"אחרון השאנסוניירים" הלך לעולמו. שארל אזנבור נפטר בשבת בגיל 94 בביתו שבפריז. אזנבור שר, כתב, הלחין ושיחק לאורך 91 שנים, החל מגיל שלוש. אלבומו הראשון התפרסם ב-1953 ובו שירים מקוריים שזכו להצלחה מהירה. תהילתו באה לאחר שהזמרת אדית פיאף לקחה עליו חסות וצירפה אותו למסעות הופעותיה ברחבי העולם. אזנבור המשיך לכתוב ולבצע שירים בשפות שונות, לאורך עשרות שנים, ללא הפסקה. הוא הקליט והופיע עם יותר מ-1,200 שירים, בצרפתית, אנגלית, גרמנית, ארמנית, ספרדית, רוסית, איטלקית, ושפות נוספות ביניהן גם יידיש. לפחות 1,000 מבין השירים שלו נכתבו והולחנו על ידיו. אלבומיו נמכרו ביותר מ–180 מיליון עותקים ברחבי העולם. בנוסף לכך הוא שיחק בכ-60 סרטים כאשר ברבים מהם גילם דמות של יהודי. הוא כתב והלחין שירים לחבריו אדית פיאף, איב מונטאן, לאו פֶרֶה, ז'ילבר בֶּקוֺ ואחרים.

אזנבור נולד בפריז להורים ניצולי רצח העם הארמני. אמו, קנאר באגדאסריאן, נמלטה מסמירנוף (איזמיר שבטורקיה של ימינו) בעת הטבח בארמנים לאחר שכל משפחתה נרצחה מלבד אחותה. אביו, מישה אזנבוריאן, נולד במחוז הארמני אחלקליצה שבגיאורגיה ונמלט מהטבח והיה לניצול היחיד במשפחתו. לאחר שנמלטו מציפורני הטורקים ניסו להגר לארה"ב אך בקשת ההגירה שלהם נדחתה ולכן החליטו להשתקע בפריז. בזמן מלחמת העולם השנייה, שעה שגרמניה הנאצית שלטה בפריז, הצילו הוריו של שארל הנער כתריסר יהודים. פועלה של המשפחה מתועד בספר "מצילים (צדיקים) ולוחמים" מאת יאיר אורון. אורון שוחח בהרחבה עם אזנבור ועם אחותו, אאידה אזנבור־גארוארינץ, ושמע מהם על חייהם בימי הכיבוש ועל הסיבות שגרמו לבני המשפחה, ובמיוחד לאביהם, לקחת חלק במפעל ההצלה, חרף הסיכונים הרבים.

בראיון שהעניק ל"הארץ" לפני כמה שנים סיפר אזנבור: "גדלנו יחד באזור המארה, שבו חיו בין שתי מלחמות העולם פליטים ומהגרים רבים, ובהם יהודים וארמנים רבים. הדוכן של אבי בשוק שכן ליד דוכניהם של סוחרים יהודים. סוחרים ארמנים, ביניהם אבי, דאגו לשמור על הדוכנים של היהודים לאחר שנאסרו בגירוש הגדול של יהודי פריז ביולי 1942. משום כך, קבלה והסתרה של יהודים בביתנו בזמן המלחמה היו דבר פשוט וטבעי מבחינתנו: הם היו השכנים והחברים שלנו, היו לנו חיים משותפים. אנחנו היינו בשבילם והם היו בשבילנו. יכולנו רק לנסות ולעזור להם, בדיוק כפי שזה היה טבעי שנעזור לארמנים שגויסו לצבא הגרמני וערקו ממנו".

פריצתו של אזנבור ככוכב עולה בתרבות הזמר הצרפתי החלה בשנות החמישים והגיע לשיאה בשנות השישים. להיטים שכתב בשנים אלה זכו לפרסום רחב בכל העולם ואף תורגמו לשפות שונות. שיריו עסקו ברגעי החיים הקטנים, ביחסים בין הבריות, באהבה, בהורות, בהזדקנות והיו גם שירים בעלי אופי מחאתי.

"רק אתמול כשהייתי צעיר / וקצב החיים היה כל כך מהיר / חייתי את חיי / כאילו הם משחק / כמו רטט השלהבת / של נר עתה נדלק / חלמתי חלומות / על תכניות גדולות / אך את כולם בניתי / על אדמת חולות / רק בלילות חייתי / שללתי אור היום / ורק עכשיו גיליתי איך / שנותי חלפו פתאום… "
כך תרגם לייזר אזר את שירו של אזנבור" אתמול".

בן שיריו המיוחדים שיר כיסופים לעיר הקודש ירושלים אשר שמה המיוחד מבוטא בשיר בעברית ולא בצרפתית.

כמה משיריו עסקו בגורלו המר של העם הארמני אשר מיליון וחצי מבניו הושמדו בידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה, ומולדתו עמדה תחת כיבוש טורקי ורוסי עד פירוק ברית המועצות. מאז ועד היום מצויים הארמנים במלחמה ומתיחות עם שכנותיה אזרבייג'ן וטורקיה.

את השיר' לה יידישה ממה' הקדיש לאמו. שאלו אותו: 'אמך ארמנית, למה כתבת לה שיר על אם יהודיה?' אמר: 'כי אמי טובה כמו אם יהודיה.'

בשנת 1972 ביצע אזנבור שיר שכתב על חבר הומוסקסואל. באותה העת יחסים בין גברים היו פליליים בצרפת ואזנבור ביטא את כאב הבדידות של הומואים ודרס-קרוסרים בגאווה ובכבוד.

בשנת 1988, גייס אזנבור כוכבים צרפתיים רבים במופע שכל רווחיו נתרמו לקרבנות רעידת האדמה שפקדה את צפון ארמניה ובה נהרגו כ-20,000 בני אדם. בשנת 2010 הקליט עם כוכבי ראפ צרפתים שיר שההכנסות ממכירותיו נועדו לסייע לנפגעי רעידת האדמה בהאיטי באותה שנה.

לאחר שברית המועצות התפרקה וארמניה זכתה בעצמאות קיבל אזנבור אזרחות ארמנית ונבחר כשגריר ארצו בשווייץ ובוועדת התרבות של האו"ם. אזנבור בנה בית בבירת ארמניה ירוואן ומאוחר יותר הקים במרכזה מוזיאון אמנות וגן פסלים הנחשבים כליבה של העיר.

בשנת 1997 הופיע אזנבור מחדש עם השיר "הכחול של עיניך" אשר בוצע במקור על ידי אזנבור ואדית פיאף בשנת 1951. בגרסה החדשה אזנבור שר עם פיאף שהלכה לעולמה 35 שנים לפני כן, ונותרה רק כהולוגרמה. הדואט המפורסם והנוסטלגי הזה קם לתחיה.

נשיא צרפת עמנואל מקרון ספד לו תוך שהוא מזכיר את המורכבויות שנשא בחובו: "שארל אזנבור, צרפתי בכל נימי נפשו, מחובר לשורשיו הארמנים, ומוכר בכל העולם, האיש שליווה את רגעי השמחה והצער של שלושה דורות".

אזנבור הופיע פעמים רבות בארץ ישראל, החל מהופעתו הראשונה ב-1949 כאשר הוא היה בין ראשוני האמנים הגדולים שהופיעו כאן, ועד הופעתו המיועדת באביב הקרוב אליה החלה כבר מכירת הכרטיסים שלצערנו תוסב אולי לאירוע לזכרו. בביקורו האחרון בארץ, לפני שנה, זכה במדליית הוקרה מנשיא המדינה רובי ריבלין. "אנו קוראים בתלמוד שכל המציל חיים כאילו הציל עולם ומלואו", אמר לו ריבלין, "אתה ובני משפחתך, הצלתם עולמות רבים בימים החשוכים ביותר של מלחמת העולם השנייה, בצרפת הכבושה בידי הנאצים. אתה והוריך המנוחים סיכנתם את חייכם כדי להגן על יהודים, ארמנים ואחרים מפני הנאצים. המשפחה שלך, היא באמת דוגמה איך עם אומץ רב, אנו יכולים לעשות את ההבדל. הענקת המדלייה לכם מביעה הכרה בגבורה של משפחתכם. המשפחה שלך היא דוגמה מופלאה לאומץ, ידידי היקר, העם היהודי לא ישכח אותך לעולם, ויהיה אסיר תודה לך ולמשפחתך, לעד".

"אנחנו הארמנים," אמר בריאיון שנערך עמו לאחרונה," נוטים לחיות שנים רבות, ובדרך כלל מגיעים למאה שנה". אזנבור עזב אותנו והוא בן 94 בלבד.