בית הדין הארצי לעבודה פסל לאחרונה, בפסק דין תקדימי, את נהלי ביטוח לאומי הנוגעים לשלילת הבטחת הכנסה מאדם נזקק המקבל תמיכה משפחתית או קהילתית.

בית הדין קבע "שאין לשלול גמלה מנזקק שכן לא ברור שגמלה להבטחת הכנסה מספיקה לצורך קיום בסיסי בכבוד". יתר על כן, בית הדין הוסיף שהמדינה וביטוח לאומי לא הוכיחו בנימוקיהם שהקצבה מספקת. סכום הקצבה כיום ליחיד (שפטור מהתייצבות בשירות התעסוקה) מסתכם ב-1,735 שקלים ולבני זוג 2,385 שקלים. יחיד יכול ליהנות מהקצבה חלקה או כולה בתנאי שאינו מרוויח יותר מ-2,974 שקלים.

המוסד לביטוח לאומי מגדיר כך באתרו את קצבת הבטחת ההכנסה: "בדאגה לכל אדם ומשפחה שאין בכוחם להבטיח לעצמם הכנסה למחיה." תמיכה משפחתית לכאורה אינה סוג של הכנסה, במיוחד כשחלק גדול ממקבלי הקצבה הם במעמד של עניים וחסרי יכולת להשתכר או לקבל תמיכה כלכלית ממשפחותיהם. באתר הביטוח הלאומי מפורט תהליך השימוע למקבלי הבטחת הכנסה. שני תנאים עלולים לפגוע בקבלת הקצבה: חיים עם ידוע/ה בציבור שאינו מקיים תנאי זכאות להבטחת הכנסה; או בעלות על רכב.

הפסיקה החדשה תוחל על כל התביעות לביטול והחזרת גמלת הכנסה. התמיכה שמקבלים רובם המכריע של מקבלי הבטחת הכנסה היא מבני משפחותיהם או מעמותות חסד וצדקה, ולדעת בית המשפט נועדו להבטיח קיום בסיסי.

בית הדין מתח גם ביקורת על המדינה שלא הגדירה מהם האמצעים הנדרשים לקיום בכבוד, וקבע שאין קשר בין גובה גמלת הבטחה הכנסה לבין היחלצות מעוני. השופטים קראו לבחון מחדש את שאלת חובתה של המדינה לקבוע מדד לקיום בכבוד.

כבר בדצמבר 2005 הכיר בג"ץ בזכות לקיום בכבוד. בינואר 2004 בג"ץ פנה למדינה בדרישה להגדרה כלכלית של "קיום אנושי בכבוד". האגודה לזכויות האזרח דרשה ב-2013 מהכנסת (הוועדה לצמצום העוני) לקבוע סטנדרטים מדידים ושקופים של קיום בכבוד באמצעות התייחסות לקצבאות ובמיוחד להבטחת הכנסה. משרד האוצר הודיע לכנסת בתגובה כי אין בידיו תחשיב של הסכום המספיק לקיום בסיסי של אדם יחיד או זוג ולכן גובה הקצבאות שרירותי.

בעולם יש שתי שיטות מוכרות לקביעת קצבת הכנסה וחיים בכבוד: הצמדה לשכר/לפנסיה הממוצעים, או הצמדה לסל צריכה נרחב הכולל בריאות, אנרגיה, החזקת בית וסעיפי מחייה נוספים. כגרונטולוג אני פוגש קשישים רבים שהבטחת הכנסה היא מקור פרנסתם המרכזי.

בישראל, בה אין עדיין כללים למחיה בכבוד, הפכה אישה שקיבלה הבטחת הכנסה משנת 1999 עד סוף 2011 בסכום של 2,040 שקלים לחודש, לבעלת חוב ענק לביטוח לאומי, בגלל שקיבלה מילדיה 2,400 שקלים לחודש לצרכי החזר הלוואה שלקחה לקניית דירתה הקטנה. כך נוצר מצב אבסורדי לפיו המשפחה משלמת את הדיור ופטרה את המדינה מחובת דיור ציבורי, בשל כך נעשתה הדיירת בשלילת קצבה שתאפשר מחיה מינימלית.

מחקר שערכו בשנת 2014  ד"ר עירית קינן ורמי הוד גילה שאנשים שחיים סביב קו העוני, והבטחת הכנסה היא חלק מהותי מקיומם הכלכלי, מוותרים על תרופות יקרות, בגדים חדשים, מזון טרי, שפוגעים באיכות חייהם.

הגדרת מחייה בכבוד וטיפול מכובד בהבטחת הכנסה הם משימה לאומית שהממשלה חייבת לטפל ב- 2018 מבלי להכביד על החלשים בחברה. משרדי האוצר והרווחה נדרשים לבחון שוב, לאור השינויים במשק בתחומי הבריאות וביטחון תזונתי, את הסכום והכללים למחיה בכבוד בקרב בני הגיל השלישי הזקוקים לסיוע.

ד"ר אבי ביצור הוא גרונטולוג, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א). לשעבר מנכ"ל משרד הגמלאים