הדיווחים על הג'וב החדש של אהוד ברק כיו"ר "אינטרקיור" אמנם הקפיצו השבוע ב-25% את המניה של החברה העוסקת בקנאביס רפואי, אבל בעיקר הותירו את הזירה הפוליטית מבולבלת. "בכוונתי להוביל את אסטרטגיית הצמיחה הבינלאומית של החברה ולקחת חלק פעיל בפיתוח העסקי שלה, מתוך מטרה להפוך אותה למובילה עולמית בתחומה", הוא מסר, וגרם להרבה גבות להתנועע מעלה. הרי רק לפני ימים מספר הוא השמיע נאום חוצב להבות על הצורך "להילחם על הבית", כשהוא מאשים את רה"מ נתניהו כמי ש"מדרדר את המדינה לאבדון ואל השקיעה, באמצעות מיעוט קיצוני, משיחי וגזעני". קצת קשה להילחם על הבית ולהוביל במקביל "אסטרטגיית צמיחה בינלאומית" לחברה שזה עתה סדרה לך חבילת אופציות במחיר מימוש שמגלם פרמיה של 60% על שער המניה. אם יאיר לפיד שאל פעם "איפה הכסף", את ברק צריך לשאול איפה הבית.
הבלבול בזירה הפוליטית צריך להחמיא לברק. כן, למרות הפארסה עם הקמת "העצמאות", על אף הנהי המתמשך במחנה על כך שטבע בעצמו את המושג "אין פרטנר", ברק עדיין נתפס כאוטוריטה המדינית-ביטחונית החזקה ביותר בצד המרכזי-שמאלי של המפה, היחיד אולי שיכל לאיים באמת על נתניהו. הוא עדיין החייל המעוטר ביותר, ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר, האיש שהבטיח וקיים כשהוציא את צה"ל מלבנון, מי שהנחית מכה קשה מאוד על עזה ב"עופרת יצוקה" ומי שעל פי פרסומים שונים חתר למהלומה צבאית על מתקני הגרעין של איראן למרות אזהרות ראשי מערכת הביטחון. ברק משדר כוח ועוצמה – ההיפך הגמור ממה שהימין מנסה (בהצלחה) לייחס תמיד לשמאל.
במפלגת העבודה כבר מזמן עולים אליו לרגל, מתחננים שיחזור. אבי גבאי סיים מבחינתם את תפקידו במפלגה, עכשיו נותר רק להבין אם באמת יש מי שיחליף אותו. "הם מוכנים לתת לברק את המפלגה על מגש של כסף ולהעביר אותה על שמו בטאבו", אומר לי גורם שמעורה מאוד בזירה הזו. "הבעיה היא שברק נשאר על הגדר, ופוליטיקאים כמו פוליטיקאים לא יסתכנו בשבילו בלי לדעת שהוא באמת הולך על זה ונכנס פנימה למגרש", הוא מוסיף. ליאור חורב, היועץ האסטרטגי שליווה בין היתר את רה"מ המנוח אריאל שרון, מגדיר את זה בצורה מזוקקת: "ברק החזיר לכולם את התיאבון, אבל לא בטוח שהוא מתכוון להגיש את המנה".
לפחות על הנייר, ברק יכל לעשות היום את מה שעשה שרון בתחילת שנות האלפיים: לאמץ תדמית של סבא חביב שחוזר לסיבוב נוסף כשהוא בוגר יותר, משוחרר יותר ולמוד ניסיון. יש היום לברק אפילו את "הלוק" הנכון, עם הזקן על הפנים, וכשהוא מדבר קשה שלא להתפעל מהחריפות, כושר הניתוח וחוסר הזיוף. מנגד, אין לו את האינטליגנציה הרגשית של שרון, ולמרות שהוא "גמלאי" – לא תראו אותו מצטלם עם הנכדים. הוא יותר מדי בטוויטר, פחות ברחוב. הוא מצטלם מאמריקה, במקום לדבר מהמקומות שאליהם מכוונות מילותיו החדות.
על החסרונות האלה של ברק אפשר לגשר. גם ב-99 הוא לא היה החבר הכי טוב של כולם, אבל הוא ידע להתמסר לקמפיין. להקשיב ליועצים, להגיע ב"מאני-טיים" אל האולפן יחד עם נאווה, ללכת עד הסוף. "לברק יש 'קילר אינסטינקט' וכשהוא רוצה הוא יודע לגייס בתוך ימים ספורים את מיטב היועצים", אומר אחד הגורמים שעימם שוחחתי. "העובדה שהוא לא עושה את זה וממשיך להיות הצגה של איש אחד, מלמדת אותי שהוא לא בעסק", הוא מוסיף. מזל שלפחות העסקים פורחים.
