בין לבין הספקתי לבקר גם בעיר עכו, קצת בעיר עצמה והרבה בעתיקה ובנמל, מטבע הדברים… לא בפעם הראשונה אבל היא כל פעם קצת שונה וממילא מה שעושה את המקום הם האנשים, לכן אין לי שום בעיה לחזור למקומות שוב ושוב ושוב.
שילוב התרבויות כאן ניכר וכנראה שלצד החום גם הרוחות לוהטות (וזה תרתי משמע כי למרות יום קיצי "משעמם" הים די סער). פגשתי כאן אנשים חביבים, וגם כאלו שלא. ערבי אחד בשאנטי שצחק בקול איטי כל מהלך הכנת מיץ הרימונים שהזמנתי. הזמין אותי לשבת ואמרתי שזה בסדר (כמה זמן לוקח להכין מיץ רימונים…) אבל הוא עצר והתעקש שאשב, זה מלחיץ אותו שעומדים כשהוא מכין, וחוץ מזה אין שום סיבה למהר. "תנוח, אחר כך תשתה את המיץ, תהיה חזק כמו סוס", הוא אמר, "לא כמו חמור, כן? כמו סוס!".
ופגשתי פעמיים ערבים צעירים עם סערה פנימית שצעקו וקיללו יהודים, אני לא יודע למה, וזה גם לא משנה. פגשתי ילד שקילל אותי כי הרמתי מולו מצלמה, ופגשתי ילד שחייך אלי מול אותה מצלמה, והלך אחרי כדי שנמצא יחד עוד זוויות צילום. פגשתי כמה פעמים נשים שכמעט זינקו כשראו את המצלמה, ופגשתי נשים שבכלל לא שמו לב שהיא קיימת, ואפילו שהתעקשתי להראות להן את המצלמה, כדי לקבל/לוודא אישור, הן הביעו חוסר עניין משווע.
פגשתי חרדים מחוייכים ומאושרים לטייל בחול המועד, ופגשתי חרדים שהחום כנראה התיש אותם וזעפו לעברי. פגשתי קבוצה יפנית (או סינית? אני תמיד מתבלבל) של צעירים תוססים וכמה מבוגרים כבויים. פגשתי שורה של בעלי עסק קטן שעמדו אחד ליד השני במזחים צמודים וקראו בקול גדול "שייט טורנדו בעשרה שקלים!!!", כולם מציעים טורנדו, וכולם בעשרה שקלים, ואני חשבתי לעצמי – למה כולם מציעים את אותו הדבר ומתחרים אחד בשני? למה אף אחד לא מציע משהו אחר? נפלאות דרכי העולם.
פגשתי כרכרות סוסים שלא ראיתי הרבה זמן ואני זוכר מנתניה של ילדותי וחשבתי שהעולם (שמחוץ לעיר וינה) נגמל מהמנהג הזה בשעה טובה, אבל חוץ מזה היה תענוג, פגשתי אנשים (זה כל הסיפור!) וסמטאות ואני חיית רחוב וסמטאות, ככה שכמה רע יכול להיות…
אין ספק שזה היה תענוג שיחזור על עצמו די בקרוב, שרק ירד קצת החום הזה… אם כי יש האומרים שצריך לחכות לעידן הקרח הבא כדי שזה יקרה… או לפחות להסכם שלום.
