עם פתיחתה של שנת הלימודים החדשה, התחדש גם הוויכוח המתיש והארוך על מתן חיסונים לילדים. לא מדובר אמנם בוויכוח חדש, אך נראה כי באחרונה הוא החל לקבל הרבה יותר תשומת לב בשל פרסומים מסוימים, חלקם בלתי אחראיים בעליל, שהובילו למעורבות רבה יותר מצד קבוצות הורים ואנשי מקצוע ברשתות החברתיות ואף גלשו אל החיים האמתיים.

אם ניתן לסמן קו פרשת מים מסוים, יהיה זה סרטון שעלה לאתר של הזכיינית "רשת" ביוני השנה, ובו מונולוג של אושרה בלפולסקי, פעילה נגד חיסונים שניכר שהיה חשוב לה להסביר שאינה חלק מכת ושהיא בוגרת לימודים ריאליים בטכניון. אמנם לכל אחת ואחד ישנה הזכות לומר ככל העולה על רוחו בתקשורת ובחיים האמתיים, וטורי דעה נועדו על מנת שיתפתח סביבם דיון של בעד ונגד, אבל המקרה הנוכחי הציב רף נמוך במיוחד מבחינת אנשי המקצוע של מידע לא מבוסס, בעייתי ומטעה. רשת הודתה בטעות והורידה את הסרטון מהאתר תוך זמן קצר.

אבל הורדת הסרטון רק הובילה לליבוי המאבק בין קבוצות פייסבוק שונות, במעורבותם של הורים משני צדי המתרס, סביב השאלה שעצם הצבתה מעט תמוהה – "האם לחסן את הילד או לא?". המאבק הפך למשמעותי אף יותר עם פתיחתה של שנת הלימודים החדשה, ופרסומים שונים בתקשורת אודות מקרים שבהם ילדים שלא התחסנו הדביקו במחלות ילדים אחרים. בעקבותיהם אף צצו יוזמות שונות כגון הצגת פנקס חיסונים לפני הרשמת ילד לגן, גבית דמי ביטוח נוספים מהורים לילדים לא מחוסנים ועוד.

המדע, אנשי המקצוע, השכל הישר – כולם ניצבים לצד העובדה הפשוטה שחיסונים מסייעים למנוע התפשטות של מחלות, ושהנזק שעלול להיגרם מאדם לא מחוסן לסביבתו הוא לעתים עצום. העניין הוא שהתקופה היא מאוד מבלבלת: עידן ה"פייק ניוז", אם להשתמש בביטוי שכבר הפך למאוס, הופך את הקרב על התודעה לעניין רציני ביותר. בין פרסומים רשמיים בכלי התקשורת לבין המידע שזולג וגועש ברשתות החברתיות ניצב לעתים קו דק, דק מדי. מידע מתפרסם בתקשורת הרשמית ללא מסננים, באופן לא אחראי בחלק מהמקרים, ובאחרים מתפרסם למרות סימני האזהרה – ולו רק כדי שיגרום לרעש, לתעבורה, לעניין מסוים עבור הקוראים.

מודעות מתנגדי החיסונים (צילום: אידאה).

המאבק אף חרג באחרונה מגבולות הרשת לאחר שהוצבו מודעות נגד תומכי חיסונים בבית החולים שניידר לילדים בפתח תקווה, וברחבי רמת השרון שבה החלה לפעול יוזמת "הגן המחוסן". מי שאחראים במידה רבה לתקוע אצבע בסכר ולמנוע זליגה של מידע נטול ביסוס, הם האנשים בעמותת "מדעת" – המסייעת לתווך מידע על טיפול רפואי ורפואה מונעת עבור הציבור הרחב.

"מדעת התגבשה סביב מבצע החיסונים נגד פוליו שהחל ב-2013. הוא העלה תהיות רבות בציבור שלא תמיד קיבל מענה נגיש. היו חורים בהסברה וזה נתן פתח למתנגדי חיסונים לקפוץ לחלל הזה ולמלא את הציבור בסיפורי הפחדה לא נכונים", מספרת ד"ר נטע סופר צור, דוברת "מדעת" ומומחית לאימונולוגיה. "התגבשו אנשי מקצוע, וגם כאלה שאינם אנשי מקצוע, כדי לנסות לתקן את הנזקים שנגרמו, ולימים יצרו את העמותה. היא מונה כיום מעל ל-100 חברים רשומים ועוד עשרות מתנדבים". העמותה פועלת עם תקציב צנוע המורכב מדמי חבר, תרומות וקבלת תשלום סמלי על הרצאות.

ד"ר סופר צור מציינת כי העמותה עוסקת כיום בפעילויות הסברה, בהרצאות, מפגשים עם אנשי מקצוע שנועדו לחבר בין עולמם המקצועי לבין מה שקורה כיום ברשתות, ואף מפעילים שירות הנקרא "ווטסאפ דוק" שבמסגרתו מספקים רופאים המתנדבים בעמותה מידע לעשרות הורים בנוגע לחיסונים. "ככל שנהינו יותר פעילים נכנסו יותר לתודעה של הציבור. כיום אנחנו עובדים עם גופי תקשורת רבים, כשהמצב מולם מאוד השתפר. פונים אלינו מראש ושואלים לדעתנו", היא מוסיפה.

לדבריה, הזרם הזה התגבר בחודשים האחרונים מאז שעלה הסרטון לאתר "רשת". "הוא יצר תודעה שהדברים האלה קורים, שיש אנשים שבאמת מתנגדים לחיסונים וזה הלהיט את השיח. לפני כן היתה תחושה לפי הרשתות החברתיות שחצי מהציבור מתנגד וחצי תומך בחיסונים, כי מי שהיה בעד לא ראה צורך להשמיע את קולו. לפי הנתונים מעל ל-95% מהישראלים מחסנים את ילדיהם. רק לאחר הסרטון הם החלו להשמיע את קולם".

דו"ר נטע סופר צור, ארגון מדעת (תמונה באדיבות המצולמת).

באיזה סוג של שאלות אתם נתקלים?

"הן משתנות לפי התקופה, עכשיו למשל אנחנו נתקלים בהרבה שאלות על חיסונים בבית ספר, שואלים רבות אם לפצל חיסונים או לתת את כולם ביחד, לפעמים שואלים מתי לא לחסן למשל – אם יש חום או קרוב משפחה נמצא במצב רפואי מסוים". יחד עם זאת, היא מציינת כי "לגבי מקרים פרטניים אנחנו מקפידים לא לענות".

עם מה אתם נדרשים להתמודד מהצד השני?

"בעיקר עם הכפשות ובריונות רשת. אבל בסופו של דבר, שום דבר לא 'נדבק'. בסך הכל, הכל שקוף אצלנו, וכשמחפשים את העובדות, המידע האמתי על העמותה די 'משעמם'".

לצד "מדעת" התווספו באחרונה יוזמות נוספות כגון דף הפייסבוק "מחוסגן" של ד"ר ליאור אונגר, "הורים נגד מחלות" ועוד. המטרה העיקרית שלהם היא להתמודד עם מתנגדי החיסונים דרך עובדות ומדע. אך למרות שהעיקרון נשמע פשוט, והרוב ניצב בצד הנכון, זה של החיסונים, לא מדובר במאבק פשוט בכלל. בדפים שלהם מובאות דוגמאות לטענות שנשמעות על ידי מתנגדי החיסונים, חלקן בביטחון גמור משל היו הם מומחים לדבר. כך למשל נולדים מושגים שגויים דוגמת "תאי אוטיזם" שמתעוררים בגלל מתן חיסונים, או נכתבים סטטוסים שכל עניינם הבעת רוגע ושלווה על דיווחים של הדבקות במחלות שונות במשפחה, ועוד פנינים.

הוואקום הסברתי יוצר מומחים מטעם עצמם

הפעילים של "מדעת" ושאר הקבוצות אמנם עושים עבודה חשובה ביותר, אך הצורך לכך נבע מוואקום מסוים שנוצר בשל החוסר במידע זמין ונגיש בנוגע לחיסונים. הוא זה שאפשר לקבוצות של מתנגדי חיסונים, בהם גורמים בעלי אינטרסים כלכליים המשווקים תכשירי בריאות אלטרנטיביים, להיכנס אל הוואקום הזה ולנסות להטות את דעת הקהל.

יאנה גימפלביץ (תמונה באדיבות המצולמת).

מכאן נשאלת השאלה היכן היה ועודנו משרד הבריאות? והאם הוא עושה די על מנת להסביר לציבור הרחב אודות חשיבותם של חיסונים? ונשים רגע בצד את תיאוריות הקונספירציה של מתנגדי החיסונים לפיהן המשרד פועל בשיתוף פעולה עם חברות הפארמה על מנת להטעות את הציבור. מופרכות ככל שיהיו, התיאוריות הללו אולי היו מצטמקות אם אכן היה יותר מידע נגיש, אם לא היו נולדות אל תוך הוואקום הזה.

"על רקע אזלת ידה של המערכת לתת מענה אמתי להורים מודאגים ונוכחות דלה של משרד הבריאות ברשתות החברתיות, קבוצות שונות ניכסו את השיח לעצמן, והן עוסקות בהסברה מטעם עצמן", מסבירה יאנה גימפלביץ', אשת תוכן ועורכת בריאות בעבר שכיום מנהלת את עמוד "הורים נגד מחלות" בפסייבוק. "אבל בעוד שהמומחים של מדעת, העמותה לקידום בריאות הציבור, הם רופאים, מדענים ומומחים באימונולוגיה שמשקיעים שעות מזמנם כדי לענות על שאלות בקבוצת 'מדברים על חיסונים' – מתנגדי החיסונים הם מתקשרים, מרפאים אלטרנטיביים, ופשוט הורים שקראו באינטרנט וראו הרבה סרטונים ביוטיוב".

לגימפלביץ' אף יש חוויה אישית שעודדה אותה לפעול בנושא: "הבת שלי חטפה אבעבועות רוח, כי לא הספיקה להתחסן במנה השנייה של החיסון, וכך גם רבים מהגן שלה, כולל אחות תינוקת של אחד הילדים. מדובר במחלה שיש לה סיבוכים קשים, בוודאי לתינוקות. בזכות המנה הראשונה של החיסון – הבת שלי עברה את המחלה מאוד מאוד בקלות, רק שהיינו בבידוד בבית במשך 10 ימים. עוד יותר מרגיז שהיא מקבלת בונוס – את הסיכון לשלבקת חוגרת, ותודה למתנגדי החיסונים".

לסיכום, היא מציינת כי "חשוב להבין שחיסון הוא מס חברתי: כשאני מחסנת אני מגנה גם על התינוק של אותה אמא מהגן שבאה לאסוף אתו את הילד הגדול, על הגננת בהריון, על קרובי המשפחה מדוכאי החיסון ועוד. מבחינתנו, לא מדובר בשיח פנימי של הורים או אנשי רפואה, אלא בשיח ערכי לפני הכל. לא יכול להיות שהורים יסכנו על דעת עצמם את הילדים שלהם ושל אחרים, בגלל שטויות שקראו באינטרנט. אנחנו פועלים במספר מישורים – ברמה התקשורתית, המשפטית ובמדיה – בדיוק היכן שמשרד הבריאות בולט בהעדרו״.