לעשרות אלפי המפגינים שנאספו החל משבת האחרונה ברחובות הערים סאו פאולו, ריו דה ז'נרו וברזיליה היה מסר אחד – "לא הוא". הם קראו לאזרחי ברזיל שטרם החליטו למי יצביעו בבחירות שייערכו עוד יומיים שלא לבחור במועמד הימין הקיצוני ז'איר בולסונרו, שהתבטא בזכות החזרת המשטר הצבאי למדינה וכנגד זכויות לנשים וללהט"בים. בריו דה ז'נרו, קהל המורכב ברובו מנשים זעק "פשיסטים וסקסיסטים לא יעלו!".
בולסונרו חזר למירוץ לאחר שאושפז למשך מספר שבועות בעקבות דקירתו במהלך עצרת בחירות. כרגע הוא זוכה לשיעורי התמיכה הגבוהים ביותר בסקרים, אך במידה וייערך סיבוב שני, יכולתו לנצח מוטלת בספק. במקביל להפגנות נגדו נערכו גם הפגנות תמיכה בו, בהן קראו התומכים 'כן הוא' ו'בולסונרו מייצג אותי'.
מערכת הבחירות שתתקיים ביום ראשון הקרוב בברזיל היא מהסוערות, הדרמטיות והאלימות ביותר שידעה המדינה החמישית בגודלה בעולם בשטחה ובאוכלוסייתה. כמעט ואין בה אמצע, אלא שני קטבים חברתיים ואידאולוגיים הדוהרים לעבר התנגשות בלתי נמנעת – שלטון ההון מהול בלאומנות ושמרנות, אותו מייצגת 'המפלגה הליברלית-חברתית' (PSL) בראשות בולסונרו, מול זכויות עובדים ושוויון חברתי, המיוצגים בעיקר על ידי מפלגת הפועלים (PT) שבראשה עומד כעת פרננדו חדאד.
למעשה, הבחירות הקרובות מסמנות מאבק על הישגי 13 שנות שלטונה של מפלגת הפועלים במדינה, שהחלו עם בחירתו לנשיאות של לואיס איגנסיו דה סילבה, המכונה 'לולה', בשנת 2003. לולה הוביל רפורמות חברתיות נרחבות ופעל רבות למען העניים בברזיל, הרואים בו עד היום גיבור לאומי. בשנת 2011 הוא נאלץ לפרוש מהנשיאות עקב האשמה במעשי שחיתות, ובמקומו נבחרה לנשיאות חברת מפלגתו דילמה רוסף. אך גם רוסף הודחה מהנשיאות ע"י הפרלמנט בשנת 2016, באמתלה של 'שימוש לא חוקי בכספים'. היא הוחלפה בסגנה, ראש 'התנועה הברזילאית הדמוקרטית' מישל טמר, שהוביל רפורמות ניאו-ליברליות, הכוללות הפרטה ופגיעה באיגודים המקצועיים.
לאחר שפרש הועמד לולה לדין על פרשת השחיתות, הורשע ונידון למאסר במה שתומכיו, וכן איגודים מקצועיים בעולם, רואים כמשפט ראווה פוליטי שנועד למנוע ממנו להנהיג את המדינה. הוא החל לרצות את מאסרו באפריל 2018, אך מכיוון שפסק הדין כנגדו לא היה חלוט, קיוו תומכיו שיותר לו להתמודד לנשיאות. בתחילת ספטמבר פסק בית המשפט בברזיל כי לולה לא יוכל להתמודד, והוא הכריז על חבר מפלגתו פרננדו חדאד, אקדמאי וראש עיריית סאו פאולו, כמתמודד בו הוא תומך. חדאד זוכה, לפי הסקרים, לכ-20 אחוזי תמיכה.
יש לציין כי גם 'מפלגת הפועלים' איננה אנטי-קפיטליסטית. המפלגות האנטי קפיטליסטיות הצטמצמו גם כן מכדי להיות רלוונטיות בבחירות אלו. גם בניצחון בבחירות של מפלגת הפועלים, לממשלה תהיה קושי רב להתמודד עם המשבר הפוליטי הכלכלי חברתי במדינה.
מהצד הימני הקיצוני של המפה ניצב ז׳איר בולסונארו, סרן במילואים מהצבא הברזילאי, איש המפלגה הסוציאל ליברלית PSL מגינת הדיקטטורה הצבאית, התומכת באופן גלוי בעינויים ומציגה שלל עמדות מיזוגניות והומופוביות וגזעניות. עם ססמת קמפיין בחירות של ׳ברזיל מעל הכל, אלהים מעל הכל׳, יש המכנים אותו פאשיסט. הוא כבר הזהיר מפני קונספירציה של מפלגת הפועלים שנועדה למנוע את נצחונו בבחירות, והכריז שלא יקבל את תוצאותיהן אם לא ייבחר, ורמז לאפשרות של הפיכה צבאית (ולאחר מכן סגנו טען שחזר בו).
מועמדים נוספים המזוהים עם ההון הגדול, ג׳ראלדו אלקמין, מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הברזילאית (PSDB) והנריקי מאירליס מהתנועה הדמוקרטית הברזילאית (PMDB), ירדו ממידת הרלוונטיות שלהם בעקבות זיהויים עם הנשיא הנוכחי טמר וכשלי ממשלתו, שיותר מ-80 אחוז מהברזילאים אינם מרוצים ממנה.
אחרי מעל חמש מאות שנה של יחס מנצל כלפי המשאבים בברזיל ומרבית אנשיה, גם הפעם עלול ההון הגדול בברזיל יכול להכריע את הבחירות. ההון מתערב בשלטון הפוליטי אם על ידי כליאתו של לולה, רוח גבית להדחתה של רוסף והבנה כי העם לא מרוצה משלטונו הקיים של טמר. החלופה המוצעת היא התחברות לימין הפשיסטי, בראשות בולסונרו, כדי לשמר את הרפורמות המיטיבות עם ההון.
שחור ולבן
שורשי המציאות החברתית והפוליטית בברזיל נעוצים בהיותה מושבה קולוניאלית, ואת ההשפעות של תקופה זו ניתן לראות עד היום – החל מצבע העור השחור ששולט בפאבלות – שכונות העוני הברזילאיות, ועד לצבע העור הלבן השולט בפוליטיקה, במסחר ובהון.
עד שנכבשה על ידי פורטוגל ב-1534 חיו בברזיל רק שבטים ילידים, שמתקיימים עד היום. עם תחילת השלטון הקולוניאלי הביאו הפורטוגזים לברזיל מיליוני עבדים מאפריקה, שגם הם נמצאים בה עד היום. ב-1822 הכריזה ברזיל עצמאות תחת שלטון קיסרי, ומאז היא נעה כמטוטלת בין דיקטטורה לדמוקרטיה: ב-1889 נערכה במדינה הפיכה צבאית שיצרה רפובליקה פדרלית, ובמסגרתה גם בוטלה העבדות. הפיכה צבאית נוספת ב-1930 העלתה רפובליקה רודנית בראשות הנשיא ז'טוליו ורגאס, וב-1945 שוב השתלט הצבא על המדינה, בהפיכה שהובילה לעשרים שנה של דמוקרטיזציה ופיתוח. ב-1964 נערכה הפיכה צבאית נוספת, שהובילה לדיקטטורה צבאית ולהפרות שיטתיות של זכויות אדם. ב-1985 החל תהליך דמוקרטיזציה.
ב-2003 נראה היה שהגלגל מתהפך: 'לולה' עלה לשלטון, ולראשונה בתולדות ברזיל מי שאחז בהגה השלטון היה נציגם של האיגודים, הסוציאל דמוקרטים והעניים במדינה – שמרביתם הם השבטים הילידים והעבדים שהובאו אליה בתקופת הקולוניאליזם.
תקופתו של לולה אופיינה ברפורמות בחינוך, שכללו הענקת גישה להשכלה גבוהה לעניים, תוכניות הרווחה החברתית Bolsa Família ו Fome Zero שסייעו לחסל את הרעב ואת העוני הקיצוני במדינה, ובעיקר הביאו תקווה לעם הברזילאי. בתקופת לולה נרשמה עלייה ריאלית של 73% בשכר המינימום, והגידול בשכר הכללי העלה את הצמיחה ויצר 20 מיליון מקומות עבודה חדשים. האבטלה במדינה הצטמצמה לשפל היסטורי של 4.3%. לולה הפך לסמל של הפועלים והעניים בברזיל עצמה, וכן באמריקה הלטינית ובמקומות נוספים בעולם. אך כאמור, היה מי שדאג לחבל בשלטונו ובשלטונה של ממשיכתו, דילמה רוסף.
בפרספקטיבה היסטורית רחוקה וקרובה, תמיד היו בברזיל הגדולה אנשים שניצלו את משאביה וניהלו אותם בצורה ריכוזית לטובת רווחים למספר אנשים מצומצם, על חשבון מיליוני אנשים אחרים. והנה ההיסטוריה חוזרת: ברזיל ממשיכה להיות שקועה במשבר עמוק בממסד ופוליטיקה, בשחיתות, בחברה, ובכלכלה.
התעניינות עולמית ותמיכה של העובדים
סימן לגורליות הבחירות הקרובות בברזיל היא התעניינות יוצאת דופן של תנועת העבודה העולמית בבחירות במדינה, דרך האיגודים המקצועיים הבינלאומיים, שהצהירו על תמיכתם הגורפת בלולה ועל חוסר הלגיטימיות של הממשלה הנוכחית. האיגודים מציגים חוות דעת של עורכי דין בינלאומיים, לפיהן הרשעתו של לולה נועדה למנוע ממנו לרוץ בבחירות חוזרות לנשיאות. לטענתם, הוא נכלא תוך הפרה ברורה של הליכים משפטיים: הטלפונים שלו ושל סנגוריו הוקלטו באופן בלתי חוקי, וכתב האישום נגדו הוגש לאחר 23 דיונים, במהלכם אף אחד מ-70 העדים שזומנו לא הצהיר כל הצהרה שיכולה לשמש הוכחה שביצע מעשים לא חוקיים.
אפילו ועדת האו"ם לזכויות האדם, שהורכבה מפאנל מומחים עצמאיים, ביקשה באוגוסט האחרון מממשלת ברזיל לאפשר ללולה לממש את זכויותיו הפוליטיות כמתמודד לנשיאות.
מצב כלכלי מחריף, איגודים תחת מתקפה
באוגוסט האחרון הציג אנטוניו ליסבן, המזכיר הבינלאומי של CUT – אחד האיגודים הגדולים בברזיל, את הרפורמות הקשות שהעובדים והאיגודים סבלו מהם בשנתיים האחרונות מאז הדחתה של רוסף מהנשיאות ועלייתו של טמר הניאו-ליברלי לשלטון. ליסבן, שנשא דברים בסמינר בינלאומי בנושא 'עתיד העבודה', סיפר כי הנשיא הנוכחי מוביל תהליכי הפרטה גדולים של תשתיות המדינה, ביניהן מאגרי הנפט וחברת החשמל הלאומית. לדבריו, על הכוונת של בעלי ההון במדינה נמצאים גם הגברת המסחר בקרקעות והשליטה על מקורות המים.
התקציב שאושר בדצמבר 2016 חנק בחקיקה את תקציב הממשלה והקפיא את שיעור ההוצאה של הממשלה הפדרלית לעשרים שנה. קוצצו ההשקעה בבריאות ובחינוך וכל התקציב החברתי קפוא. "והעתיד מפחיד אותנו" הוא אמר. עוד סיפר כי המדינה קיצצה את התקציב של האיגודים המקצועיים על ידי שינוי שיטת העברת דמי החבר שבעבר הייתה נעשית דרכה והיום הועברה לאיגודים. על פי החוק הברזילאי על עובד היה משלם מיסי חבר והמדינה הייתה מחלקת אותם בין איגודי עובדים. בשיטה החדשה האיגודים הקטנים ינזקו והעובדים במקומות עבודה קטנים לא יהיו משוייכים לאיגוד אוטומטית ובכך יהיו חשופים לפגיעה.
סעיף נוסף שליסבן מתאר הוא שימת תאריך תוקף להסכמים קיבוציים. במידה ולא נחתם הסכם חדש עד לתאריך פקיעת התוקף ההסכם הקודם מבוטל.
שיעור אבטלה של כ 14 אחוזים היום. רפורמת התעסוקה שאושרה זמן קצר אחרי הדחתה של דילמה בזמן ממשלת טמר אמנם הורידה מעט את אחוז האבטלה מ 14%, אך זה מצביע על ייאוש ממציאת עבודה בקרב המובטלים ועל ירידה בדורשי העבודה. בקרב העובדים בשכר נמוך נרשמה ירידה בהכנסה הממוצעת. "יש הרבה מובטלים אז המדינה קיצצה בדמי אבטלה כי זה עולה הרבה. זה ההיגיון החדש".
ליסבן מתאר שמקומות העבודה החדשים מאופיינים באי פורמאליות, משרות זמניות ושכר נמוך. "התפיסה השתנתה לכך שאתה צריך לשמוח שיש לך עבודה בכלל ולא מה התנאים שלה".
לנתונים האלה מצטרף שהתמ״ג צפוי לצמוח בשיעור גבוה אך במעט מזה של 2017 (1.4%), וזהו אינו מספיק להוציא את הכלכלה מהמיתון החריף. המחירים בברזיל מבחינת מזון ומוצרים זהים לישראל אך ההבדל הוא ששכר המינימום בברזיל עומד על 900 שח. איך זה אפשרי לחיות ככה? זה לא. פשוט כך.
באוגוסט השנה הגיעה לברזיל שרון בארו, ראש ה ITUC – קונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית, ביקרה את לולה בכלא והצהירה על תמיכה ברורה בו מצד כלל האיגודים.
תוצאות הבחירות יגדירו את עתידה של המדינה: האם היא תשרת באופן דמוקרטי את האינטרסים של אוכלוסייתה העצומה, או שתהיה בידי כוחות הימין התומכים באוליגרכיה חדשה שמטרתה היחידה היא להעשיר את עצמם בכל מחיר.
