אכן, מדובר בקומדיה צרפתית שהצופה מעביר שעתיים של כיף בקולנוע, הדמויות בסרט בכיכובו של פרנסואה קלוזה המצוין כהרגלו (מחוברים לחיים), יוצאות כולן כבני אדם טובי לב, גם אם בליבם הייתה קשיחות לב שמתרככת במהלך הסרט, מה שהמבקרים אוהבים לכנות בשפתם המשונה "סרט טוב לב", גם אם נושא הסרט עוסק בבעיה מטרידה "רעת לב" כביכול, רלוונטית ורצינית מאוד, שבמציאות מייסרת בני אדם. "נורמנדי בעירום", למרות היותו סרט חביב אינו מתחמק מהבעיות הקיומיות הצצות לאורכו – וזה לזכותו. יחד עם זאת, הוא משתדל שלא לקלקל את מצב רוח הצופה יתר על המידה ומתעקש להיות סרט מיינסטרימי.
סרטו של הבמאי פיליפ לה גה (מולייר על אופנים), שהתארח עם הסרט בפסטיבל חיפה האחרון, עוסק דרך הומור עצוב במה שקורה לאדם הקטן בעידן הגלובליזציה. סחורות זולות המציפות את השווקים הורסות כלכלות מסורתיות ברחבי העולם, גורמות לפשיטות רגל של כלכלות מקומיות, מפעלים נסגרים כי לא משתלם לקנות סחורות מקומיות יקרות אם שכרו של פועל בעולם השלישי הוא שכר רעב, שכר עבדות המוזיל את מחיר המוצרים המיובאים ביחס למקומיים. גם הדשנים וחומרי הריסוס הנמצאים תחת שליטת תאגידים אמריקאים מונופוליסטים גורמים לעלייה תלולה במחירי החקלאות. בהודו מתאבדים אלפי חקלאים בעקבות חובות בלתי אפשריים של החקלאים לחברת "מונסנטו" מונופול תעשיות קוטלי העשבים וייצור בעזרת הנדסה גנטית של זרעים. בישראל נאבקים חקלאים העומדים אחרונים בשרשרת הרווחים, מול היצף סחורות חקלאיות זולות כשהממשלה מתירה את רסני ובלמי ההגנה על החקלאים. האזרחים ויבואני המזון מרוצים והחקלאים סוגרים את הבאסטות. לחקלאות, ענף אסטרטגי לקיום עתידי של המדינה, נגרם נזק עצום לטווח הארוך. הסרט מציג את מצבם של חקלאי צרפת בדמיון מפליא למצב עמיתיהם בישראל.
לחקלאי צרפת, והכפר הקטן המככב בסרט, נגרמת בעיה קשה שהקומדיה "נורמנדי בעירום" פותחת בה את הסרט. חקלאים של אותו כפר קטן בנורמנדי, העוסק בגידול בהמות למאכל, נמצאים על סף התמוטטות וחובות בגלל הצפת השוק בבשר זול מרומניה. החקלאים, שחלק מחבריהם אף התאבדו בגלל נטל החובות לבנקים, סוגרים כמחאה את הכבישים הראשיים, ובראש המפגינים עומד ראש הכפר אותו מגלם קלוזה, אושיית קולנוע צרפתית.
ההפגנות אינן מועילות במיוחד, עד שלפתע בדרך אקראית מגיע לכפר, צלם-אומן אמריקאי (טובי ג'ונס) המצלם תמונות עירום המוניות, והוא מציע לתושבי הכפר להצטלם בתמונה המונית בעירום תמורת כסף שיקטין את החובות. כמובן שההצעה מעוררת מהומה רבה לאורך כל הסרט. יש מתנגדים, יש המקבלים את הצעת האמריקאי, ראש העיר בעצמו שמתנגד בתחילה להצעה, מקבל אותה בגלל יחסי הציבור וההדים שבעיית החקלאים יכולה לקבל בצרפת ובעולם.
תוך כדי המאבק מופיעות דמויות המחדדות את מצבו של האזור הנידח ביניהן משפחה פריזאית שמגיעה לכפר מטעמי רומנטיזציה כפרית של בורגנות ומסתבר שאין כל יכולת אותנטית של המשפחה לחיות את חיי הכפר. הבורגנות הפריזאית עושה אפוא שקר בנפשה בטרנד אופנתי של "חיים בטבע". מזכיר לי סיפור קטן על ידידה עתירת הון שלי שקנתה בית בנווה צדק כדי, וכך אמרה "אני רוצה לגור בסמוך לדוכני הירקות הססגוניים של שוק הכרמל".
כאלטרנטיבה מציע צלם העירום ההמוני האמריקאי המתנשא בעל הגחמות המטורפות כעסק, שוק בשר אנושי אלטרנטיבי, בשר חשוף ועירום של החקלאים שישמש בידור לציבור האמריקאי וסוחרי האומנות (הצרפתים תיעבו במשך שנים את ההתנשאות של הדולר אמריקאי, התנגדות הנחלשת בעידן הגלובלי אך הבמאי מחזיר אותה לסרט). אותו צלם אמריקאי גם מתלהב מהוינטאג', מצלמות פילם ענתיקות בחנות הצילום המסורתית האחרונה של הכפר – חנות העומדת להיסגר בעידן של הצילום הדיגיטלי וקונה בדולרים שלו כל צילום ישן וענתיקה שנמצאים בחנות.
בסרט עולות סוגיות מודרניות נוספות המציפות את העולם המערבי וסותרות ערכי יסוד שהשתרשו במשך מאות שנים. דווקא האישה היפה והמצודדת בסרט היא אשתו עבת הבשר של הקצב, סוג יופי מושא יצירתם של הציירים הצרפתים של תחילת המאה ה-20 ואיבד מקסמו לטובת דוגמניות אנורקסיות. גם החנויות הקמעוניות בכפר היו נסגרות לולא ראש הכפר היה מתנגד ומסרב לשוחד של רשתות השיווק להקים בכפר סופרמרקט גדול אזורי. אבל בכך ראש הכפר מעורר גם התנגדות של תושבים הטוענים שהסופרמרקט שהוקם בסופו של דבר בכפר סמוך היה מעשיר את קופת הכפר המדוללת. זוהי השיטה הקפיטליסטית התאגידית תוצרת אמריקה, כוחנות והפעלת מדיניות של הפרד ומשול בין בני אדם שרוצים מוצרים בזול על חשבון עובדים אחרים. נעלמה הסולידריות.
לא לחינם נבחר אזור נורמנדי לככב בסרט. היחס לאמריקאים הוא אמביוולנטי. מצד אחד הם שיחררו את הכפר במלחמת העולם השניה ואולם מצד שני, הפצצות שהטילו על הכפר ששכן בו צבא גרמני גרמו להרס רב. בכפר נותרו מזכרות מהתקופה האמריקאית של מלחמת העולם השנייה ובכך יש רמז ביקורתי מעודן לנוכחות מטרידה אמריקאית פרמננטית שאין להימלט מפניה.
למרות חביבותו של הסרט וצילומיו המרהיבים הגורמים לצופה חשק לקנות מיד כרטיס טיסה לכפרים נידחים ויפהפיים בנורמנדי, אני מעדיף סוג סרטים שילכו עם בעיות חברתיות עד הסוף, סרט מטריד לבורגנות הנינוחה – אם בכלל יש מה שמטריד אותה. בלי הנחות. סרט שיזעזע, כראוי לבעיה שהוא מציג. לדוגמא, סרט מדהים בעומקו של פול שרדר המתייחס לבעיות דומות שהוצג בפסטיבל חיפה בשם "הכנסייה החדשה".
אבל למען ההגינות. זהו סרט שמרבית הצופים המגיעים להתבדר יקבלו בו את מבוקשם, סרט כיפי שאכן מעלה בעיות לא פשוטות של העידן בו אנו חיים, למרות פגמים תסריטאיים ועריכתיים המכבידים על הסצנות בסרט ומאריכות אותן שלא לצורך.
