דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מערבה מן הגבול של כביש החוף

מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)

זה לא היה יום מוצלח. יש ימים כאלו, עם תסכול מכרסם של שעות נוקפות מיום שאמור היה להיות זמן איכות משותף שלי ושל הילדים והולך ומסתיים עם תחושה חמוצה. מה שניסינו לא צלח, לא עלינו גבוה, הלכה והשתלטה תחושה שהיום הזה ייגמר בלי שחווינו אותו באופן שייזכר לטוב, שהוא הלך לאיבוד. ולא רציתי שכך זה יסתיים.
היינו על כביש החוף ויואב שלי הקטן שאל אם יש עוד משהו שאפשר לעשות היום, אולי בכל זאת. נועה שאלה אם אפשר ללכת לים, ואני אמרתי שכבר סוף ספטמבר, זו כבר לא העונה, אבל היא התעקשה שתאריך הוא רק מספר, חם בחוץ, ושום דבר לא הצליח היום גם ככה, אז למה שלא נלך לים שם אנחנו תמיד נהנים?
משהו בי ניעור, אהבתי את האמונה הפנימית הזו שלה שכדאי לנסות עוד פעם, את האמירה הזו שתאריך הוא רק מספר ואת הרעיון הזה שיש מחסומים שאנחנו מטילים על עצמנו ולא קיימים באמת, ועלה בי רעיון. נחצה את הגבול, זה שקיים רק אצלי בראש ולא באמת, וניסע אל חוף הים של ג'סר א זרקא שאומרים עליו שהוא בתולי ויפה, חוף של דייגים שכבר לא רואים כמותו בישראל.

אבל ג'סר, שבזמן נסיעות צפונה נהגתי לקרוא לה "הכפר הידידותי" בציניות קרירה מאז שבעה באוקטובר 2000, מוצאי שבת, אז אבן גדולה אשר נזרקה מן הגשר על כביש החוף פגעה והרגה במקום את ז'אן בכור, עדיין הפחידה אותי, גם 18 שנים אחרי אותו יום מר ונמהר (שלא היה אגב האחרון, היו עוד אירועי זריקות אבנים מתועדים מג'סר אל כביש החוף). והרי למה חוף ג'סר בתולי כל כך? למה כפר הדייגים הקסום למראה הזה הוא עד היום אחד המקומות העניינים בישראל? כי היהודים לא שכחו אף פעם ואינם באים, כי אין תחושת ביטחון ואין תחושת קרבה. נהפוך הוא, קיימת תחושת ריחוק, זרות, רק פחד והוא שולט בכולנו.
אבל הזמן עושה את שלו, וכבר שנים שלא שמעתי על אירועים כלשהם הקשורים בכפר, וכן שמעתי על אנשים פה ושם שהיו וחזרו עם חוויות חיוביות ממקום יפה, והחלטתי לנסוע. מודה שההחלטה לא התקבלה בלב שלם, וניסיתי להסתיר מן הילדים את חוסר הביטחון. רק אמרתי שניסע לחוף חדש ונראה, אם נרגיש שכדאי נלך אליו ואם לא נמשיך לנסוע (הכנתי אליבי לפחד שאולי יתקוף אותי ברגע האמת).

מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)

אז עברנו בכפר, בסמטאות הקטנות, ליד בתי הקפה בהם יושבים הגברים בלבוש מסורתי ושותים את זמנם, ליד הנשים העטויות חיג'אב ההולכות ממקום למקום עם הילדים הקטנים, ליד המסגד המרשים, מרכז הכפר, ליד מגרש הכדורגל השכונתי, ועד החוף עצמו. שתיים, שלוש דקות של קסם, כמעט בלי נשימה ועם רצון לבלוע עוד ועוד מן המראות האלו, ואז הגענו. הילדים שאלו אם נרד, חייכתי אליהם כי חייכתי אל עצמי ואמרתי בשמחה שכן, וירדנו.

מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)

והחוף קסום, ואכן בתולי, יד אדם לא נגעה בו. הילדים נכנסו עשרה או עשרים מטרים אל תוך הים הרדוד והשקט, המראה נראה לי כמו נלקח מאי בודד בתוכנית של נשיונל ג'יאוגרפיק על שבטים אבודים, השקיעה צבעה הכל בצבעי טבע נפלאים, היה שקט מוחלט מסביב ואני שקעתי במחשבות עלינו, על הישראלים, על היהודים והמוסלמים וכל שאר המיעוטים ועל בני אדם בכלל, על איך חיים ביחד, איך שוברים מחסומים, איך פורצים את הדרכים החסומות רק אצלנו בראש, איך עושים שיהיה יותר טוב.

יומיים החזקתי מעמד לפני שחזרתי אל החוף. שישי בערב, הפעם היו עוד כמה אנשים מסביב (זו שבת של המוסלמים) אבל שום דבר לא הפריע לקסם, הוא פעל בדיוק כמו שהיה לפני יומיים.
לפתע רעש של מוסיקה מכיוון מזח הדייגים הקטן. חאפלה? התקרבתי וראיתי ממרחק נשים בביקיני וגברים רוקדים. מודרני משהו, חשבתי לעצמי, מתקדם למדי, מאד לא חיג'אבי.
מקרוב ראיתי חבורת צעירים דוברי אנגלית, חטובי מראה וממועטי לבוש, רוקדים לצלילי מוזיקה אלקטרונית מערבית, מחוככי גופות צעירים מוכי הורמונים, על החוף בג'סר א זרקא עם תפאורה של שקיעה אדומה צהובה, ילדים שחומי עור ופרועי שיער וסירות דייגים. ואדם אחד עם כיפה שחורה שהסתובב ביניהם. זו הייתה חתונה שמישהו אירגן שם על החוף, אבל הפרטים לא עניינו אותי, פשוט רציתי להמשיך ולהסתכל בחופש, בקסם, באפשרויות האין סופיות שיש לעולם הזה להציע, אם רק נדע לקחת.

ארבע נשים יפות שיחקו בינתיים על החוף עם ילדה קטנה בערך בגיל של בני הקטן. ארבעתן לבושות בצנעה, עם החיג'אב, מקומיות אשר ברור שאינן קשורות למסיבה הפרועה. התלבטתי, חששתי, שוב ברור לי שהכל בראש, ואולי לא רק? בסוף ניגשתי וביקשתי רשות לצלם בחיווי ראש בלבד, והכל עם חשש קל המלווה כל צעד. "יאללה", אמרה לי אחת מהן וארבעתן החלו לדגמן. הן שלחו גם את הילדה לעשות לי פוזות והתגלגלו מצחוק כאשר היא החוותה תנועות של דוגמנית מבוגרת.
ושוב החשש הבלתי מוסבר הזה, אמרתי בלי להתכוון לכך מראש "thank you", חשבתי שאולי הן תחשובנה שאני קשור בחתונה האמריקאית. אבל אחת מהן ניגשה אלי ושאלה: "אפשר בעברית נכון?", אין לי מושג אם היא הבחינה בסומק על לחיי, אבל השבתי שכן, בוודאי. היא ביקשה שאשלח לה את התמונות, לקחתי את מספר הטלפון ועוד באותו ערב כבר התכתבנו, היא הודתה מאד על תמונות שאהבה, שלה ושל הילדה, אמרה שאני מוכשר מאד והוסיפה אימוג'י של לב, ואני הודיתי לה, קצת דיברנו ולבסוף נפרדנו לשלום ובאיחולים לבביים להמשך שבוע נפלא.
ככה, אמרתי לעצמי בסיכום היום, החיים עצמם צריכים להיראות.

אני אחזור אל החוף של ג'סר א זרקא עוד הרבה פעמים, וגם אל הכפר. אולי חלק מן התושבים לא ישמחו לקראתי, ואני יודע היכן אני חי, אבל אני מאמין (וכאן אמור להסתיים המשפט אבל אמשיך אותו) שיש מה להרוויח כאשר חיים ביחד, ומכירים, ולא מפחדים.

מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)
מערבה מן הגבול של כביש החוף. (צילום: דן לזר)

 

 

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!