לבקש סליחה מהעם הארמני כי זיכרון רצח העם הארמני שימש השנה, ולא בפעם הראשונה, כלי ניגוח פוליטי בטורקיה.

נושא ההכרה הישראלית ברצח העם הארמני, שהתרחש בתחילת המאה ה-20 ובו נרצחו כמיליון וחצי ארמנים, עלה בשנה האחרונה במספר הזדמנויות. אך לא בשל העניין עצמו, אלא בשל הצורך לנגח את טורקיה מעל גלי האתר ובשל פוליטיקה פנים ישראלית. על אף המופע ההצהרתי-אחדותי, בפועל, מדינת ישראל לא התקדמה כהוא זה. עד כדי כך גדשה סאת הציניות הפוליטית הישראלית שהארגונים הארמנים עצמם יצאו בהודעה לעיתונות ואמרו כי במחיר הזה, אינם מעוניינים בהכרה ישראלית.

ארטיום צ'רנאמוריאן, יו"ר עמותת "Nairi" ועיתונאי בשפה הארמנית בישראל, אמר ל'דבר ראשון' כי מזה 15 שנים רואים הארמנים בישראל איך כל הפוליטיקאים הישראלים, מימין ומשמאל, משתמשים בהכרת הרצח העם "למשחקים פוליטיים".

"העם היהודי היה צריך מזמן להכיר ברצח העם הארמני", אמר והוסיף בתסכול, לאחר שהשתתף במספר מושבים בכנסת בהם דובר על הכרה ברצח העם, "כמה פעמים אפשר לבוא לכנסת ולראות אותם מדברים על רצח העם. שיעזבו אותנו ואת הנשמות של הקרבנות בשלום. לא רוצים שייקחו ויעלו יותר את הנושא. כמה אפשר לשחק עם זה? תכירו או שתעזבו את זה. בושה וחרפה שלא רוצים להכיר ברצח העם של עם שגם הציל יהודים".

בחודש מרץ השנה כנסת ישראל דחתה, בפעם המי יודע כמה, הצעת חוק להכרה ברצח העם הארמני אותה הגיש יו"ר מפלגת יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד.

חודשיים מאוחר יותר על רקע ההסלמה הביטחונית בגבול רצועת עזה ובעקבותיהם סבב נוסף בהתדרדות היחסים הדיפלומטים עם טורקיה, שכללו גם גירושי שגרירים הדדיים, השר לביטחון פנים גלעד ארדן צייץ מחדש את ציוצו של מזכיר הממשלה לשעבר צבי האוזר שקרא לתמוך בגלוי באוטונומיה הכורדית ובכך היה לגורם הישראלי הרשמי הראשון שהתייחס פומבית לנושא.

מאוחר יותר שר החינוך נפתלי בנט פרסם ברשתות החברתיות תכנית פעולה מפורשת לממשלה ולכנסת, הכוללת הכרה ישראלית ברצח העם הארמני והכרה באוטונומיה הכורדית.

מאוחר יותר ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק להכרה ברצח העם הארמני, ולאחר מכן ח"כ אמיר אוחנה (הליכוד) אמר שיצטרף להצעת החוק ואף ציטט בחשבון הטוויטר שלו את דברי הצורר הנאצי אדולף היטלר "מי, אחרי הכל, מדבר היום על הכחדת העם הארמני". אוחנה כתב גם הוא כי יניח " על שולחן הכנסת הצעה לפיה מדינת ישראל תכיר באופן רשמי ברצח העם הארמני".

גם שר התחבורה והמודיעין ישראל כ"ץ התייחס לנושא הכרת רצח העם הארמני בראיון ל-Ynet. "אין שום סיבה, מבחינה מוסרית ומבחינה היסטורית, לא להכיר בשואה הארמנית",  אמר כ"ץ והזכיר בדבריו את יוזמת החקיקה של שמולי, "יש הצעת חוק של ח"כ שמולי. אני חושב שמן הראוי לתמוך בה, וכשזה יהיה – זה גם מסר אבל זה גם מהות. אני רק אומר שהיחסים עם טורקיה הם מורכבים".

זמן קצר לאחר מכן התקיים דיון במליאת הכנסת בהצעה לסדר היום להכרה ברצח העם הארמני ביוזמתה של יו"ר מפלגת מרצ ח"כ תמר זנדברג. יו"ר הכנסת יואל (יולי) אדלשטיין גינה בדיון בחריפות את העמדה לפיה הכרה ישראלית ברצח העם הארמני היא "תגובה ציונית הולמת" להתנהגותה של טורקיה, ואמר כי "אני באמת מתקשה להבין את העמדה הזו: ממתי אנקרה מושכת בחוטי המוסר שלנו? האם ההיסטוריה משתנה לפי טיב היחסים עם שליט כמו ארדואן? … רק תחשבו איך היינו מרגישים אם התגובות לשואה גם כן היו נשקלות על מאזניים דיפלומטיות: שווה להכיר, או לא שווה? מתאים לנו כרגע או לא מתאים לנו כרגע? או אז היינו זועקים שמדובר בליקוי מאורות".

חודש מאוחר יותר, לאחר שהמשבר הדיפלומטי נרגע מעט ולאחר שמשרד החוץ בקש שלא להסלים באמצעות המהלך הזה את יחסי ישראל-טורקיה וככל הנראה גם את יחסי ישראל-אזרבייג'אן, הציע אדלשטיין לזנדברג נוסח פשרה להצעה מרוככת שתהיה מקובלת גם על הקואליציה בה הכנסת תכיר "בטרגדיה הארמנית" או "בזוועות העם הארמני". זנדברג העדיפה בתנאים האלה למשוך את הצעתה.