חידה לפתיחה: כמה ימים עבדה התחבורה הציבורית ב-15 הימים האחרונים? התשובה בהמשך. את אחד הימים הנדירים הללו ניצלו שר התחבורה והבטיחות בדרכים והשר לענייני מודיעין, ישראל כץ, וראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, לחנוך את קו הרכבת המהירה מירושלים לתל אביב.

כמו בציפוי זול על צעצוע, הטקס בישבן לא יכל להסתיר את האמת: מדובר באיחור של שש שנים, עם חריגה של כשלושה מליארד שקלים (פי 2 מהתכנון), לרכבת שיש להירשם אליה מראש, שפוגעת בקווים רבים אחרים ו…עושה רק את חצי הדרך, עד לנתב"ג. סיבה לחגוג? בהחלט, במדינת חלם.

טעויות ופאשלות לא קורות, אלא נגרמות, אבל ראוי להתבונן בעיניים סלחניות בימי תשרי. אז בואו נבדוק את הרקורד של התחבורה הציבורית בישראל בכלל, לטובת הקוראים נתניהו וכץ:

תשתיות התחבורה הציבורית בערים הגדולות בישראל הן מהקטנות מהמדינות המפותחות. אחוז הנסיעות בתחבורה ציבורית במטרופולינים הגדולים הוא מהנמוך במערב: 20% בתל אביב לעומת 47% בלונדון, למשל. מתוך ציבור העובדים, 60% מגיעים לעבודה ברכב פרטי ורק 21% באוטובוסים או רכבות. בכל שנה נוספים יותר מ-300 אלף כלי רכב נוספים לשוק. כל אלה מובילים למצב חמור של פקקים. כמה חמור? החמור ביותר במדינות ה-oecd, לפי דו״ח של קרן המטבע העולמי. הנזק המוערך למשק מהפקקים עומד, לפי משרד האוצר השנה, על 40 מיליארד ש״ח לשנה. ב-2012 הנזק הוערך ב-25 מיליארד לשנה, ובנק ישראל צופה שהנזק בשנת 2040 יעמוד על 70 מיליארד ש״ח בשנה. נזק חמור נוסף קשור לתחלואה ותמותה ממחלות הקשורות בזיהום אוויר – לפי ארגון הoecd בישראל מתים 2,200 אנשים בשנה ממחלות אלה, לרכבי ישראל יש חלק משמעותי בנזק זה.

הירידה בשיעור האבטלה בישראל אינה נחלת הכלל. באזורים שבהם הנגישות לתחבורה ציבורית נמוכה מהממוצע, היתה הירידה באבטלה נמוכה יותר. אם המילה 'פריפריה' קפצה לכם לראש, לא טעיתם – מדובר באזורי הגליל, הגולן והנגב.

הכתובת על הקיר כבר שנים, ולמרות זאת לא נראה שבמשרד התחבורה ומשרד האוצר מתכוונים לשנות כיוון. ממשלת ישראל הכריזה על תכנית של השקעה בתחבורה ציבורית לאורך עשור בסכום כולל של 250 מיליארד, אבל עד כה בפועל הוקצה רק חצי מהסכום בכל שנה. למרות הפערים האדירים בתשתיות בין ישראל למדינות הoecd, תקציב התחבורה של ישראל דומה לממוצע מדינות הארגון. זאת ועוד: בשנים 2013-2018 קטן תקציב תשתיות התחבורה כאחוז מהתוצר מדי שנה. מתוך תקציב זה מופנים מרבית המשאבים לפיתוח כבישים, ורק מיעוטו מופנה לתחבורה ציבורית, תחבורת המונים ומסילות רכבת. בראיון לגלובס לאחרונה אמרה עדי חכמון, סגנית אגף התקציבים באוצר הממונה על התשתיות, שהמשק והפריון בישראל מפסידים סכומי עתק בגלל הפער בתשתיות, אבל לא ידעה להגיד מאיפה יגיע התקציב להשקעה הנדרשת.

מדיניות העדפת הרכב הפרטי היא מס על העניים שמתעקשים לעבוד

ישראלים קונים כלי רכב בהמוניהם לא כי הם רוצים, נהנים מחוויית הפקקים, או מתנגדים אידיאולוגית לתחבורה ציבורית. הם עושים זאת כי אין כמעט ברירה אחרת. קשה מאד להגיע לעבודה אחרת. בשבתות וחגים אין תחבורה ציבורית שתאפשר לאנשים לבקר את משפחותיהם ולצאת אל הטבע. כך יוצא שליותר מ-70% ממשקי הבית בישראל יש לפחות רכב אחד. רכיב ההוצאות על תחבורה של משקי הבית בישראל הוא השני בגובהו, אחרי ההוצאות על דיור, ועומד על כמעט 20% מהוצאות משקי הבית. זאת כאשר שלושת העשירונים התחתונים בישראל מוציאים יותר ממה שהם מכניסים, כלומר חיים באמצעות חוב. כן, אפשר להגיד שמדיניות העדפת הרכב הפרטי היא מס על העניים שמתעקשים לעבוד למרות ששכרם לא מכסה את הוצאותיהם – בניגוד למיתוס על העניים העצלנים המובטלים מבחירה.

מה חייבים לעשות, אתמול בבוקר, כדי לחולל שינוי? הגדלת תקציב התשתיות לתחבורה ציבורית במרכז ובפריפריה; הפעלת מודל תחבורה ציבורית בשבת בדומה להסכמות שגובשו באמנת גביזון-מדן ומקובלות על רוב גדול מאד של הציבור, גם הדתי; השקעה בתדירות נסיעות האוטובוסים; הגדלת נתיבי התחבורה הציבורית; הורדת מחירי התחבורה הציבורית, עד כדי נסיעה חינם, על מנת להקל על העשירונים התחתונים; וגם, להפסיק לחשוב במונחים של תחרות בשוק שאינו בנוי לכך: תחבורה ציבורית היא שירות לציבור ותשתית לכלכלה חזקה וחברה משגשגת, ולא מוצר צריכה לשעות הפנאי.

הדרך היחידה לקדם נושאים פוליטיים היא באמצעים פוליטיים. כלומר לא מספיק שכל הגורמים המקצועיים בישראל, גופים בינלאומיים והישראלי הממוצע יסכימו שחייבים להשקיע בתחבורה ציבורית ו-73% מהציבור תומך בהפעלתה בשבת, כדי שמשהו יקרה. כדי שדברים יזוזו חייבים להתארגן, להפגין, להפעיל לחץ וגם להצביע למנהיגות שהנושא בוער בה.

והתשובה לחידה מהפתיחה? התחבורה הציבורית בישראל עבדה רק שמונה ימים מתוך חמישה עשר הימים האחרונים. פגיעה ישירה בצעירים ובעניים חסרי המכוניות. זה לא הפריע לשרים להמליץ על טיולים לחג ולהעלות תמונות מהבילויים אליהם הגיעו ברכבי השרד שלהם, על חשבוננו. שנת תחבורה טובה לכולנו. בואו נביא את היום!

*

אבי דבוש הוא ראש מטה הפריפריות במרצ ותושב שדרות