בשבוע שעבר דיווחו אמצעי התקשורת המקומיים בטנזניה על כך שמועצת העיר באבאטי צפויה לחתום על הסכם המחכיר את אגם באבאטי, הסמוך לעיר, לחברה סינית המתעניינת בהעשרת אוכלוסיות דגה, קרי גידול דגים במדגרה ושחרורם לתוך נהרות, אגמים, ימים או אוקיינוסים על מנת להעשיר אוכלוסיות דגים קיימות או ליצור אוכלוסיית דגים חדשה לחלוטין. העשרת אוכלוסיות הדגה מתבצעת על-ידי סוכנויות ממשל במים ציבוריים או על-ידי קבוצות פרטיות במים פרטיים.
אגם באבאטי ממוקם בטנזניה לידי העיר באבאטי במחוז מניארה. אגם זה מפורסם בשל אוכלוסיית ההיפופוטמים החיה בו. בשל הבצורות האחרונות ובשל פעילות צייד בלתי חוקית, פחתה אוכלוסיית ההיפופוטמים באגם מתשעים בשנת 1992 ל-48 בלבד ב-2016, מה שגורם לדאגה רבה בקרב בעלי המלונות במקום. כמו כן, מורגשת ירידה חדה בכמות הדגה באגם מעשרים טון לכ-4-5 טונות תוך חצי שנה. לפיכך, בעלי עניין התחילו להקדיש מאמצים להחייאת הדגה באגם. נוסף על כך, יש להציל את האגם עצמו שנעשה רדוד יותר בשל הפעילות החקלאית וגידול הבקר מסביב לו שגרמו בתורם לשחיקת הקרקע.
אתה פשוט לא מחכיר מאגרי מים טבעיים
לכן, רצונה של החברה הסינית Xin Si Luco Ltd., שהמטה שלה נמצא בעיר ארושה, לחתום על הסכם בנוגע לחכירת האגם על מנת להעשיר את אוכלוסיות הדגה, בה בעת שבעלי עניין סביבתיים ומועצת העיר יעסקו באמצעי שימור הטבע, כמו בהפסקת הפעילות החקלאית וגידול בקר מסביב לאגם, זוכה לתמיכתה של מועצת העיר ועתה, על החברה להציג בפני מועצת העיר את התכנית העסקית. יו"ר מועצת העיר, מוחמד קיביקי, קרא לחברי המועצה ולתושביה לקדם בברכה את החברה הסינית. לדבריו, ההשקעה שחברה זו תשקיע באגם תגדיל את ההכנסה, תקדם את התיירות ותצמיח רווחים רבים במישור החברתי והכלכלי מאחר ואנשים רבים מסתמכים על הדגה כמזון וכמקור פרנסה.
אולם, מועצת העיר תאשר את הסכם החכירה עם החברה הסינית, המעוניינת לא רק להשקיע באגם עצמו אלא גם בשטחים מסביבו, אך ורק במידה והיא תעמוד במספר תנאים. באגם יש מספר מיני דגה כגון אמנון, שפמנון, סרטן ועוד כמו גם היפופוטמים ומספר מיני ציפורים. לכן, על החברה הסינית יהיה לבחון מהן ההשלכות של ערבוב מיני דגה שונים כך שמינים אחדים לא יאכלו מינים אחרים. תנאים נוספים בהם החברה תצטרך לעמוד כוללים: שימור סביבתי, השקעה במתקן לעיבוד דגים והעסקת תושבים מקומיים בעבודות השונות, כדוגמת הדיג עצמו. כמו כן, יהיה על החברה הסינית לשלם מס למועצת העיר. במידה ומועצת העיר תהיה מרוצה מהתקופה הראשונית, ניתן יהיה להאריך את משך ההסכם. יתרה מזאת, הסכם נוסף ייחתם עם החברה בנוגע לתיירות באגם.
בינתיים, יומיים לאחר שהידיעה על הסכם החכירה פורסמה באמצעי התקשורת בטנזניה, אמר השר במשרד סגן הנשיא של טנזניה, ג'ניוארי מאקאמבה, שההסכם יושעה מאחר ויש הרבה סוגיות שיש ליישב קודם לכן. על פי ציוצי השר מאקאמבה בחשבון הטוויטר שלו, הסוגיות הללו כוללות את החוקיות, התבונה והתועלתיות שבחכירת אגם לחברה מסחרית ועוד לחברה זרה וכן התקדים שהסכם החכירה יהווה. סוגיה נוספת היא הצורך להבטיח את הנגישות של משתמשים אחרים במי האגם אל האגם המוחכר. "אתה פשוט לא מחכיר מאגרי מים טבעיים", צייץ.
מקרה זה מעלה מספר שאלות עקרוניות וחשובות כמו למשל, למי שייכים משאבי הטבע של המדינה? עד כמה הם שייכים לתושביה? ובמידה והתושבים אינם יכולים בעצמם להחיות את משאבי הטבע, אז האם נכון הדבר להחכיר אותם לחברות זרות? והאם בכלל נכון וחוקי להחכיר גוף מים שלם כמו אגם או נהר ועוד לחברה מסחרית?
חשוב לציין כי השאלה למי שייכים משאבי הטבע מעסיקה את טנזניה בעשורים האחרונים. ממשלת טנזניה העניקה זיכיונות ל-60 חברות רשומות, רובן זרות, על 140 אזורים המיועדים לצייד ברחבי המדינה. רוב האזורים הללו הם מיושבים וכוללים כפרים שלמים ואדמותיהם, מה שלעתים קרובות מאלץ עשרות אלפי תושבים מקומיים לעקור מעל אדמותיהם.
This is a plan by local town council. We will suspend the plan. There are many issues which may need to be sorted out, including the wisdom, legality and utility of the leasing and the precedent that will be set; other water users’ rights and access, etc. https://t.co/HWJsJdiFT2
— January Makamba (@JMakamba) September 23, 2018
כך, למשל, בשנת 1992 העניקה ממשלת טנזניה זכות בלעדית לצייד לחברת הצייד אורטלו Ortello Business Corporation שנוסדה על-ידי בן משפחת המלוכה בדובאי, מוחמד עבד אל-רחים אל-עלי, באזור לוליונדו, הצמוד לפארק הלאומי סרנגטי. פעילים מקומיים האשימו את החברה בהקמת מסלול נחיתה פרטי בינלאומי במיקום נידח, בהתעלמות ממכסות הצייד, בכך שמשטרת טנזניה פועלת כגוף ביטחון פרטי לשמירה על הציידים, בצייד בלתי חוקי ובעברת בעלי החיים לדובאי. באוגוסט 2012, אתר האינטרנט Avaaz.com ארגן עצומה ברשת תחת הכותרת "עצרו את מכירת הסרנגטי" כנגד חברת הצייד אורטלו ותכניתה של ממשלת טנזניה ליצור אזור מוגן חדש בצמוד לפארק הלאומי סרנגטי שישמש לצייד של אריות ונמרים על-ידי נסיכים ממדינות המפרץ ושאגב כך, ייאלץ עשרות אלפים מקרב בני שבט המסאי לעקור מעל אדמתם.
תוך שבוע חתמו על העצומה יותר מ-850 אלף איש, מה שהפעיל לחץ על ממשלת טנזניה להקשיב לחששותיהם של פעילי המסאי שטענו כי טנזניה מוכרת את אדמתם רק כדי לפייס את האינטרסים של משקיעים זרים. אמנם, בעקבות הלחץ הזה נמנעה מכירת הקרקעות, אך באפריל 2013, ממשלת טנזניה הכריזה על יצירת אזור מוגן באדמות המסאי ששטחו 1,500 קמ"ר ושיהיה מיועד לציד.
גם תופעה זו מעלה את הסוגיה עד כמה המדינה האפריקנית, במקרה זה טנזניה אך לא רק היא, מסוגלת ורוצה להגן על התושבים המקומיים ועל משאבי הטבע שלה מפני השתלטות זרה בין אם של משקיעים, בין אם של חברות או ממשלות. סוגיה זו עדיין ניצבת לפתחה של אפריקה גם כיום ואולי אפילו יותר מאי-פעם בעבר, כאשר מדינות המפרץ חוכרות קרקעות לצורך גידול מזון או נמלים או נכסים אסטרטגיים אחרים וכאשר סין חודרת כמעט לכל מדינות אפריקה.
