דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
רודזיה

המלחמה שלו / השוער האגדי של ליברפול חושף את הפרק הקשה בחייו: מלחמת האזרחים ברודזיה

שוער ליברפול לשעבר ברוס גרובלאר (AP Photo/White)
שוער ליברפול לשעבר ברוס גרובלאר (AP Photo/White)

ברוס גרובלאר פילס את דרכו לפסגת הכדורגל העולמי, אחרי שבנעוריו גויס לצבא רודזיה ונלחם במיעוט השחור במדינה | בספר אוטוביוגרפי חדש הוא מספר: "עדיין יש לי סיוטים. לומר שזה שינה אותי זו לשון המעטה. מאותו רגע ואילך יצאתי לחיות את החיים במלואם"

ליאור ברטל
ליאור ברטל
כתב ספורט
צרו קשר עם המערכת:

ברוס גרובלאר היה השוער של ליברפול הגדולה בין השנים 1981-1994. הוא היה שם בשנים הכי גדולות של ליברפול כשהיא זכתה בשש אליפויות, שלושה גביעים וגביע האלופות בשנת 1984. לקראת צאת ספרו האוטוביוגרפי החדש, הוא חוזר לתחילת הקריירה שלו, ולרגעים שהוא לעולם לא ישכח. בגיל 17 התגייס השוער הצעיר לצבא ולקח חלק במלחמת הסבך הרודזי, בזימבבואה של היום. בעקבות החוויות הטרגיות בשירותו הצבאי, הוא החליט לעזוב את מולדתו ו"לחיות את החיים במלואם".

גרובלאר נולד בדרום אפריקה, למשפחה לבנה עשירה. בגיל שנתיים הוריו החליטו לעבור לגור ברודזיה השכנה. מגיל צעיר הוא גילה יכולות ספורטיביות ברמה גבוהה במספר ענפי ספורט. הוא היה מאוד מוכשר במשחק הקריקט, בעקבות כך אפילו זכה להצעה למלגת לימודים בקולג' בארה"ב בבייסבול. לאור אהבתו של הנער הצעיר לכדורגל, הוא ויתר על ההזדמנות כדי להגשים את חלומו להפוך לשוער ברמות הגבוהות ביותר. בגיל הנעורים הוא הצטרף לקבוצת היילנדס פארק מהעיר השנייה בגודלה ברודזיה, בולאוואיו. לאחר עונת בכורה במדי הקבוצה, הוא גויס לשירות צבאי, שנמשך 11 חודשים במהלך מלחמת הסבך הרודזי.

בראיון לגארדיאן הוא נזכר בתקופה הקשה בחייו. "איך אוכל לשכוח או לסלוח לעצמי על הריגת בן אנוש אחר, גם אם זה היה בזמן מלחמה? עדיין יש לי סיוטים על זה. כל דבר אחר בחיים נראה לא משמעותי בהשוואה לשנים שלי בצבא, בזמן אימון בכידונים, הממונים שלנו ניסו לעשות את זה יותר רציני על ידי כך שהיו צורחים 'אני אהרוג אותך, ממזר שחור שכמוך".

"כאשר אתה מסתכל אל תוך גלגל העין של האויב, אתה יודע שאחד מכם ימות, אבל זה לא מקל על ההתמודדות עם האשמה. הזמן שלי הגיע כשנשלחנו עם מסוקים לכפר על גבול מוזמביק. קיבלנו הוראה אחת בלבד. לירות לעבר כל דבר שזז. לוחם אחד מכוחות האויב התקרב אליי ויריתי בו. לא הרגשתי אלא הקלה באותה עת. לומר שזה שינה אותי זו לשון המעטה. מאותו רגע ואילך יצאתי לחיות את החיים במלואם".

עד לשנת 1923, נשלטה רודזיה על ידי חברת דרום אפריקה הבריטית. תחת שלטונה של החברה, הצליחה להתפתח קולוניה עשירה שמשכה אליה הרבה מתיישבים לבנים. ב-1923 החליטו בבריטניה להתנתק מהחברה ולהעניק שלטון אוטונומי עצמאי לישוב הלבן שנוצר במושבה הבריטית. במושבה, הקימו הלבנים שלטון דמוקרטי פנימי והקימו צבא לבן מקומי. למרות שרוב תושבי המושבה היו שחומי עור, החוקים החדשים הפלו אותם לרעה ולא אפשרו להם להיבחר לפרלמנט המקומי או להתמנות לתפקידים בכירים בגלל קריטריונים של רכוש, מעמד והשכלה.

ב-1965 ממשלת רודזיה הכריזה באופן חד צדדי על עצמאות מבריטניה. בעקבות המחלוקת עם השלטון הבריטי ושבירת האיזון הפנימי, המדינה החדשה יצאה לסחרור מלחמתי פנימי. הציבור הלבן ששלט במדינה הגיב בשמחה להכרזת העצמאות. בעת הכרזת העצמאות האוכלוסייה הלבנה מנתה כרבע מיליון תושבים והאוכלוסיה השחורה עליה שלטה מנתה כ-4 מיליון תושבים.

תוך זמן קצר האדמה החלה לבעור. בריטניה שלא קיבלה את החלטה החד צדדית הביאה להסכמה באו"ם ליצירת סנקציות בינלאומיות כנגד השלטון הלבן. במקביל ארגונים בתוך האוכלוסייה השחורה המדוכאת החלו להקים ארגוני גורילה והחלו להילחם בצבא המקומי. מוזמביק וזמביה השכנות נתנו לארגונים הלוחמים של השחורים ברודזיה מקלט ומחסה וכך איפשרו להם להמשיך ולתקוף את רודזיה משטחן.

גרובלאר כותב: "קצת לפני חג המולד, הותקפנו על-ידי "לוחמי החופש" (כוחות שנלחמו למען עצמאות של הרוב השחור נגד ממשלתו הלבנה של איאן סמית' – ל.ב). זה היה הניסיון הראשון שלי במלחמה. המחסה שלנו הפך לבונקר עם שקי חול מעל לראשינו. זה היה מפחיד. שני חברים שלי נפצעו קשה מאוד ובית הספר ששמרנו אליו נהרס. אחרי זה הפכתי לסייר, עבדתי בקבוצות של ארבעה שטסו במטוס לפני היחידות שלנו לאזורים שבהם היה מפגש ישיר עם האויב".

"מלחמה בזמן אמת זה דבר מפחיד, אבל האמנו שאנחנו נלחמים למען ארצנו וכנגד כוחות שתוקפים את בני עמנו. כולנו הרגשנו את הלחץ. חייל אחד רצה לנהוג מעל ראש ההר – היינו צריכים לחסום אותו בג'יפ. שני גברים ביחידה שלי נכנסו לשירותים והתאבדו. לעולם לא תשכח דבר כזה. עבור האנשים שלחמו בסכסוך הזה, זה קצת כמו ותיקי וייטנאם באמריקה. זאת הייתה מלחמה מטופשת".

"כמובן, חיילי האויב היו גם בני אדם; אני זוכר שחזרתי בחופשה לביתה של אמי, ובנו של המשרת הראשי סיפר לי שהוא הצטרף ללוחמי החופש. אמרתי לו: "אם ניפגש במלחמה אני אצטרך לירות בך. ודא שאתה נלחם טוב. והוא אמר: 'אני אצטרך לירות גם בך'. הוא נהרג ואני שרדתי".

בסיום שירותו הצבאי ברוס גרובלאר עזב את רודזיה ועבר לשחק בליגה הדרום אפריקאית. שם הוא נבחן במחנה האימונים של קבוצת ונקובר מהליגה האמריקאית המקצוענית באותם השנים. לאחר שנתיים בוונקובר, הוא נסע לבקר חברי משפחה באנגליה וקיבל הצעה לשחק כשוער בקבוצת קרו אלכסנדרה מהליגה הרביעית באנגליה. לאחר שהצליח להרשים עם יכולותיו בליגה הנמוכה, הגיע מאמן ליברפול האגדי בוב פייזלי, לצפות בו במהלך משחק ליגה מול יורק. השוער שלא ידע על נוכחות של המאמן הבכיר, רץ במהלך החימום עם מטריה בגלל הגשם. פייזלי הקשוח ראה את השוער מתאמן והחליט שהשחקן חובבני מדי לטעמו.

גרובלאר גילה זאת רק בדיעבד, אך בכל מקרה המשיך את היכולת המעולה שלו בקרו. לבסוף מאמן ליברפול הגיע לצפות בו שוב והחתים אותו בסוף העונה. גרובלאר שיחק במשך 14 עונות בקבוצה והופיע ב-400 משחקים.

המלחמה הקשה במולדתו נגמרה רק לאחר 15 שנות לחימה, אז הסכים השלטון הלבן לפתוח את הדמוקרטיה במדינה לכל תושביה ובכך הגיע הסכסוך לסיומו. רודזיה שינתה את שמה לזימבבואה ויצאה לדרך חדשה כמדינה עצמאית. לאחר הסכם השלום גרובלאר הצטרף לנבחרת זימבבואה המאוחדת והופיעה במדיה 32 פעמים במשך 18 שנים.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!