"מה זה בית? מקום שיש לי בו פרטיות, מקום בו אני יכולה להיות מי שאני, מקום שיש לי חזקה חוקית עליו, שאי אפשר להעיר אותי בו בבעיטות לפנים", אומרת רעות גיא, מנהלת תחום קצה בעמותת עלם. ימי חג הסוכות, יותר מכל חג יהודי אחר, מבקשים מאיתנו לבחון בדיוק את אותה שאלה בסיסית בחייו של כל אדם – מה זה בית? כדי לזכור כמה הכל ארעי, כמה ביתנו הלאומי בישראל לא היה בטוח מאז ומעולם, מבקשת המסורת היהודית לשהות בסוכה במשך שבוע שלם. מתחת לכיפת השמיים, לתהות אחר הברור מאליו, השקוף כל כך עבור רובנו – הבית שלנו.
–
ספיר בת 22
איך הגעת לרחוב?
איך הגעתי לרחוב? עברתי בין מסגרת למסגרת, הייתי בן אדם שלא מסתדרת עם מרות, הייתי מסתובבת במסגרות ונפלטת ממסגרת למסגרת, עד שהגיע גיל 18, וזהו הרווחה כבר לא אחראית עלי, אז נזרקתי לרחוב.
איך את מתכוננת לחורף?
בשבילי חורף וקיץ זה אותו דבר. בחורף את מוצרת לך מקומות נסתרים בנינים, זולות, מקומות שאפשר להסתתר. אין הרבה אנשים שיציקו לך ויסלקו אותך מהמקום. רוב האנשים עם טיפה רחמים אז אם נעשה להם בלאגן הם לא יגידו כלום שאני ישים ת'ראש בלילה. בשבילי הקיץ הוא הרבה יותר קשה!
מה הכי חסר לך בחיים עכשיו?
חיבוק של אמא, משפחה. האינטימיות המשפחתית, השבתות, החגים, הביחד. שעצוב לך ועברת יום קשה בעבודה בחיים, החבר הציק לך, אין לך את האמא שאת יכולה לבוא לשבת לדבר איתה, לבכות לה, לקבל חיבוק ממנה. נעלם האמון באנשים.
איך נראה בית החלומות שלך?
הבית החלומות שלי, כבר אני לא מצפה לו! אבל החלום שבעלי יחזור לבית, והבית יהיה מסודר, נקי, הילדים רגועים משחקים, ארוחת צהריים מוגזת ואוכלים כולם ביחד לתת לילדים שלי את מה שאני לא קיבלתי.
מה היית רוצה להגיד לאנשים שרואים אותך ברחוב?
אל תסתלו על החולצה שלי שהיא מלוכלת קצת ולא מסודרת. אל תסתכלו עלינו במבט שופט ולא מבין, כאילו אנחנו בחרנו את החיים האלה. נכון, יכול להיות אנחנו בחרנו ליפול לסמים ולאלכוהול, אבל אתם בחיים אל תשפטו בן אדם שעומד מולכם אתם לא יודעים מה הוא עובר. ולפעמים פשוט בא לי להגיד לכם 'אני מקנאה בכם!!'.
–
אנחנו מביאים את קולם של שלוש צעירות ושני צעירים חסרי בית, במילים שלהם, המתארים את חייהם, חלומותיהם ותקוותיהם. הצעירים האלו מגיעים למסגרות שמפעילה עמותת עלם בירושלים, מסגרות אותן מממנים משרד הרווחה ועיריות ירושלים ות"א.