בשבוע שעבר נכנסה קריסטינה פוגל, האלופה האולימפית ברכיבת אופניים, למתחם העיתונות, כשהיא ישובה על כיסא גלגלים, והעניקה ראיון ראשוני אופטימי וקורע לב בו זמנית על התאונה הקשה שעברה בחודש יוני. תאונה שהשאירה אותה משותקת בשתי הרגליים לכל חייה.

זו הפעם השנייה שהיא שוברת עצמות בעמוד השדרה שלה במהלך אימונים. בפעם הראשונה היא חזרה, באופן מעורר השראה, להתחרות וזכתה במדליות זהב אולימפיות ובאליפויות עולם. הפעם, גם הניתוחים והנחישות לא ישנו את המציאות הקשה, אליה היא תצטרך להתגבר בדרך לאתגר הבא שלה.

פוגל, בת 27 בלבד, זוכת מדלית הזהב באולימפיאדות לונדון וריו ובעלת 11 מדליות זהב באליפויות עולם, נפצעה באופן קשה בחודש יוני האחרון, במהלך רכיבת אימון במרכז הספורט של קוטבוס. התאונה התרחשה בעת שהיא התאמנה עם רוכב נוסף קראת הגרנד פרי של גרמניה. היא לא זוכרת את התאונה ולא ברור מה הוביל לנפילה שלה, במהירות מוערכת של 38 קמ"ש. אחרי התאונה פונתה במסוק למרפאה בברלין. במהלך הטיפול התברר כי נפגעה בצורה קשה בעמוד השדרה ואיבדה את היכולת להשתמש ברגליה.

פוגל הגיעה בגיל חצי שנה לגרמניה עם משפחתה מקירגיסטן. מגיל צעיר היא מתחרה ונחשבה לעילוי בתחרויות אופניים. בגיל 17 זכתה לראשונה באליפות גרמניה במקצה 500 מטר ספרינט ובאליפות אירופה לנוער באותו מקצה. אותה שנה הסתיימה עם מדלית כסף בסבב גביע העולם לבוגרות.

קריסטינה פוגל באליפות העולם בלונדון 2012 (צילום: shutterstock).

במאי 2009, שנה אחרי הפתיחה המרשימה של הקריירה המקצוענית שלה, נפצעה פוגל בתאונת דרכים קשה. במהלך אימוניה לאחת התחרויות, רכב אזרחי  ששייך למשטרה, דרס אותה בגלל חוסר ערנות של הנהג. היא סבלה משברים בעמוד השדרה ושברים בעצמות הקרפליות, איבדה מספר שיניים,  ושריטה מזכוכיות המכונית הותירה שיתקה חצי מפניה. בית המשפט קבע שמטרת תורינגיה תשלם לה פיצויים בסך 100 אלף אירו.

בשלב הזה, פוגל הייתה יכולה לפרוש מתחרויות הרכיבה ולהתחיל קריירה חדשה. בעצם, זה היה הדבר ההגיוני לעשות, וכך היה נוהג כנראה כל אחד אחר. אך פוגל הוכיחה שהיא לא כמו כולם, היא עשויה מחומרים אחרים. רצון להתחרות ולנצח ולא לוותר על החלום הגדול של חייה, לא משנה מה.

פוגל לא נשברה מהתאונה הקשה, בעקבות התמיכה הרחבה שקיבלה מהציבור הגרמני החליטה הספורטאית הצעירה לעבור מספר ניתוחים בעזרתם השתקמה, ועם נחישות יוצאת דופן חזרה להתחרות.

בדצמבר 2010, שנה וחצי אחרי התאונה, זכתה לראשונה בסבב גביע העולם בספרינט קבוצתי שנערכה בקאלי קולומביה. בהמשך היא הפכה לאחת הספורטאיות המוכרות בגרמניה עם שתי מדליות זהב אולימפיות, שיאי עולם ו-11 מדליות זהב באליפויות העולם.

מאז התאונה הקשה בחודש יוני האחרון, היא שמרה את מצבה הקשה מחוץ לעין התקשורת ורק לפני שבוע וחצי שברה את השתיקה והתראיינה לעיתון הגרמני "דר שפיגל". בראיון חושפני היא זעזעה את עולם הספורט האולימפי, כשחשפה ששתי רגליה משותקות לצמיתות.

במהלך מסיבת העיתונאים היא ניסתה להישאר אופטימית, למרות המצב הקשה.  "זה חרא, אתה לא יכול להגיד אחרת" אמרה, "לא משנה איך אתה אומר את זה, אני לא יכולה יותר ללכת. מעולם לא הייתי צריכה להילחם בקרבות קשים כאלה. אלה הם קרבות עם סוג אחר של מוטיבציה. זה יותר קשה מאשר הקרב על מדליית זהב אולימפית."

"למה עלי לרחם על עצמי? הייתי צריך ללמוד לאפשר לדמעות לבוא. אף פעם לא הייתי מישהו שבכה הרבה" הוסיפה, "הייתי צריך ללמוד לבטא רגשות". פוגל אמרה שיש לה מזל להיות במצב שבו היא נמצאת, כי בהתחשב ברצינות ההתרסקות, זה "יכול היה להיות הרבה יותר גרוע בשבילי".

למרות החיוך שלא ירד מהפנים, והאופטימיות שהיא משדרת, המפגש שלה עם העיתונאים הייתה חוויה טרגית משותפת. לא בכל יום אלופה אולימפית ושיאנית עולם לשעבר עוברת שינוי כל כך דרמטי בחייה. שינוי שאין יותר דרך חזרה ממנו, אך למזלה היא עדיין זוכרת שזה לא סוף חייה ובעזרת האנרגיות החיובית , שהיא משדרת לכל אורך חייה היא ככל הנראה עוד תמצא את דרכה החדשה בעולם ואולי אפילו בעולם הספורט.

"לא משנה מאיזה כיוון אתה מסתכל להיות משותקת זהו שינוי מאוד גדול בחיים שלי, זהו מהפך ב-180 מעלות ביחס למה שהייתי עד עכשיו. אני מנסה להתרגל מצבי החדש, אני משווה את עצמי לתינוק קטן שלומד לעשות דברים צעד אחרי צעד. איך להתיישב, איך ללכת ואיך להסתובב. זה לקח לי 3 חודשים, אבל כעת אני מרגישה שאני מוכנה לחשוף את עצמי ,לשתף בתחושות שלי ואני רוצה להעביר את האנרגיות החיובית שלי הלאה".

אחרי התאונה הקים שותפה לאימונים מקס לוי קרן מיוחדת לעזור למשפחתה של פוגל בזמן ההתאוששות הארוכה. הקרן המיוחדת הייתה אמורה לאסוף כ-50 אלף דולר, אך אספה כבר מעל 120 אלף דולר שיעברו למשפחתה.

בסיומה של ההודעה הקצרה והעצובה לתקשורת, פוגל ממשיכה לחייך ומספרת שהיא לא זוכרת את ההתרסקות, ושהיא שמחה על כך. עם זאת, היא הוסיפה כי חשוב יהיה לגלות מה גרם להתנגשות בשביל השקט הנפשי שלה. בשבועות שלאחר התאונה היא סבלה מהרבה מאוד כאבים, אבל עכשיו היא כבר לא מרגישה אותו . היא מוכנה להמשיך הלאה בחייה ומודה למה שעולם הספורט והאופניים העניקו לה עד כה.