בסוף השבוע האחרון התפרסם דו"ח שנכתב על-ידי חוקרים מהאינטרפול ומהיוזמה הבינלאומית נגד הפשע המאורגן העל-לאומי.

על פי ממצאי הדו"ח, פשעים סביבתיים מהווים כיום את מקור המימון הגדול ביותר עבור מיליציות, קבוצות של פשע מאורגן וארגוני טרור – יותר מאשר סחר בסמים, חטיפות, סחר בבני אדם, סחיטה, ביזה ותרומות. הרווחים מפשעים סביבתיים מהווים 38% מסך הרווחים של המיליציות וארגוני הטרור וכוללים: כריתה וסחר בלתי חוקי בעצים, דייג בלתי חוקי, סחר בחיות בר וכרייה בלתי חוקית. מחקר זה מעריך כי סך כל הרווחים של ארגוני הטרור והמיליציות וקבוצות הפשע המאורגן מפשעים סביבתיים נע בין 110 ל-281 מיליארד דולר בשנה ומהווה עלייה של כ-14% מהמצב בשנת 2016.

הסיבות לפרוץ הסכסוכים במאלי, בניגריה ובסאהל ובאגן ימת צ'אד באופן כללי ולעליית ארגוני האסלאם הקיצוני שם הן לא רק פוליטיות, חברתיות, דתיות ואתניות אלא גם סביבתיות

מתוך הסכומים הללו, בין 22.8 ל-34 מיליארד דולר עושים את דרכם למיליציות, לארגוני פשע מאורגן ולארגוני טרור הפועלים במדינות כושלות רוויות סכסוכים, כך על-פי הדו"ח. למשל, ארגון הטרור אל-שבאב בסומליה, המורדים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו והטאליבאן באפגניסטן מרוויחים מהשליטה והניצול של משאבי הקרקע, הדלק והעץ. הדו"ח מביא גם מספר נתונים נקודתיים בנוגע להיקף הרווחים השנתי של ארגוני הטרור, הפשיעה והמיליציות מפשעים סביבתיים. כך, למשל, מיליציות וארגוני טרור הפעילים באפריקה שמדרום לסהרה מרוויחים בין 4 ל-12.2 מיליון דולר מסחר בשנהב. ארגוני פשיעה מזוינים הפועלים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מרוויחים עד 48 מיליון דולר בשנה מכריתת עצים בלתי חוקית מתוך רווחים בסך של 152 מיליארד דולר בשנה בכל רחבי העולם. ארגון הטרור אל-שבאב מרוויח כ-10 מיליון דולר בשנה מסחר הפחם הבלתי חוקי וכריתת היערות.

ואמנם, במדינות כושלות הרוויות סכסוכים כמו סומליה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, אפגניסטן, דרום סודאן, תימן, סוריה ועוד יותר קל לארגוני הפשיעה, לארגוני הטרור ולמיליציות לעשות רווחים מפשעים סביבתיים ממספר סיבות. ראשית, היעדר שלטון מרכזי השולט בכל שטח המדינה. על-פי רוב, השלטון המרכזי שולט בעיר הבירה ולעתים אף לא בכולה ובאזורים מעטים נוספים, אם בכלל, הממוקמים בדרך כלל בקרבת עיר הבירה. שנית, במוסדות השלטון עצמו, ובמרבית המקרים גם בקרב כוחות המשטרה והצבא, שורה שחיתות המאפשרת לארגונים הללו לפעול בקלות יתרה ואפילו תוך שיתוף פעולה עם גורמים בשלטון, בצבא ובמשטרה. שלישית, הגבולות הם בדרך כלל פרוצים וללא פיקוח הדוק ולכן ניתן להעביר חיות בר, עצים, פחם או כל סחורה מוברחת אחרת בקלות יתרה.

כך, למשל, בעת שדאע"ש שלט בחלקים גדולים מסוריה ומעיראק היו תחת שליטתו שדות נפט גדולים. שדות הנפט הללו היוו את מקור ההכנסה החשוב ביותר שלו ובזכותם הוא הפך לארגון הטרור העשיר בעולם. דאע"ש הרוויח בין מיליון לשלושה מיליון דולר ביום משדות הנפט שהיו תחת שליטתו.

שדה נפט של דאע״ש בעיראק (צילום: AP Photo).

לעומת זאת, בוקו חראם, הסניף של דאע"ש הפעיל במערב אפריקה, וארגוני הטרור המסונפים לאל-קאעידה ולדאע"ש הפועלים באיזור הסאהל ובעיקר במאלי, בניז'ר ובבורקינה פאסו, עושים שימוש בבצורות, בירידה ביבולים החקלאיים, בהתפשטות המדבר לאזורים חקלאיים ופסטורליים ולמחסור במים ולרעב הנובע מהן וכן בהתייבשות ימת צ'אד – לתועלתם. שילוב זה של גורמים מעמיד בסכנת רעב מיליוני אנשים באזור הסאהל ומאלץ מאות אלפי אנשים לעקור ממקום מושבם בחיפוש אחר מקורות פרנסה ומזון. ארגוני הטרור עושים בכך שימוש על מנת לגייסם אל שורותיהם תמורת משכורות ומזון והם יכולים לעשות כן כי הם שולטים על משאבי קרקע ועל מקורות המזון. דוגמא זו ממחישה בפנינו שהסיבות לפרוץ הסכסוכים במאלי, בניגריה ובסאהל ובאגן ימת צ'אד באופן כללי ולעליית ארגוני האסלאם הקיצוני שם הן לא רק פוליטיות, חברתיות, דתיות ואתניות אלא גם סביבתיות.

סוגיית הסחר הבלתי חוקי בפחם מעידה עד כמה הממשל המרכזי חלש ואינו שולט במדינות כושלות הרוויות סכסוכים. כך למשל, ממשלת דרום סודאן אסרה ב-4 ביולי 2018 על כריתת עצים בלתי חוקית ועל סחר בלתי חוקי בפחם. על פי הודעת הממשלה, החל מתאריך זה מי שיעבור על צו זה צפוי להיענש. כתוצאה מהלחימה הבלתי פוסקת במדינה, אנשים כרתו עצים גם לצורכי בישול. נוסף על כך, חברות זרות עוסקות בייצוא הפחם מהמדינה כמקור הכנסה. לעתים, גם פקידי ממשל מעורבים בייצוא זה. כתוצאה מכך, הממשלה חוששת מאובדן היערות הטרופיים במדינה. אולם לרוע המזל, אין ביכולתה לאכוף את האיסור מאחר ואינה שולטת בכל שטח המדינה.

אותו מצב שורר גם בסומליה. ב-2012 מועצת הביטחון של האו"ם פרסמה את החלטה 2036 בה היא אוסרת על הייצוא והסחר הבלתי חוקי בפחם ובמאי 2018 הממשלה הפדרלית של סומליה קראה לשיתוף פעולה בינלאומי, אפריקני ושל מדינות המפרץ להפסקת הייצוא הבלתי חוקי של הפחם מהמדינה. אולם, כפי שראינו קודם לכן, לא רק שהחלטה זו אינה מיושמת ושהממשלה הפדרלית של סומליה אינה יכולה לאוכפה, אלא שארגון הטרור אל-שבאב מרוויח מכך 10 מיליון דולר בשנה. עוד נתון מעניין בהקשר זה הוא שכ-8.2 מיליון עצים נכרתו בסומליה לשם הפקת פחם בין השנים 2011 ל-2017 ו-80% ממנו מיוצא למדינות המפרץ ולמדינות השכנות. עדות לאי-יכולתה של ממשלת סומליה להתמודד מול תופעה זו היא הגעת משלוח גדול של פחם מסומליה המונה כ-200,000 שקי פחם ב-1 באוקטובר 2018 לנמל העיראקי, אם קאסר.

לסיכום, אם נחזור אל ממצאי הדו"ח, מחבריו צופים כי הקשרים בין פשעים סביבתיים לבין ארגוני פשיעה וטרור ומיליציות, בעיקר באזורים בהם פושים סכסוכים, עלולים לגדול אף יותר. בהיעדר חקירות פליליות, מאמצי אכיפה או יכולת אכיפה ותשומת לב מצד הקהילה הבינלאומית לפשעים הסביבתיים ולמבצעיהם, פשעים אלו ימשיכו להוות את אחד ממקורות ההכנסה הגבוהים ביותר עבור ארגוני טרור ופשיעה ומיליציות. הדוגמא האחרונה מסומליה מעידה על כך.