איחל לכם ברחוב "חורף בריא"?
אם אתם גרים באזורים מסוימים של רמת גן, או תל אביב, ובשכונות החילוניות בירושלים, במרחק של צעדים ספורים מכם תוכלו לפגוש אנשים שיאחלו לכם את מה שתכל'ס כולנו צריכים שיקרה במהלך החורף המתקרב.
החוויה החרדית שלי החלה לפני קרוב לשבע שנים, ונמשכת מאז ועד היום. במהלך הזמן הגעתי לתובנות מרחיקות לכת על בני אדם בכלל, בלי קשר לשאלת החרדים באופן ספציפי. החוויה הזו משמעותית ביותר עבורי ואני מקווה להמשיך אותה עוד זמן רב, למעשה להרחיב אותה גם למחוזות חדשים, לתרבויות ואורחות חיים נוספים ולחוויות חדשות.
האם החרדים פנאטים? תלוי את מי שואלים. "אתם החילונים חושבים שהחרדים פנאטים, אבל זה בדיוק להיפך – אתם הפנאטים, כי אצלכם אין דיוק, ואין גבולות, ואז הכל מותר. כי אם משהו אחד מותר ואין שום הגבלה, אז למה משהו אחר אסור? וככה מגיעים לזה שהכל מותר ומגיעים למקומות שישמור האל". כך אמר לי פעם מישהו בבני ברק, ואני אומר – שווה לחשוב על זה, לפחות לפתוח את הראש ולהיזהר כשאנחנו קוראים למישהו אחר "פנאט".
עברנו את ראש השנה, גם החרדים מתמודדים עם דילמות כמו כל אחד, למרות שלפעמים קל לחשוב שאצלם זה אחרת, ולמרות שהחג הוא ללא ספק משהו שמחכים לו כל השנה. "כל החודש הילד בכה במעון, כל החודש. עד שקצת נרגע והתרגל בא ראש השנה. פחדתי איך הוא יחזור ושוב הבכי הזה והסבל, אבל בינתיים עובר בסדר איכשהו, נו, כולם עוברים את זה", אמר לי חסיד באחת החסידויות לפני כמה שנים. גם הבן שלי נכנס לגן חדש השנה, והחגים האלו שוברים את השגרה ממש מיד אחרי שרק החלה. כמו שאמרתי, כולנו מתמודדים עם אותן בעיות, בסופו של דבר.
לפנינו יום כיפור ולאחריו סוכות, תקופת החגים ממש כאן, ואני כבר מצפה לחוויות הבאות שלי בבני ברק או במאה שערים, לימים החגיגיים של חול המועד, כשסמטאות מאה שערים מלאות אדם והאווירה מלאת הוד והדר. לך תמצא מקום לשבת בפיצה אורי והשעה אחת אחר חצות נראית כמו תחילת הערב.
לפני כמה שנים טיילתי בבני ברק לקראת סוכות, ממש בתקופה הזו של השנה, וכמה ילדים שאלו אותי אם אני תייר. "המממ, כאן כן" עניתי בחיוך. "מאיפה אתה?" שאלו, והשבתי שמהרצליה. "ומה, שם לא מקשטים לחג כמו פה? באמת בגלל זה באת?"…
בשנה שעברה בתקופה הזו נסעתי בבני ברק אחרי אחד האירועים, נסיעה איטית בשל פקק מקומי. לפתע מישהו דפק על החלון ובלי לחכות פתח את הדלת ונכנס, התיישב לידי. הבטתי בפליאה קלה אבל אמרתי: "נעים מאד…". הוא לקח לעצמו רגע להתארגן בנוחות בכיסא, הביט מסביב וראה את הוייז שלי ואז אמר: "נעים מאד, נעים מאד, אני רואה בג'י פי אס שלך שאתה פונה ימינה עוד 800 מטרים לז'בוטינסקי, זה מצוין, זה ממש ליד הבית שלי. סע".
עוד חשבתי לנצל את ההזדמנות הזו, אשר נקרתה בדרכי, וגם ככה הייתי קצת משועשע מכל הסיטואציה, אז שאלתי אותו איך המסעדה שזה עתה חלפנו על פניה. הוא השיב די בזלזול, במבט משתאה: "מאיפה אני יודע, הבית שלי פה ליד, למה שאני אלך לאכול במסעדה?"…
אפרופו אוכל, מישהו פעם אמר לי בבני ברק: "הייתי משגיח כשרות, חלק מהעבודה זה לברור מזונות שלא יהיו תולעים, רמסים, שהאוכל יהיה נקי. זה מצחיק, אנשים לא מוכנים לאכול תולעת, אבל אוכלים אחד את השני בלי מלח". גם זה יפה בעיני, התובנה הזו ש'בין אדם לחברו' יותר חשוב מהכל, ככה אני רואה את זה, וזה בדיוק מה שאני מאחל לכולנו לשנה החדשה, שנהיה טובים האחד לשני, האחד לאחר, דרך ארץ קדמה לתורה, זה באמת מה שחשוב.
שנה טובה ו… חורף בריא!
