במהלך חודשי הקיץ, רב שחקני ה-NBA בוחרים לבלות בחופשה על חוף ים נחשב, בקצת זמן איכות משפחתי או בבילוי במסיבות ברחבי העולם. זמן המנוחה בין עונות הכדורסל הוא הרגע שבו החיים מקבלים צורה רגועה יותר והלחץ התחרותי האינטנסיבי משתחרר. בניגוד לרב הכדורסלנים, מארק גאסול, סנטר ממפיס גריזליס, בחר לוותר על חלק מזמן המנוחה ולהקדיש את חודשי הקיץ לחילוץ והצלה של מהגרים בים התיכון.

מארק גאסול לעולם לא ישכח את המבט המבוהל על פניה של ג'וזפה, האישה הקמרונית שנאחזה בפיסת עץ במשך 48 שעות בים התיכון. ג'וזפה ניצלה מספינה טרופה במרחק של כ-90 ק"מ מחופי לוב. צוות ההצלה, וביניהם גאסול, משכו אותה ועוד שני גופות שהיו לידה במים, כולל זו של פעוט.

במהלך הקיץ גאסול בחר להתנדב על הספינה "הזרועות הפתוחות של פרומוטיווה", הספינה שהצילה את ג'וזפה ואספה את גופותיהם של חבריה למסע. גאסול השתתף באופן פעיל בפעולות הצלה: הוא זינק לים כדי לנסות להחזיר את גופות המהגרים ועזר להביא את ג'וזפה לסיפון.

בוקר אחד, יצאה ספינת מהגרים מחופי לוב לאירופה. הספינה נעצרה בדרך ע"י משמר החוף של לוב. גאסול סיפר לעיתון El Pais "ביום שני שמענו שיחות בין סירת פטרול לובית לבין ספינת סוחרים, המבקשת ממנה לקבוע מסלול למיקום מסוים שבו הסירה בסכנה. לאחר מכן נודע לנו כי ספינת הסיור הלובית לקחה את המהגרים שנמצאו על הספינה, בחזרה ללוב והרסה את הספינה, אבל הם עזבו לפחות שלושה אנשים נטושים בתוך הים".

לאחר יומיים גאסול וצוות הספינה יצאו ללב ים. "ראינו סירה הרוסה כליל. שטנו לשם. המים היו מלאים בנזין והריסות. בתחילה נדמה היה שאין איש חי. אבל כשהתקרבנו קצת ראינו שיש אישה. היא החזיקה רק זרוע אחת על פיסת עץ, שאורכו היה כמטר וחצי, לא יותר. ביחד איתה היו אישה נוספת וילדה, שתיהן מתות".

"היו חתיכות של עץ ובגדים שצפו על המים. והייתה שם האישה הזאת, שנאחזה בעזרת המרפקים שלה בחתיכת עץ צפה. עיניה היו אבודות בחלל. היא הייתה חלשה ובהלם. היא נאחזה בחתיכה העץ האחרונה שלה, ונשארה כך במשך 48 שעות. חשבתי על האשה הזאת ועל כוחות שלה. והרגשתי זעם. היא הייתה מתה עם היינו מגיעים כמה דקות מאוחר יותר. טיפסנו על הספינה ואז הרופאים הלכו לעזור לה. הייתי המום, מפוחד. אמרנו לה שאנחנו הולכים לעזור לה. למדנו ששמה ג'וזפה והיא מקמרון".

בשנים האחרונות החל גאסול להתעניין בגלי המהגרים שמנסים להגיע לאירופה דרך הים. במהלך כל השנה מתפרסמות ידיעות כואבות של ספינות מהגרים שטבעו בים התיכון ולא מצליחות להגיע ליעדן. האסון ההומניטרי הקשה נגע לליבו של הענק הספרדי והוא החל להתעניין מה הוא יכול לעשות כדי לעזור ולו במעט.

"אין סיבה קונקרטית. כמובן, תמונתו של הנער הסורי (איילאן כורדי בן ה-3) שמת בחוף הטורקי ב -2015 עוררה בי תחושה של כעס, ובו זמנית גרמה לי להבין שכולנו צריכים לעשות את החלק שלנו במקרים כאלה. אז פגשתי את מחנות אוסקר ואת אנשי "הזרועות הפתוחות". הם גרמו לי להבין ,שיש הרבה ילדים שחווים את זה בעולם".

גאסול עקב יותר משנה אחרי הפעילות של האוניה. בקיץ הוא קיבל החלטה לקחת הפסקה מחייו הספורטיביים ולהצטרף לשבוע ימים לאוניה על מנת לעזור בניסיונות ההצלה שלה. הסנטר שמרוויח קצת יותר מ-24 מיליון דולר לעונה, החליט לא להודיע לקבוצתו ממפיס גריזליס ולצאת ללב הימים ללא הסכמתה. בעולם הספורטיבי של היום, הבחירה לצאת למסע להצלת חיי בני אדם, במהלכה ספורטאי יכול להיפצע, היא כמובן חסרת הגיון כלכלי- ספורטיבי ואף מועדון ספורט לא יעניק את אישורו לכוכב לו הוא משלם סכומי כסף אדירים כדי שיוכל לעשות את זה. גאסול ידע את הסיכון שהוא לוקח, אך לא היה מוכן לוותר על המשימה החברתית החשובה.

בהתחלה הוא בחר לשמור בסוד ולא לפרסם את ההחלטה. אבל אז, למראה הגופות בגלים ופניה המבוהלים של ג'וזפה – ועם תמונות הצלה שהופצו במדיה חברתית – גאסול לא היה יכול להתאפק יותר. הוא פרסם ציוץ שבו הוא הביע "כעס ותסכול" על מה שראה."זה היה חשוב מדי, מכדי לא לספר לעולם … לא יכולתי עוד לשתוק".

הוא בא אל המים האלה ואל ספינת החילוץ וההצלה באמצע הים התיכון כדי לראות מקרוב את המתרחש בעצמו, לנסות לעזור אם יוכל, להבין את עומק האסון האנושי שמתרחש בלב הים הרחק מהעין האנושית האדישה. לאחר היום הקשה בלב הים הוא חשב על האנשים שהיו על הרפסודה שטבעה, חשב עד כמה הם היו צריכים להיות מיואשים מחייהם כדי לנסות לחצות את הים הסוער והאכזר, עד כמה הם היו מפוחדים, רעבים וצמאים במהלך הטרגדיה שלהם.

"אני לעולם לא אשכח את הילד הזה שטבע", אמר גאסול בן ה-33. "אני אב. יש לי ילדים. ואני מדמיין את הכאב של אבא שנאלץ להתמודד עם המסע הזה, שבו הוא מסכן את הכל, את חייו, להגיע לארץ שבה אפשר לחיות בשלום ובכבוד".

ריקרדו גאטי, ראש משלחת "זרועות פתוחות" אמר כי הוא שמח לקבל את עזרתו של גאסול. "זה נהדר שיש מארק על הסיפון, אנחנו תמיד צריכים עזרה כאן. כולם מוזמנים לאוניה שלנו. חשוב שאנשים כמו מארק יפרסמו את מה שקורה כאן".

בעבר, הספינות שהצילו את המהגרים הורשו לעגון בנמל ולטה באי מלטה, ולחכות לאותות המצוקה שמגיעים מהים. אבל לא עוד. מלטה, סגרה את גבולותיה לעולים ואת הרציפים שלה לאוניות שעוסקות בהצלת חיי אדם בים התיכון. במעשיה מלטה הצטרפה לממשלת איטליה בהחלטה לסגור את שעריה בפני גלי ההגירה שמסכנים את חייהם כדי למצוא מקום לחיים טובים יותר לעצמם ובני משפחותיהם.

גאסול לא כועס על החלטה של שני המדינות האירופאית, למרות שהיא מגדילה את האסון האנושי שמתרחש בלב הים. "אני לא מבין איך מישהו יכול להתעלם מהאנשים האלה שמתים בים. איך אנחנו יכולים להעמיד פנים שזה לא קורה, לפני שאני אתלט, אני בן-אדם. כמו בני-האדם שעובדים בכל יום על סיפון "זרועות פתוחות". אנחנו חייבים לגרום לכך שהטרגדיות האלה לא יתרחשו שוב. כולנו אחראים".

על פי האו"ם,מתחילת השנה עד חודש יוני, 1,443 בני אדם מתו או נעלמו בניסיון לחצות את הים התיכון.

אני לא מבין למה [הממשלה האיטלקית] מונעת ספינות כמו פרואקטיבה להביא מהגרים בבטחה לנמלים שלהם", אמר גאסול. "האנשים האלה מצילים חיים כל יום. אנחנו צריכים לתת דוגמה, להדגים ולהראות עד כמה חמור כל מה שקורה. אני רוצה להיות עד למה שקורה כאן, ולהציל אנשים", ענה גאסול כשנשאל על הסיכונים הפוטנציאליים שהוא לקח, גם לגבי הקריירה שלו כשחקן ה- NBA. "הסיכון לא רלוונטי. אין דוגמה טובה יותר מהמתנדבים שנמצאים כאן".

מארק גאסול סיים את תקופת ההתנדבות שלו בים התיכון, הוא חוזר לעוד עונה בקבוצתו ב-NBA ממפיס גריזליס וישתף פעולה בעונה הקרובה עם עומרי כספי במטרה להעפיל השנה לפלייאוף המערב התחרותי ולנסות להפתיע את הליגה. גאסול אולי חזר לעולם הנוצץ של הספורט האמריקאי, אבל טוען שהחוויה בלב הים הפכה אותו לבן אדם "אחר". כזה שמקווה לנצל את כוחו החברתי בעולם הספורט, למען שינוי החברה והפיכתה לטובה יותר.