בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אתמול (רביעי) צעיר בעבירות הסתה לאלימות, בגין הודעות ששלח בקבוצות וואטסאפ. זאת, לאחר שהפרקליטות ערערה על זיכויו של בבית משפט השלום בירושלים.

דור עובד (27) הורשע היום בגין בעבירות הסתה לאלימות, בעקבות דברים שכתב בשתי קבוצות וואטסאפ. באחת, "עצורי ציון", היו 17 חברים, ובשנייה, בעלת שם דומה, היו 63 חברים. כלל הפרסומים של עובד, אותם הפרקליטות תפסה כמסיתים, פורסמו על ידו ביום אחד – בדצמבר 2016, רובם בטווח של כחצי שעה. זאת, בתקופה בה פינוי עמונה עמד במרכז השיח הציבורי, וכחודשיים לפני שהפינוי יצא לפועל.

"זו לא הדרך"

בקבוצה בת 17 החברים, כתב עובד: "מטה עמונה הודיעו שהפינוי יעבור בלי שום דבר שהוא מעבר לנוכחות במקום, ואפילו אם מכים בנו לא להחזיר, וכל מי שלא בראש הזה – שיעזוב. להבנתנו למאבק בצורה זו אין סיכוי להציל את עמונה, וגם לא ליצור טראומה לפינויים הבאים ח"ו לפיכך אנו קוראים לכולם –  צאו משם, הפסיקו לעזור להם, וקחו אתכם את כל מי שמוכן לשמוע. המטרה היא לדחוף אותם לרדת מהאמירה הזאת, ולחזור לגישתם המקורית והבריאה. מראות אנשים נלקחים בבכי כבר היו לנו בגוש קטיף – זו לא הדרך. בתקווה לחזור כמה שיותר מהר, ולהשתתף יחד עם התושבים, מוסרי הנפש, בהצלת עמונה…"

"שנית עמונה לא תיפול" סיסמאת ההתנגדות לפינוי עמונה, היום 1/2/2017 (צילום: צוות תיעוד עמונה).

לאחר מכן, כתב "אני בעד לא להקשיב לוועד עמונה ולהילחם עד טיפת הדם האחרונה". וכי "בעמונה הזו צריך שיהיו פצועים – אך ורק מצד של הציונים הארורים". כתב האישום מפרט גם את תגובות חברי הקבוצה לאמירותיו של עובד. כך, משתתפת אחת בקבוצה כתבה כי "אלימות זאת אף פעם לא הדרך, אבל כשאין ברירה אין ברירה". ואחר כתב "צריך להרוג את כולם". בלילה של אותו יום, פרסם עובד תמונה של דגל ישראל ועליו עוזי, וכתב "ננקום ללא רחם!".

הפרקליטות טענה שפרסומים אלה של עובד היוו הסתה לאלימות. עובד כפר באישומים אלה – הן בעצם העובדה שהוא פרסם דברים אלה, והן בטענה שהם מהווים קריאה לאלימות או עידוד אלימות. למרות זאת, בית משפט השלום קבע כי עובד אכן פרסם את התכנים הללו בקבוצת הוואטסאפ. גם טענתו של עובד כי עבירת ההסתה אינה מתקיימת כשהפרסום נעשה בקבוצת וואטסאפ נדחתה, ונקבע כי גם פרסום בוואטסאפ עשוי לבוא בגדר עבירת הסתה, וכי יש לבחון כל פרסום לגופו. עוד קבע בית משפט השלום כי מדובר בפרסום דברים שיש בהם קריאה לעשיית מעשי אלימות ועידוד למעשי אלימות.

עם זאת, בית משפט השלום בחן את נסיבות הפרסום, וקבע כי עבירת ההסתה לא הוכחה כי לא הוכח שהתקיימה "אפשרות ממשית" לפיה הפרסומים המסיתים יביאו למעשה אלימות. לכן, הוחלט לזכות את עובד מהאישומים המיוחסים לו. ככלל, עבירות הסתה נבחנות דרך מבחן הוודאות הממשית, לפיה צריך להכריע האם פרסום הנדון יכל להוביל למימושו בפועל.

הגנה מן הצדק?

בנוסף, טען עובד להגנה מן הצדק, משום שהופעלה אכיפה בררנית נגדו בלבד, ולא כנגד חבר נוסף באותה קבוצת וואטסאפ, שכתב התבטאויות חמורות לא פחות מהתבטאויותיו שלו, כולל האמירה "צריך להרוג את כולם". בית המשפט לא קיבל את הטענה שיש לזכות את עובד מתוך ההגנה מן הצדק.

באשר לשאלת התקיימות האפשרות המעשית לעשיית מעשה אלימות, ניתח בית משפט השלום את הנסיבות הכלליות שהתקיימו ערב הפרסום, את היקף הפרסום וקהל היעד של הפרסום, וקבע כי לא הובאו מספיק הוכחות לטענות הפרקליטות – לא בנוגע לאווירה מתוחה בעמונה בזמן הפרסום, לא בנוגע למספר החברים בקבוצות הוואטסאפ ולזהותם, ועוד.

בערעור שהגישה, טענתה הפרקליטות כי בית המשפט טעה כאשר קבע שלא הוכחה אפשרות מעשית לעשיית מעשה אלימות או טרור. הערעור הוגש ונוהל על ידי עו"ד ארז פדן ועו״ד אור גבאי מפרקליטות מחוז ירושלים.

עורך דינו של עובד, עו"ד יצחק בם, טען בין היתר כי הודעה הנשלחת בקבוצת ווטסאפ סגורה אינה בגדר פרסום כפי שהוא מוגדר בחוק, שכן פרסום צריך להיות נגיש לציבור או לחלק ממנו. לגבי טענה זו, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת בית משפט השלום כי כאשר הדברים נוגעים לקבוצות וואטסאפ, יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הנוכחי, קבע בית המשפט המחוזי כי כאשר מדובר בקבוצת וואטסאפ בה החברים לא מכירים זה את זה באופן אישי, אלא מצטרפים לקבוצה על בסיס תוכן, רעיון, או מטרה מסוימת – הדברים יחשבו כפרסום על פי הגדרתו בחוק, ויכולה להתקיים גם הסתה. היות ובמקרה הנוכחי חברי הקבוצה אכן לא הכירו אלה את אלה, פרסום בקבוצה נחשב כ"פרסום" בחוק, ויכולה להתקיים הסתה.

עוד נקבע כי "המונח פרסום מעצם טיבו דורש פומביות ופרהסיה. אולם יכולה להתקיים גם במרחב הוירטואלי, אשר הוגדר זה לא כבר כ"כיכר העיר" המודרנית. גם פרסום דיגיטלי עשוי להוות פרסום בפומבי, ומבחינת האפקטיביות הוא אף גובר במקרים רבים על פרסום פומבי באמצעים מסורתיים".

לאחר מכן, עברה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ שכתבה את פסק הדין לדון בשאלה המרכזית בה נדון הערעור – האם מתקיים במקרה זה מבחן האפשרות הממשית לעשיית מעשה אלימות? מאק-קלמנוביץ קבעה כי ניתן להגיע למסקנה עומדים במבחן האפשרות הממשית, זאת בהתחשב בתוכן ההתכתבויות, דעותיהם של החברים, ובסמיכות הזמן לפינוי עמונה.

מבחינת תוכן הפרסום, קבעה השופטת מאק-קלמנוביץ כי יש בדבריו של עובד קריאה ברורה לפעולה: לא לעבור בשתיקה, להילחם עד טיפת הדם האחרונה, לגרום לכך שיהיו פצועים בצד השני, לנקום. לדבריה, "הטקסט מנוסח באופן המעודד ביצוע מעשי אלימות".

"פסק הדין מרחיב את העבירה של הסתה לאלימות"

באשר לשאלות הנוגעות לאווירה ששררה באמונה בתקופה שקדמה לפינוי, נקבע כי מתקיימת ידיעה שיפוטית מספקת בנוגע לאווירה הנפיצה ששררה במקום ערב פינוי עמונה. לדברי מאק-קלמנוביץ, "די בידיעה כללית שכזו, שאינה חורגת מהכרת העובדות על ידי כל בר דעת שהיה תושב ישראל בתקופה הרלוונטית, כדי להבין את הסכנה בכך שדברי עידוד לאלימות יפלו על אוזניים כרויות, וגל האלימות שעלול היה להתפתח כתוצאה מכך".

לנוכח כל מרכיבים אלה ואחרים, קבע בית המשפט המחוזי פה אחד את התקיימותו של אפשרות ממשית לכך שפרסומיו של עובד יביאו למעשי אלימות. בית המשפט המחוזי הרשיע את עובד בהסתה, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום לצורך גזירת דינו.

עורך הדין המייצג את עובד מסר בתגובה לפסק הדין: "פסק הדין מרחיב את העבירה של הסתה לאלימות עד אבסורד ונותן לגיטימציה למשטרה לבלוש אחר קבוצות וואטסאפ פרטיות. בימים אלו אנו שוקלים לבקש רשות ערעור מבית המשפט העליון".