לרגל 45 שנים למלחמת יום הכיפורים ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף את פרוטוקול דיון פורום המטכ"ל שהתקיים יום לפני שפרצה המלחמה, ב-5.10.1973. מהפרוטוקול עולה תמונת מצב בה ראשי הפורום, הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר, וראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, טעו בהנחות המוצא שלהם ובהבנת כוונת האויב, וזאת למרות שהמידע על סדר ופרישת הכוחות הסורים והמצרים, ורמת הכוננות והמוכנות שלהם למלחמה עם ישראל, היה מונח על השולחן.

"מחר יום כיפור, מה הבעיה?"

בתחילת הדיון ערך ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא סקירה מודיעינית בה אמר כי סוריה מצויה מאז ה-5 בספטמבר במערך חירום ומבצעת תרגיל לכיבוש רמת הגולן. אירוע נוסף אליו התייחס זעירא הוא קידומן של שתי טייסות סוחוי מבסיס חיל האוויר הסורי T4 "רחוק מידי בשבילה לתקוף בעומק מדינת ישראל" לאזור הסמוך לדמשק. ביחס לחזית המצרית אמר זעירא כי מערך הארטילריה באזור התעלה תוגבר בכ-300 תותחים ועומד על למעלה מ-1,000, וכי טנקים רבים קורבו לקו המים ומצויים בעמדות ירי לאורך התעלה. עוד תיאר זעירא כיצד המצרים והסורים מצויים ב"עצבנות לא מבוטלת מחששות רציניים מהתקפה ישראלית על סוריה ומצרים" וקשר זאת לסדרת פעולות צה"ליות "שלא היה להן שום קשר עם כוונות התקפיות", והוסיף כי "כך הן פורשו על ידי הערבים והרוסים".

עוד מנה זעירא שני סימנים נוספים "בהחלט משמעותיים" ומעוררי סימני שאלה. בלילה ובבוקר שקדמו לדיון המטכ"ל שלחו הרוסים 11 מטוסי תובלת אנשים, שישה למצרים וחמישה לסוריה והעריך כי "יתכן שהמגמה היא להוציא פרסונל רוסי". "השאלה היא מדוע, ואין לנו פרוש ברור מדוע. יתכן חשש רוסי שאנו עומדים לתקוף. יתכן חשש רוסי שהם הולכים לתקוף ויתכן שהסיבה אחרת והיא פנימית ביחסים בין ברית המועצות למצרים וסוריה", הוסיף זעירא. הסימן השני להתנהגות הרוסית אמר, הוא שמרבית כלי השיט הסובייטים עזבו את אלכסנדריה, דבר שזעירא הגדיר כ"מאד מאד נדיר". יחד עם זאת, סיכם כי אין במידע המודיני לשנות את הערכת המצב כי הסבירות שתפרוץ מלחמה נמוכה: "כל הדברים שמניתי לא משנים את ההערכה הבסיסת של אמ"ן שהסבירות למלחמה ביזמת מצרים וסוריה היא עדיין מאוד נמוכה וסביר שכל מה שקורה היום, להוציא את העניין הרוסי שעוד אין לנו הסבר ברור עליו, נובע מחששות סוריים, מחששות מצריים בכני תקיפה שלנו. בסבירות נמוכה קיימת אפשרות של תקיפה סורית-מצרית מתואמת. ואני אומר את זה שזה בסבירות נמוכה ואפילו נמוכה מנמוכה", אמר זעירא והוסיף בהמשך, "בסיכומו של דבר אני לא חושב שאנו הולכים למלחמה, אבל המצב היום הוא יותר עם סימני שאלה מאשר היה לפני 24 שעות". בהמשך הדיון עדכן זעירא כי שבעה ממטוסי התובלה הרוסיים כבר חזרו מסוריה ומצרים.

מלחמת יום הכיפורים. קצין מתפלל. 6.10.1973 (באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון. צלם: אבי שמחוני, במחנה)

הרמטכ"ל דדו קיבל את הערכת אמ"ן והוסיף כי הוא רואה "את הסכנה שתפרוץ היום מלחמה, היום או מחר, כפחות סבירה מאשר לא תפרוץ מלחמה". להערכתו ההיערכות הצבאית של סוריה ומצרים היא הגנתית או נובעת מחששות מישראל או מסיבות פנימיות. יחד עם זאת, הביע דדו חשש משני נושאים אותם יש לקחת בחשבון – האחד, יכולתם המהירה של צבאות מצרים וסוריה לעשות מעבר מהיר מהגנה להתקפה, והשני, כי אין בנמצא "הוכחה פוזיטיבית" כי מצרים וסוריה לא מוכנות לתקוף. "אין לנו אף ידיעה מודיעינית אחת שלפיה אני יכול לומר: יש לנו מקור יוצא מן הכלל שבא ואמר לנו שהם לא הולכים לתקוף אלא כל מיני דברים אחרים", אמר דדו והוסיף, "שני הדברים האלה, חוסר הוכחה פוזיטיבית והיכולת שלהם לעבור למתקפה, צריכים להיות בסיס להערכת מצב לפעולות שאנו עושים. אי לזאת אנחנו נכריז על כוננות מצב ג' לחג הזה ויתכן שגם אחרי החג נהיה בכוננות מוחלטת".

מפקד פיקוד דרום אלוף שמואל גונן (גורודיש) הוסיף לעדכון המודיעיני בהמשך הדיון כי נראה ציוד צליחה בצד המצרי. גונן הציע כי מידי יום יבוצעו גיחות צילום של חיל האוויר על מנת לעקוב אחר תנועה אפשרית שלו בשביל אינדיקציה נוספת.

אלי זעירא (צילום: דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

הרמטכ"ל דדו התייחס לשאלה אם יש לתת התראה מוקדמת של 12 שעות או 24 שעות לפני מתקפה ישראלית, ואמר כי יתבצע גיוס מילואים, והוסיף כי במידה וההתקפה תפרוץ ללא התראה "אנו נצטרך לבלום באמצעות הכוחות הסדירים (…) באמצעות חיל האוויר וכל הכוחות שיש לנו בקווים".

בתודעה הציבורית התקבעה תפיסה לפיה אחד מהגורמים שהחריפו את "ההפתעה" בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היה הקושי לגייס את כוחות המילואים בשל העובדה שאמצעי התקשורת לא פעלו. מפרוטוקול הדיון שנחשף עולה כי פורום מטכ"ל הכיר את הבעיה, צפה כי היא עשויה לקרות, ושוחח על אופני ההתמודדות הרצויים. הרמטכ"ל דדו הציע כי יתבצעו שיחות "לכל הטלפונים בארץ" באמצעות שירות הדואר ובהן ייאמר: "תפתח את גלי צה"ל ותודיע לשכנים להאזין לגלי צה"ל". מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד הציע כי גל"צ תהיה פתוחה "כדי שאנו, לפחות בחיל האוויר, נוכל להודיע לאנשים ששחרנו לחזור חזרה לבסיסים". דדו השיב לו כי הוא בודק מספר אפשרויות, אך נראה כי במהלך הדיון לא התקבלה החלטה סופית. גם גורודיש התייחס לסוגיית גיוס המילואים ואמר כי "למרות ההשקפה לא לגייס מילואים אני חושב שאת מערך ההתראה כן כדאי לגייס" והצביע על חוסר בכוח אדם, "יש לנו חור בנח"ל-ים וחור למטה בראס מלעב".

ראש אגף אפסנאות האלוף נחמיה קין התריע כי יהיה מחסור במזון טרי לחיילים: "לא הספקנו לתת ירקות ופירות ולחם טרי". הרמטכ"ל השיב לו: "חוץ מזה מחר יום כיפור, מה הבעיה?" האלוף פלד אמר כי "ההוראה היא שאנשים יחיו על מנות קרב" ודדו הוסיף, "ואם אין מנות קרב – אז צמים. סוף סוף זה יום כיפור. צמים".

מלחמת יום הכיפורים. הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר במסוק בחזית סיני אוקטובר 1973 (צילום: דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

מסמך "הגנת סיני" של האלוף טל

ארכיון צה"ל במשרד הביטחון חושף שני מסמכים נוספים העוסקים באסטרטגיית צה"ל לתפיסת ההגנה של מרחב סיני בשגרה ובחרום. האחד – הצעתו של האלוף ישראל טל לשינוי "רדיקלי" מתפיסת ההגנה הסטטית של מערך המעוזים לשיטת הגנה ניידת, והשני – פרוטוקול פורום מטכ"ל בנושא "קונספציית ההגנה בסיני" שהתקיים במאי 1972. שני המסמכים שופכים אור על כך שהתקיים ויכוח בצמרת הצבא בשאלה מהו האופן הנכון לאבטח את המרחב הדרומי ונראה כי צה"ל נתפס לא מוכן בפרוץ המלחמה לא רק בהיבט שאלת "הקונספציה" – ההערכה המודיעינית המוחלטת כי צבאות מצרים וסוריה לא יתקפו את ישראל – אלא גם בשל תפיסת ההגנה המיושנת של קו המעוזים והטיעון הפוליטי להמשיך להחזיק בהם וזאת על חשבון יעילות פעולת כוחות צה"ל בהדיפת ההתקפה המצרית.

מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-6 באוקטובר ובחזית סיני חצו כוחות מצרים את תעלת סואץ. 'קו בר-לב', שרק שישה עשר ממוצביו היו מאוישים, לא היווה מכשול בפני החיילים המצרים שצלחו את התעלה. המצרים צלחו בשטחים שבין המעוזים בחסות הרעשה ארטילרית והבטיחו לעצמם חצייה בלתי מופרעת מצד הכוחות הישראליים. המוצבים היו לנטל על צה"ל, שנאלץ להטיל מול מערכי נ"ט ונ"מ מצריים כוחות קרקע ואוויר לחילוץ החיילים המכותרים והגנה עליהם במוצבים, ולספוג אבידות בניסיונות חילוץ אלה. בסופו של דבר נכנעו חמישה מהמעוזים לכוחות התוקפים ולוחמיהם נפלו בשבי, ובאחד-עשר מן המעוזים הצליחו הלוחמים לנטוש את המעוז ולהיחלץ לאחור. רק מעוז בודפשט שעל שפת הים התיכון נותר בשליטה ישראלית לכל אורך המלחמה ולא ננטש מאחר ונהנה מבידוד גאוגרפי ומתנאים טופוגרפיים שהקשו על הגישה אליו מהצד המצרי בעוד שטנקים ישראלים יכלו להגיע למעוז בנוחות ולסייע לו, בניגוד לכל שאר המעוזים שכותרו מכל הצדדים.

ביצורים בתעלה- קו בר-לב. מוצב צה"ל בגדה המזרחית של תעלת סואץ בעת הבינוי לפי מפרטי קו בר-לב. מימין- רכב משוריין וממוגן 26.11.1970 (צילום: דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

קו המעוזים או בשמו שהתקבע – "קו בר-לב", היה מערך מבוצר שבנתה ישראל לאורך תעלת סואץ מסוף מאי 1968. קו המוצבים הקדמי מנה כ-32 מוצבים קטנים ומבוצרים שמנו בדרך כלל בין 20 ל-40 חיילים ונועדו להגן על חיילי צה"ל שהוצבו בעמדות תצפית על קו המים בתעלה. קו המעוזים ביטא תפיסת הגנה סטטית ומיושנת לפיה, עם ביצורים חזקים ומתאימים וכוח אש חזק, ניתן לעצור כל התקפה. ההחלטה להקים את קו המעוזים נולדה מתוך ויכוח בצמרת צה"ל בין מייצגי התפיסה, בר-לב, האלוף ישעיהו גביש והאלוף אברהם אדן, לבין האלופים אריאל שרון וטל שייצגו את הגישה הניידת.

מסמך "הגנת סיני" של האלוף טל, שגובש שנתיים לאחר תחילת הקמת קו המעוזים, מתח ביקורת חריפה על שיטת ההגנה הסטטית. לדברי טל המעוזים לא מילאו את תפקידם כמערכת תצפית ושליטה מאחר וכוחות האויב חצו את התעלה ביום ובלילה אך מצד שני כן הצליחו לסכל פשיטות עליהם. בנושא הביצורים, נכתב כי המעוזים לא הוכיחו עצמם גם כמקלטים ודי היה בהפגזה משתקת "כדי לעורר דאגה". גם התפיסה כי המעוזים ישמשו כבסיסי יציאה לפעילות הגנתית ניידת נכשלה בשל השליטה הארטילרית המצרית על המרחב, ומתי שכן בוצעו פעולות בשטח הן יצאו מבסיסי עומק ואליהם שבו.

מלחמת יום הכיפורים. בנית גשר הדוברות מעל תעלת סואץ אוקטובר 1973 (באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון. צלם במחנה: אברהם ורד)

לחיזוק טענותיו, הציג טל נתונים סטטיסטיים של מספר הנפגעים בקו המעוזים המראים כי מרביתם נפגעו בפעולות האחזקה של המעוזים. "המעוזים הפכו את המרחב הריק מכל אובייקטים ישראליים פגיעים, למרחב עם מטרות ישראליות סטטיות אשר אליהן מתמקדים צירי התנועה לתחזוקתם של המעוזים", כתב טל והוסיף נתונים שנאספו בפיקוד דרום המראים כי בין ה-1 בינואר 1970 ועד ל-28 ביולי 1970 היו באוגדת סיני 498 נפגעים ומתוכם נפגעו במעוזים או בקשר למעוזים 382 איש (69 חללים ו-313 פצועים). מרבית הנפגעים, 49 חללים ו-200 פצועים נפצעו תוך כדי ביצוע עבודות מנהלתיות. לעומתם, ובמספרים נמוכים יותר, נפגעו בהקשר של ביטחון שוטף 32 חיילים בתפקידי תצפית במעוזים, 25 בתוך הבונקרים ו-27 נפגעו במהלך ביצוע שמירה במעוזים. בסיכום הביקורת כתב טל כי מלבד ביצוע המשימה של הפגנת נוכחות צה"ל על גדות התעלה, כשלו המעוזים בכל הפרמטרים האחרים. עוד נכתב כי המעוז אינו חסין להתקפה ארטילרית וכי הרתעת הארטילריה המצרית היא של חיל האוויר. בנוסף, נכתב כי המעוז אינו מונע את חציית קו התעלה ביום ובלילה, אינו משמש כבסיס לכוחות הפועלים במרחבים שבין המעוזים, לא תורם להגנה נגד התקפה מצרית מאחר ונוח לשתק אותו, וכי המעוזים הם סטטיים ונוחים להתקפות אויב והמאמצים המושקעים בהחזקתם יקרים מדי בהשוואה לתוצאה.

ביצורים בתעלה- קו בר-לב. הקמת קו בר-לב בחזית תעלת סואץ. בונקרים בעלי תקרה קמורה להגברת המיגון, מעליהם שקי חול. 26.10.1970 (צילום: דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

תכנית ההגנה אותה הציע טל נשענת על שני עקרונות: הראשון – כי בטווח הארטילריה המצרית אין לקיים פעילות מנהלתית כלל וכי היחידות נלחמות בשטח בתוך טווח הארטילריה "אולם חיות ומתחזקות עצמן מחוץ לטווח". העיקרון השני אומר כי בשונה מהתלות המוחלטת של המעוזים בסיוע האווירי, ההתמודדות עם התקפה מצרית ניתנת לביצוע גם ללא חיפוי או סיוע אווירי, או במילים אחרות, השיקול להפעלת חיל האוויר תהיה נתונה לשיקולים טקטיים ולא כמענה מפצה על חולשה של כוחות היבשה. תמצית תפיסת ההגנה של טל אומרת כי "צה"ל ילחם בתוך תחום הטווח הארטילרי אולם חיילים ישנו, יבשלו, יתבדרו, יתקנו ויטפלו בציוד מחוץ לטווח". במשך שעות היום יהיו רק 35 לוחמים בתצפיות, חשופים מחוץ לטנקים ובמשך הלילה יכנסו לשטח כ-320 לוחמי חרמ"ש בנגמ"שים. במקום כ-700 חיילים בגזרה במשך 24 שעות ביממה. בקו יהיו 170 טנקים לעומת 60 ובסיני בכלל יהיו 100 טנקים יותר. "השיטה יוצרת לא רק עומק יעיל להגנה אלא יוצרת גם מערך צפוף יותר מאשר מערך המעוזים לאורך קו המים" כתב טל בסיכום והוסיף, "זו שיטה חסכונית יותר לדעתי ואני מאמין כי היא תחסוך לנו אבידות וגם תבטיח את אחיזתנו האיתנה בקו התעלה".

קו המעוזים כמקרה בוחן

במאי 1972 קיים פורום מטכ"ל דיון על תפיסת ההגנה של מרחב סיני מתוך רצון לעדכן את התכנית האופרטיבית של צה"ל. מפקד פיקוד דרום, האלוף אריאל שרון, ביקש בתחילת דבריו שלא לקיים את הדיון על עדיפותה של שיטת הגנה אחת על פני האחרת אלא להסתכל על תמונת המציאות וממנה להסיק כיצד נכון לפעול. שרון הדגיש כי פגיעות קו המעוזים מצמצמת את מרחב התמרון לקבלת החלטות עבור צמרת צה"ל ועבור ההנהגה המדינית של ישראל. "המצב הנוכחי מונע מאיתנו את חופש ההחלטה איך לנהוג במקרה של אש. נניח שנפתחת אש, והכוונה לאש רצינית, אנו צריכים לקבל באופן מייד החלטה על פעולה שלנו. יש תכנונים, התשובות שלנו היום הן אופנסיביות שמחייבות מעבר התעלה, אם זה לעומק גדול יותר… הייתי אומר שלמרות שכתכנית צבאית זה דבר מפתה מאוד, על מבצע מורכב כזה, בסך הכל לא הייתי אומר שזה חיוני… נדמה לי שמדינת ישראל לא זקוקה למהלך כזה. במצב הנוכחי לעומת זאת, הדבר ידחוף אותנו להחלטה מדינית ויכול להיות שלא היה צורך בה בכלל. אם נמתין לראות מה יהיו התוצאות, יהיו לנו לא מעט אבידות לדעתי. אנו עשינו ניסוי בסיני של עמידות הביצורים ובפורום הזה אני מרשה לעצמי לומר שהתוצאות היו עגומות". במהלך הדיון הציע שרון לפנות את חלק מהמעוזים.

בהמשך הדברים הציע שרון לבסס את תפיסת ההגנה על כוחות ניידים אך לשאלת המעוזים, על אף חוסר היעילות שלהם, אמר כי לא ניתן לפנותם בשל המשמעויות הפוליטיות. "אם תשאלו למה אנו עושים כך, כי המעוזים האלה קיימים, אני לא רואה אפשרות לבוא היום מבחינה פוליטית כלפי המצרים לזוז מהמקום אלא להחזיק בצורה אחרת פעילות טנקים על כל המערכת שבנינו. פינוי פורמלי של כל הקו זה יכול להיות חלק מאקט פוליטי. אחת האפשרויות (היא) שנאמר אין עם מי לדבר, אנו לא מוכנים לוותר על קו זה, נעבור לתצפית כחלק מאקט פוליטי זה לא ריאלי. היום לא ניתן".

מלחמת יום הכיפורים. אלוף אריאל שרון (חבוש בראשו) מחזיק בידו את מפת מבצע "אבירי לב"- (תכנית צה"ל לצליחת תעלת סואץ) משמאלו שר הביטחון משה דיין ורא"ל חיים בר-לב אוקטובר 1973 (צילום: דובר צה"ל. באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

מפקד אוגדת סיני, האלוף דן לנר, אמר במהלך הדיון כי לא ניתן יהיה להסתיר מהמצרים את העובדה כי פונו מעוזים והדגיש את החשיבות המבצעית המועטה שיש להם. "אין לי שום צל של ספק שכל מקרה שאנו נוטשים מעוז לא חשוב באיזה צורה, הצד השני ידע", והוסיף, "המצרים בהכנת הצליחה לא התחשבו במעוזים שלנו. אם זה צריך להיות אינדיקציה הם לא התחשבו במעוזים שלנו… מעוז לא משמש כנקודת התראה. הוא מתריע כשתוקפים אותו ותו לא. הוא עיוור, לא רואה כלום, לא שולט, לא גורם לוחם. אולי מרתיע".

ראש אג"מ, האלוף ישראל טל, חזר בדבריו על הצעת תפיסת ההגנה הניידת וחיזק את דברי שרון כי המעוזים, באופיים ואל מול האיומים הנשקפים עליהם, מהווים חולשה אסטרטגית. "כל אחד מהמעוזים, מבחינת פוטנציית האויב, יוכל לקבל בקלות 5,000 פגזים בשעה, וזה לא רק השאלה שהמעוז יהרס, אלא גם אם לא יהרס – האנשים שנמצאים שם יותר לא ילחמו אף פעם, גם בגלל ההלם, גזים וכו'. אנחנו לא התנסינו בזה ואסור לנו לחכות לניסיון הראשון ואח"כ לפנות מעוזים. נקודת המוצא שלי בשלילת המעוזים היא שזו מלכודת נוראה שאין מוצא ממנה, וזה יכול לקרות תוך שעה אחת, ואם זה יקרה ביום אחד ל-5-4 מעוזים כאלה, זה בבחינת אסון לאומי לא יותר קטן מ"דקר" או מהמשחתת 'אילת'".

טל הוסיף – "מי שמוכן להחזיק את החזית הסטטית נגד המצרים, אם תהיה כזו, באמצעים אסטרטגיים וחיל האוויר, הוא יכול להשאר במעוזים, כי זה אומר לעשות מיד התקפה כוללת על טילים ולשלם את המס שהוא אבדן עשרות מטוסים, וזה אם חיל האוויר הרוסי לא יפריע. אז יוכל חיל האוויר לנטרל את האש הארטילרית ונשב במעוזים. אבל מי שלא רוצה להעמיד אותנו מראש בתהליך בלתי נמנע זה, צריך להוריד את האילוץ הזה מעם ישראל, ולעשות זאת רק על ידי 'שריון' אם רוצים להחזיק בצבא היבשה את החזית".

מלחמת יום הכיפורים. טנקים ושריון בסיני חיילי מילואים על זחל"מ M-3 6.10.1973 (באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון. צלם: אבי שמחוני, במחנה)

בסיכום הדיון אמר הרמטכ"ל דדו כי הוא מקבל חלק מהטענות הביקורתיות על המעוזים וכי את חלקן הוא דוחה. בניגוד לעמדת חלק מהאלופים, התעקש דדו כי המעוז כן מביא את הח"יר לידי ביטוי בקרב ותורם בהתראה, תצפית ובעצם הצורך של האויב לתקוף אותו. "אני מעדיף לתקוף כוח שערוך להתקפה על מעוז מאשר כוח חופשי", אך יחד עם זאת קיבל את הטענה כי אין במעוז להדוף התקפה מצרית והוסיף: "אני יוצא מהנחה שכוח השריון, ולא המעוז, הוא הכוח שעליו אני סומך בתעלה. אבל המעוז הוא תרומה משמעותית לחוזק מערך ההגנה שלנו".

את ההצעה לשנות את תפיסת ההגנה בסיני שתהיה ניידת יותר ותכלול את פינוי המעוזים דחה דדו מהשיקול הפוליטי מול המצרים וחיזק את טענת שרון כי למעוזים, מרגע שנבנו, יש חשיבות פוליטית שיש לקחת אותה בחשבון. "יש היום למעוזים אימפקט פוליטי ממדרגה ראשונה. אם הייתי חושב שהמעוזים הם אסון, יכול להיות שמצפוני היה מחייב אותי להגיד שלמרות הנזק הפוליטי והעידוד למצרים למלחמה, יש לנטוש את המעוזים", אמר דדו והוסיף, "בתנאים כאלה להציע להוריד אותם – בשום פנים ואופן לא". בסיום הדיון אמר דדו כי יש לערוך שינויים אופרטיביים להתמודדות עם האיום המצרי וציין בין השאר כי הוא מוצא לנכון לסגור מספר מעוזים בודדים "כתוצאה מראיה אופרטיבית בקטע מסויים, אבל לא כתוצאה מתפיסה כוללת".

חשיפת תכנית טל והדיון בפורום מטכ"ל על תפיסת ההגנה של סיני מלמדת כי לא התקבלה כל הכרעה מוחלטת לא על קיומה של שיטת בר-לב הסטטית ולא תכניתו הניידת של טל. על אף התנגדות הצמרת הצבאית לפנות את המעוזים, העובדה היא כי מחציתם לא היו מאויישים ערב המלחמה, אך מנגד צה"ל לא תגבר את כוחות העתודה ולא יישם את תכנית ההגנה הניידת שנועדה להתמודד בעצמה בהדיפת כוחות המצרים בימי הלחימה הראשונים עד להגעת כוחות העתודה של המילואים.