ג'ון מקדונל, מועד מפלגת הלייבור הבריטית לתפקיד שר האוצר, הציג השבוע תכנית שנויה במחלוקת לשיפור תנאי העובדים בבריטניה. על פי ההצעה, במידה והמפלגה תיבחר לשלטון, היא תחוקק חוק שיעניק לעובדי חברות גדולות בעלות משותפת על 10% ממניות אותה החברה, ולכן לדיבידנדים על אותן המניות. על פי ההערכות, התכנית תדגיל את שכרם השנתי של העובדים ב-500 פאונד, כ-2,300 שקלים.

על פי ההצעה, ממשלה עתידית בראשות הלייבור תחייב כל חברה שמעסיקה מעל 250 עובדים בבריטניה להעביר 10% ממניותיה לקרן עצמאית, שתנוהל בידי נציגי עובדי החברה. על הקרן יאסר מסחר באותן המניות, והן ישמרו בבעלות עובדי החברה, והקרן תייצג את העובדים בדירקטוריון החברה. העובדים יזכו בדיבידנדים שיחולקו לשאר בעלי המניות עד לרמה של 500 פאונד בשנה. במידה והדיבידנדים יעלו בערכן על סכום זה, היתר יגבה במיסים על ידי המדינה.

"עובדים צריכים לחלוק ברווחים"

על פי מקדונל, אותה התכנית תשפיע על 40% מעובדי המגזר הפרטי במדינה, וישפרו תנאי העבודה במדינה. העובדים הבריטיים סובלים מעשור של קיפאון שכר ממוצע, ולטענת מקדונל תכנית תביא למעשה לעליות שכר. "עובדים שמועסקים בחברה ומייצרים את רווחיה צריכים לחלוק באותם הרווחים, וכן, גם בדיבידנדים שהם מייצרים" אמר מקדונל. הוא הוסיף כי שיתוף העובדים ברווחים יביא גם לעלייה בתפוקה "ההוכחות מראות שבעלות העובדים על החברה מגביר את התפוקה ומעודד חשיבה לטווח ארוך מצד העובדים".

על פי התכנית, כל חברה תעביר 1% ממניותיה לקרן העובדים כל שנה, כך שתוך עשור תחזיק הקרן ב-10% מהמניות. החוק לא יוחל על חברות בינלאומיות שרשומות מחוץ למדינה, אבל כן תהיה תקפה על חברות בת שלהן שרשומות במדינה.

מועמד הלייבור לתפקיד שר האוצר ג'ון מק'דונל. ספטמבר 2018 (Peter Byrne/PA via AP)

במיתון שהכה במדינה אחרי המשבר הפיננסי של 2008, צנח שכר העובדים הממוצע, ומאז עליות השכר היו נמוכות כל כך שכלכלנים מגדירים אותן כ"קפואות". למעשה, השכר הממוצע בבריטניה עדיין נמוך מזה שהיה לפני המשבר הכלכלי, כשחמישית מהעובדים בבריטניה מרוויחים פחות מ-1,250 פאונד בחודש (6,000 שקלים).

לעומת זאת, שיעור ההכנסות של המעסיקים, או בעלי החברות, הלך וגדל בשנים אלו. למעשה, מדובר במגמה ארוכת טווח של ירידה בשיעור ההכנסות של העובדים ועלייה בשיעור ההכנסות של בעלי ההון – כפי שניתן לראות במדינות מפותחות רבות מאז שנות השמונים. על פי מקדונל, התכנית אמורה להביא לשינוי במגמה זו, על ידי ניתוב חלק מרווחי בעלי החברה לעובדים.

התכנית הוכרזה כ"מהפך הגדול ביותר בכלכלה הבריטית מזה עשורים" על ידי התקשורת במדינה, והיא אכן חסרת תקדים בבריטניה. עם זאת, לתכניות מסוג זה יש תקדים במקומות אחרים בעולם. בגרמניה מספר החברות המשתפות את העובדים ברווחי החברות גדול בהרבה מבריטניה, ובמדינות אירופיות אחרות קיימים חוקים שמחייבים ייצוג של העובדים בדירקטוריונים של חברות גדולות.

בשוודיה בשנות ה-80 קיימה הממשלה מדיניות של מיסוי מוגבר לחברות, והעברת הרווחים לאיגודי העובדים, בתמורה להתחייבות מצידם לרכישת מניות בחברות. כך, קיוו ממשלות שוודיה לקדם שליטה מוגברת של העובדים בחברות, אך התכנית נעצרה בשנות התשעים.

אל דאגה, החברות ימצאו דרך להתחמק

עם זאת, ישנה ביקרות על תכנית הלייבור, בעיקר מצד בעלי העסקים. קבוצות לובי של תעשיות שונות העבירו ביקורת על התכנית וטענו שמדובר למעשה בהעלאת מס החברות. זאת מכאמור במידה וסכום הדיבידנד יעלה על 500 פאונד, הוא יגיע לידי המדינה. במרבית החברות הגדולות, דיבידנד של 10% יהיה גדול משמעותית מסכום זה, ויניב הכנסות משמעותיות למדינה. על פי חישובי מפלגת הלייבור התכנית תכניס 2 מיליארד פאונד בשנה תוך חמש שנים.

לבעלי החברות יהיו דרכים להתחמק מתשלום המס, על ידי הגבלת הדיבידנד ל-500 פאונד בשנה. במקרה כזה, יוכל הדירקטוריון להזרים את הרווחים לבעלי המניות שאינם העובדים דרך רכישות עצמיות. בנוסף, מבקרי התכנית טוענים שהדבר עלול לגרום לחברות רבות לעזוב את הבורסה בלונדון, ולהירשם בבורסות המתחרות בניו יורק ובפרנקפורט.