בוועידת לשכת עורכי הדין שהתקיימה לפני כשבועיים בת"א, ביקר עו"ד רדא ג'אבר, מנהל מרכז אמאן למאבק באלימות בחברה הערבית, באופן חריף את האלימות הנרחבת בחברה הערבית. בסיום דיון ארוך בנושא קצב התקדמות הטיפול בתיקי נתניהו, אמר ג'אבר כי "נרצחו 5 אנשים בחברה הערבית רק בשבוע האחרון. המשטרה והפרקליטות לא מטפלות בזה. זה הנושא ולא רק לטפל בנתניהו".

דבריו של ג'אבר התקבלו בביקורת קשה באולם. עו"ד רז ניזרי, המשנה ליועמ"ש, אמר כי "האמירה שהפרקליטות מתייחסת אחרת לגביי אלימות במגזר ערבי היא מופרכת ביותר", והעיר לעו"ד ג'אבר כי החברה הערבית צריכה לטפל בבעיות האלימות בעצמה. פרקליטה נוספת קמה מהקהל וסיפרה כיצד הפרקליטות עובדת לילות כימים על מנת להביא לדין את פורעי החוק בחברה הערבית.

אך דבריו של ג'אבר לא נוצרו בוואקום. הירי והאלימות בחברה הערבית אכן מפרקים את החברה מבפנים, ומנגד – בחברה היהודית מושרשת מידי האמונה היא כי "זאת התרבות שלהם". האמונה, לפיה לערבים יש משיכה "טבעית" לנשק ואלימות היא גזענות בצורתה הפשוטה ביותר, תוך התעלמות מהעובדה שבשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר קולות מתוך החברה הערבית שמבקשים לטפל בבעיה הזאת. חמורה לא פחות היא התפיסה האומרת "שיטפלו בזה בעצמם, זאת לא בעיה שלנו", כאילו טיפול המדינה באזרחיה הוא בגדר עשיית צדקה.

אך מעבר לבעיה הערכית, קיימת גם בעיה אחרת בטענות: הן הוכחו כלא נכונות. דו"ח מבקר המדינה בנושא נשק ואלימות בחברה הערבית שפורסם באוגוסט האחרון, הראה דבר מרכזי אחד: לא על התרבות לבדה. יש גם אלמנט נוסף ומכריע בסיפור, אלמנט שנקרא משאבים. על פי הדו"ח, קיים מחסור חמור בתקני חקירות ומודיעין בתחנות המשטרה המשרתות את המגזר הערבי. מה זה אומר? שחקירות אירועי ירי שהמשטרה מתחילה נותרות פעמים רבות פתוחות, שכן אין מספיק אנשי חקירות בתחנות המשטרה שיטפלו בהן. עוד הציף הדו"ח את העדר תיאום ושיתוף פעולה בין גופי הביטחון השונים, ואת מספר כתבי אישום זעום המוגשים כנגד עבירות ירי ואלימות בחברה הערבית.

במילים אחרות – אפשר להמשיך להגיד שקורים כל כך הרבה מקרי רצח מיותרים בתוך החברה הערבית בגלל ש"זאת התרבות שלהם". אבל העובדות הן, שזה לכל הפחות לא רק התרבות שלהם. זאת גם העובדה שמשטרת ישראל, הפרקליטות, וגופי הביטחון האחרים, לא מצליחים לטפל בצורה טובה מספיק בבעיית החזקת הנשק הלא חוקי וריבוי אירועי הירי בחברה הערבית.

על פי הדו"ח, מספר קורבנות האלימות בחברה הערבית בשנים 2017-2000, עמד על  1,236 גברים ונשים. בנוסף, על פי נתוני המשטרה, בשנים 2016-2014 נרצחו 30 נשים ערביות, המהוות 42% מכלל הנשים שנרצחו בתקופה זו בארץ. בכך, שיעור הנשים הערביות שנרצחות כפול מחלקן באוכלוסייה. ממש בשבוע האחרון, נחשפנו לכיעור התופעה הזאת, כשהילד וליד אבו סייף, בן 5 בלבד, נורה ביפו. וליד נורה ככל הנראה בטעות, במהלך ירי בין תושבים ביפו. הוא הובהל לבין החולים, נותח בראשו, ומצבו עדיין רחוק מלהיות טוב. ממנו, ומהחברה הערבית כולה, אנו צריכים לבקש סליחה ביום כיפור הקרוב. על כך שבמקום להקדיש את המשאבים הנחוצים על מנת לטפל בבעיה שגובה חיי אדם רבים כל כך, הטלנו את מלוא האחריות "עליהם".