קיבלתי הזמנה להצטרף ולהדריך סיור סליחות בשכונת שעריים ברחובות עירי. בשקט בשקט לחשתי לעצמי – הרי מעולם לא השתתפתי בסיור סליחות. מה לי, לאישה חופשיה ולסיור בבתי כנסת? אני הפסקתי להיכנס לבתי כנסת מזה מספר שנים בהמשך לתחושה מעמיקה שאני לא מוזמנת לשם כאישה.
ביקשו אז באתי. ערב ברחובות, רוח של השינוי מקיץ לסתיו, נעמדתי בכניסה למרכז המורשת של יהודי תימן ופגשתי את חבריי המדריכים. המפגש שיקף כמעט בזעיר אנפין את עם ישראל על חלקיו השונים. התחושה מוזרה. עומדים ברחוב גבר חרדי, מנהיג קהילה דתי לאומי, בוגרת השומר הצעיר, פעילה חברתית נצר לקהילה מהודו, פעילה אחרת נראית אשכנזיה וכך הרשימה ממשיכה. בנסיבות אחרות אפשר היה להתחיל לכתוב כאן מערכון של הגשש החיוור.
יצאנו לסיור הכנה ושוחחנו על המאבקים וההתמודדויות של בני העדה התימנית בשכונת שעריים ובישראל בכלל ובשיחה נדמה שהכותרות ההתחלתיות מתפוגגות ואנחנו עומדים בערב של סתיו נשים וגברים, בני גילאים שונים, כולנו יהודים, כולנו תושבי רחובות ופעילים למען חיזוק הקשר בין הקהילות השונות והדרך העתידית מעורפלת רק שברור שיש פה כוונה לנסות וללכת ביחד.
עוברים להם מעט ימים ונאסף קהל של 120 איש בכניסה לאותו מרכז מורשת. בנסיבות אחרות הייתי מחליפה את 120 חברי הכנסת המכהנים באותם 120 איש שהגיעו מרחובות והסביבה מתוך רצון לברר ביחד את המושג סליחה והפעם באופן מעט שונה, במקום סיור לבתי הכנסת וצפייה – האזנה למתפללים, בחרנו לפגוש את הסיפור של הקהילה התימנית, בצפייה בסרט עמדו דמעות בעיניים שלי כשהבנתי עד כמה קשה היה בקיבוץ הגלויות, על הפערים בין הרצון בעלייה לבין הנכונות להישיר מבט בעולים עצמם. יצאנו לסיור בשכונה, פקדנו את טיפת החלב ודיברנו בין התחלואה ותמותת התינוקות של אז לבין המאבק לקיום מערכת בריאות ציבורית נגישה כיום.
פקדנו את בית הכנסת של הרב יוסף משולם ששימש בהתנדבות כמוהל ושוחט והנהיג את הקהילה ושוחחנו על הקושי לקיים היום קהילה ועל הרלוונטיות של בתי כנסת כיום. עמדנו ליד ביתה של מרים מזרחי פעילה בת השכונה ששימשה בין השאר כבוררת בבית הדין הרבני, נכנסו בסיור לחיי דמויות מופת נוספות, אנשים שלא הכרתי, סיפורי השראה על נשים וגברים שהיה להם אומץ, תעוזה, גבורה ועזוז לעצב את חייהם בהתאם לאופן בו רצו לראות את החברה ולא רק באופן בו החברה התנהלה באותם ימים.
אני חשה מבורכת שהייתה לי הזכות לסייע לקיומו של הסיור, כחלק מהתיקון ארוך השנים שרבים מאיתנו שותפים בו בהקמת חברה צודקת וטובה – חברה ברוח החברותא.
