אוקטובר נמצא ממש מעבר לפינה, וזה אומר שמערכת הבריאות שוב נערכת לעונת סל תרופות מתישה, קשוחה ומתעתעת. מדובר בריטואל שחוזר על עצמו כל שנה לקראת ולאחר כינוסה של הוועדה הציבורית להרחבת סל שירותי הבריאות, או בשמה המוכר יותר – ועדת סל התרופות.

במהלך העונה הזו (ולמען האמת גם לפניה) מופעלים על הוועדה לחצים כבדים מכל הכיוונים – מצד חולים ובני משפחותיהם, מצד חברות התרופות המעוניינות שהמוצרים שלהם ייכנסו לסל וכן מצד שלל גורמים בעלי אינטרסים. איתות ראשוני לכך קיבלנו כבר בימים האחרונים עם הודעה של חברת התרופות רפא, העוסקת כיום באחד הנושאים הסקסיים והפופולריים ביותר בתחום – שוק הקנאביס.

בהודעה שפרסמה החברה נטען כי משרד הבריאות דחה את בקשתם להעלות מוצרי קנאביס שמיוצרים על ידה לדיוני הוועדה. ניתן להבין את רצונה של החברה שמוצריה יידונו בוועדה, ואפשר בהחלט גם לקבל את העמדה הכללית לפיה מוצרי קנאביס מסוימים ומסובסדים, שהחברה מייצרת, יטיבו עם חולים רבים.

אלא שכמו בהודעות רבות שנשלחות בעונה זו לכתבים העוסקים בתחום, צריך גם לקרוא בין השורות. מההודעה עולה כי הוועדה לא תדון בשלב זה במוצרים שהחברה הגישה, אלה שפותחו בהתאם לרפורמת הקנאביס שהנהיג באחרונה משרד הבריאות, שנמצאת עדיין בחיתוליה. העניין הוא שמשתמע מההודעה כאילו הוועדה כלל לא תדון בתרופות עם מרכיבי קנאביס, כשהאמת היא הפוכה – כמו בשנה שעברה, גם השנה צפויים חבריה לדון בתרופות עם רכיבים אלה. אבל הן לא יהיו מוצרי הקנאביס שמשווקת חברת רפא, וכל זאת ככל הנראה כי עדיין לא הושלם ההליך הרגולטורי לרישום מוצרים אלה. לא מן הנמנע שבשנה הבאה הדבר ישתנה.

וזו רק סנונית ראשונה. בתקופה הקרובה צפויות להתפרסם הודעות רבות מצד חברות התרופות, כשמוטב ואף צריך לקרוא אותן דרך משקפיים ביקורתיים, אפילו ביקורתיות מאוד. האינטרס של החברות הוא ברור: תרופה שנכנסת לסל נותרת שם לכאורה לעד, או עד שתיכנס במקומה תרופה מתקדמת יותר לאותה מחלה.

הפועל היוצא הוא שהחברות הללו מנסות בדרכים ישירות ועקיפות להשפיע על החלטות הוועדה. כך למשל נהוג שבתקופה שבה הוועדה מתכנסת לדיונים הראשונים, נערכים כנסים של חברות תרופות שבהן מוצגות תרופות וטכנולוגיות שהן מעוניינות שייכנסו לסל, ומתנהל דיאלוג שוטף על הנתונים של כל תרופה. היא מתאפיינת גם בהופעות של חולים במחלות מסוימות בתקשורת ובלחץ באמצעות פוליטיקאים ולוביסטים.

הוועדה, שתתכנס בקרוב, תדון בהוספת תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל הבריאות, בעלות של 460 מיליון שקל – תקציב דומה לזה שהיה ברשותה גם בשנה שעברה. החברים בה מגיעים מרקעים שונים, ובהם רופאים, נציגי קופות החולים, כלכלנים, נציגי ציבור, דת ואתיקה, ובראשה עומד גורם בכיר במערכת הבריאות, לרוב מנכ"ל של בית חולים גדול. כך, למשל, בשנה שעברה מילא את התפקיד מנכ"ל איכילוב ומשרד הבריאות לשעבר, פרופסור רוני גמזו.

אז איך זה בעצם עובד? בתחילת כל שנה מתפרסם קול קורא להגשת בקשות להכנסת תרופות וטכנולוגיות לסל. לאחריו מתבצע סינון ראשוני של הבקשות שהתקבלו, במסגרתו מנופות בקשות שלא עומדות בקריטריונים הראשוניים של הסל. תרופות שלא קיבלו עדיין אישור לשיווק, או לא עמדו בכל המבחנים שדורש משרד הבריאות – לא ייכנסו. בסיומו של שלב זה נאסף מידע על התרופות והטכנולוגיות באמצעות אנשי מקצוע, ספרות מקצועית, גופי מחקר, ועמותות חולים. המידע שנאסף מוצלב בעזרת גופים שונים דוגמת המועצות הלאומיות לבריאות.

כל תרופה וטכנולוגיה שנבחנת מקבלת בתחילת הדיונים דירוג (ללא התייחסות לעלות), שנקבע על פי מפתח של גבוה (A מ-8 עד 10), בינוני (B מ-4 עד 7) ונמוך (C מ-1 עד 3). בהליך הדירוג מובאים בחשבון שאלות בנוגע לתרומת הטכנולוגיה או התרופה להשגת ערכי בריאות שונים, כמו מניעת תמותה, תחלואה ונכות, הצלת חיים, הארכת חיים, שיפור איכות החיים של החולה, מניעה וקיום אורח חיים בריא.

אחרי שהתרופות מקבלות דירוג ראשוני, מתכנסת ועדת משנה שמתמחרת את התרופות שסומנו בעדיפות גבוהה, וכן אוספת את כל הנתונים הרלוונטיים על עלויות התרופה ומספר החולים שיטופלו בכל מחלה רלוונטית. במסגרת מרתון הדיונים האחרון של הוועדה מביאים בחשבון את כל המשתנים עד קבלת ההחלטה – מה בפנים ומה בחוץ.

הוועדה מתכנסת באוקטובר בכל שנה לחודשיים של דיונים מרתוניים, ובסוף דצמבר או תחילת ינואר מסיימת את עבודתה ומעבירה את המלצותיה לשר הבריאות ולממשלה והן הופכות להוראות מחייבות לקופות החולים.