נתניהו וכחלון מתגאים ומתהדרים בצמצום העקבי של החוב הישראלי, ומתגאים פעם אחר פעם בהורדת יחס החוב תוצר לשיאים נמוכים חדשים. בעוד עודפי המיסוי מופנים אוטומטית להחזרי חובות מוקדמים – יש חוב ותיק אחד שהמדינה מורחת ומורחת ומסרבת לפרוע: תוספות השכר לשוטרים, לסוהרים, לאנשי השב"כ והמוסד וגמלאי השירותים הנ"ל.

בשנת 1979 בעת שנאסר עליהם להתאגד, החליטה הממשלה לפצות אותם במנגנון הצמדה לשכרם של המקבילים אליהם בשירות הקבע בצה"ל. אלא שמאז 2006 מונעת מהם המדינה מענק בגובה כ-7.3% שניתן לחיילי צה"ל ולגמלאיו. משך 12 שנים מנהלים גמלאי השירותים לצד משפחות המשרתים, מאבק עיקש על מנת לקבל את התוספות, ואת החוב שהצטבר המגיע לכדי 7.3 מיליארד שקלים. המדינה סירבה לקבל גם את פסק דינו של בית הדין האזורי בנושא ועתרה לבית הדין הארצי, וגם כעת, בפרוש השנה החדשה, היא מאיימת לבטל את ההצמדה בהחלטת ממשלה ולעתור בנושא גם לבג"ץ כנגד תשלום החוב.

אנשי כוחות הביטחון בחרו במקצוע בו הם מחרפים נפשם עבור ביטחונם של אזרחי ישראל. רבים מהם שכלו חבריהם במאבק בטרור היחידים ההופך את כל הארץ חזית. ביד אחת נטלה מהם המדינה את הזכות המוקנית לכל עובד להגן על זכויותיו באמצעות התארגנות – ובשניה חמסה מהם גם את הזכויות שהובטחו להם. הדברים הגיעו לידי כך שגמלאי משטרה ואשת גמלאי שבתו רעב במשך שבועות ארוכים מול ביתו של שר האוצר בחיפה. אין ספק שעל סדר העדיפויות הממשלתי שהעדיף תשלומי חובות מוקדמים לבנקים ולגופים המוסדיים על פני תשלום חוב הכבוד שלו למגיניו – מגיעה להם סליחה ותשובה.